תכנון בית כמקום

את סיפור הבית שתכננו האדריכלים יפעת דגן וקיי שדה באזור המרכז, ראוי אולי להתחיל בעניין סמנטי. שכן  קונספט תכנונו מערער על סמנטיקות מוצקות, ומושגים כחוץ ופנים מאבדים כאן את הגדרתם הברורה כשהם נמהלים זה בתוך זה לכדי מקום- מארג המאחד נפח בנוי עם סביבת טבע מגוננת במערכת קשרים הדוקה. פרויקט התכנון היה "פרק ב'" בקשר של שדה ודגן עם הדיירים, אחרי שכבר תכננו עבורם את ביתם הקודם, וההיכרות המוקדמת עמם, כמו גם רצונותיהם המגובשים ומודעות אסתטית גבוהה, אך העמיקו את הדיאלוג הפורה שהתקיים ביניהם. הרעיון התכנוני נרקם בהתאם לפרוגראמה בה הדגישו הדיירים את תפיסתם לגבי חוויית מגורים הממזגת בית וגן כמהות אחת ללא נהייה אחר מגמות עכשוויות כאלה או אחרות, והוא התגבש לאדריכלות שהינה מעבר לזמן ולאופנה: נשענת על קווים פשוטים ונקיים, ומעניקה פרשנות עכשווית לאלמנטים קלאסיים תוך הפשטתם למוטיבים חוזרים בחומר ובצורה.

קומת הכניסה מכילה את האזורים הציבוריים ואת חדרו של הבן, ובקומה השנייה ממוקמים חדר עבודה ויחידת הורים המתנאה בחדר רחצה רחב ידיים במיוחד, כאשר זרימתה משמרת פתיחות בין אזור לאזור ללא כל דלתות החוצצות ביניהם. בקומת המרתף ממוקמות פונקציות פנאי כחדרי קולנוע וכושר, חדרי אירוח וחללי שירות, ופתחים גדולים הקושרים אותה אל חצר תחתונה גדולה מעניקים תחושה של קומה ככל הקומות ולא של מרתף.  חזית זו, הנחשפת לחצר, היא היחידה בה נגלות שלוש קומות המבנה, אך גם כאן נשמר קנה המידה הידידותי שמאפיין אותו הודות לשטח הנפרש נכחה כמרחב מדורג ומגונן, ובכלל זה עצים גבוהי קומה הנושקים לו. 

הגון התכול קיבל פרשנות רחבה יותר של פלטת צבע הכוללת גם גווני אפור וירוק לסוגיהם, והם שבים ומופיעים באלמנטים השונים ובחומרי הגמר: פסי אבן אפורה (טרומל) משתלבים בקורות הפתחים, בספי חלונות, כפסי הפרדה המסמנים מעברים בין מרחבי הפנים והחוץ, וכן בקופינג של המבנה; ריצוף החללים הציבוריים בקומת הקרקע נעשה בבטון מוחלק; הקירות נצבעו בטיח מינראלי בגווני תכול ואפרפר-חקי, הפרופיל הבלגי המשמש בפתחים בגון ירוק מרווה, וריצוף אבני הטרקוטה של החצר הפנימית מאחד בשיבוצו את כלל הגוונים עם תוספת מדודה של אבנים בגון חום-שוקולד. 

בחלל הפנים נוספו למערך החומרי פרקט עץ אלון מיושן, שגוון לצבע כהה ומשמש בריצוף החללים הפרטיים ובגרם המדרגות, וכן אריחים מצוירים לריצוף חדרי הרחצה, שקירותיהם חופו במרבלייט במרקם טיח ייעודי לחללים רטובים. 

בדומה לשפה האדריכלית, גם שפת העיצוב אינה שועה לאופנות כאלה ואחרות, אלא נרקמת מהמטען התרבותי העשיר של הדיירים ומאופיינת בחמימות ביתית יקרת ערך שתכנים אישיים מסוג זה מייצרים. כך, לדוגמה, ספרייה גדולה ומרשימה המכסה את כל פני שטחו של אחד מקירות חלל המגורים, פריטי ריהוט וגופי תאורה שנאספו במהלך השנים וכאן סדורים כפינות אינטימיות שונות, פסנתר, שטיחים ופריטי טקסטיל אתניים משהו, ויצירות אמנות משובחות המעידות על אהבה לתחום וטעם אנין. המטבח המרווח והמזמין מגלם זיקה כלשהי לטעם של פעם, ומשלב אי נדיב ממדים הניצב במרכז שטחו כשמעליו תלויים שלל מחבתות וסירים, חיפוי אריחים מצוירים מעל תנור הבישול, יחידת מדפים גדולה עשויה עץ כהה שבדומה לספרייה משתרעת מרצפה לתקרה וחושפת לראווה כלים גדולים צבעוניים ומצוירים, וכן פינת אוכל אינטימית. כמו מכל חללי הקומה, כך גם משטחו של המטבח ניתן לצאת אל החצר הפנימית, לעבור ישירות לחדרי הבנים הממוקמים בעברה השני, ופתח נוסף מקשר אותו אל רחבה נוספת המשתרעת בחזית צדדית של המבנה, כחלק ממרחב הגן הסובב אותו. 

במקור, מספרים שדה ודגן," שטח המגרש היה ישר, אך בחיפוש אחר "תחושת מקום " טופל פיתוח השטח באורח שנועד לממשה". כך, בניגוד למקובל, הוא פולס באורח מדורג בכיוון מטה, אל החצר הגדולה שבפתח קומת המרתף, תוך יצירת טרסות, שבילי מעבר וזרימה טבעית, המקשים להאמין שנוצרו, למעשה, ביד אדם. בפיתוח השטח נעשה שימוש באבן בזלת שמקורה בגליל, והליכה בגן כמוה כטיול בחיק טבע, שמפגיש את הצועד בו עם קפלי קרקע; משעולים פסטוראליים; ספסלי אבן ועץ המאפשרים לתפוס רגע של שלווה נינוחה; עצים גבוהים ושופעים; צמחייה מגוונת במראה בר טבעי; ומדשאה "גלית". בריכת השחייה ממוקמת ב"מסלול הטיול", כמו מעל החצר התחתונה, ומתמזגת בנוף הירוק העוטף אותה ומשתקף בתנועת מימיה. חלקה הפנימי מחופה במרבלייט שחור ואבני קופינג וריצוף פרחי צפחה המקיפים-תוחמים אותה משווים לה חזות של אלמנט ותיק הניצב כאן מימים ימימה. ואמנם, רק שנה חלפה מאז נכנסו הדיירים לגור במשכנם החדש, וממד הוותק הנסוך סביב מפתיע בעוצמתו- התכנון שנרקם תוך "פירוק והרכבה" של כל רעיון,  אלמנט, חומר וגון, ושזר אותם באורח מושכל בכל פינה, אכן הניב חוויית מקום מרשימה בתכנים העומדים בבסיסה, שמושגים כזמן ואופנה פוסחים עליה וכל הגדרה קשיחה של פנים וחוץ אינה רלוונטית לגביה.  

מתוך 'מראה מקום'. גליון 124, מאי - יוני 2012