אדריכלות

קפל לי כבשה (או משהו אחר...)

אילן גריבי, אמן אוריגמי, מקפל הכול- מנייר ועד עץ ומתכות. אחרי שנות שירות ארוכות כקצין בצה"ל, מה שהחל כתחביב ילדות הפך לעולם יצירה מרתק

מערכת בית ונוי

10 דקות קריאה

ברבור, נייר מקופל.

כשאילן גריבי היה בן- 12, חברו לכיתה הופיע יום אחד עם ציפור נייר מקופלת. גריבי נשבה בקסמה של הציפור הקטנה ובתנועות הכנפיים שלה, ובדיעבד מסתבר שהרגע הזה היה, למעשה, תחילת דרכו כיוצר וכאמן. "הייתי ילד נמוך וצנום כך שהנייר כחומר התאים לי, ומתברר שגם ירשתי מהוריי נתונים מתאימים- משיכה לעבודות יד מאימא, ידיים טובות ויכולות דיוק וביצוע מאבא". התורשה אכן עשתה את שלה, וקסם המפגש עם הציפור המקופלת לא הסתכם בהתלהבות ילדותית של יום אחד. "חיפשתי מיד ספרים בנושא, ואת המעטים שמצאתי אז, ארבעה בלבד, 'בלעתי' בשקיקה. עקבתי אחרי הוראות שהופיעו בהם, חיקיתי מה שראיתי, שכפלתי עוד ועוד, ורכשתי מיומנות קיפול" מספר גריבי, שמשיכתו לאמנות האוריגמי לא פגה גם בשנות שירותו הצבאי כקצין בקבע, אך התקיימה, לדבריו "בקטנה. בעיקר כתחביב שכלל קריאה או ביקורים בתערוכות רלוונטיות. הקיפולים שלי באותה תקופה היו קיפולי ניירות בישיבות משמימות שהתארכו". שהות בסינגפור, אליה נשלח במסגרת תפקידו הצבאי, החזירה אותו למושא אהבתו הישנה, כשמצא שם ספרים שהרחיבו את הידע שלו בנושא והציתו בו מחדש את להבת היצירה. בתוך כך, עם שחרורו כסא"ל שפיקד על היחידה בה שירת, החליט גריבי לקחת חופשת פסק זמן כדי לבחון איך יוכל להפוך את היצירה לעיסוק ומקור פרנסה, ואף הגביר את מעורבותו האישית בתחום כשהפך ליו"ר ארגון אמני האוריגמי בישראל.

"הילולה", דגם מסוג Tessellation; דף אחד של נייר מסוג Elephant Hide.

נקודת המפנה במסלולו כיוצר הייתה מפגש שזימן לו יד המקרה עם האדריכל גל גאון, בעליה של גלריית טלאנט'ס דיזיין "הגעתי מקהילה קטנה של אמני אוריגמי שמונה כ-50 איש והניסיון שלי התמצה בזה שהצגתי פעם באולם באור עקיבא הסמוכה למקום מגוריי בבנימינה, כך שהעולם החדש שנפתח בפני היה שונה בתכלית מכל מה שהכרתי. רק היום, אחרי הדרך שעברתי איתו, אני מבין כמה תמים הייתי כשבאתי אליו עם עבודת נייר". עם זאת, גל, בעין חדה ומיומנות בשדה העיצוב, זיהה את הייחוד הטמון ביצירתו ואתגר את גריבי עם הצעה לעצב עבורו ארבע מנורות לערב הפתיחה של הגלריה. "שברתי את הראש איך לעשות זאת, אבל הצלחתי". המנורות הייחודיות משכו את תשומת לבו של אלבי צרפתי, בעליה של AQUA CREATION שנכח במקום, והדברים תפסו תאוצה: צרפתי חיבר את גריבי למעצב המוצר אופיר צוקר לשיתוף פעולה שהוליד קולקציית גופי תאורה שהציגה החברה בתערוכת העיצוב השנתית במילאנו 2011, והשאר הוא היסטוריה.

מנורת נייר, מבוסס על טסליישן; דף אחד של נייר מסוג Elephant Hide.

"המעבר לעולם העיצוב היה מפחיד ומרתק כאחד, והמפנה שהוא יצר אצלי התקיים בכל הרמות. לצד הסיפוק הרב וההתרגשות הגדולה, הבנתי שאני רוצה למנף את היצירה. להמשיך הלאה, ולא 'להיתקע' עם מנורות". תובנה זו הייתה תחילתו של מסע ניסוי וטעייה, שבמסגרתו התנסה במגוון חומרים כדי לבדוק אם ואיך ניתן להחיל עליהם את טכניקת הקיפול- עור, אריגים, זכוכית, עץ, מתכות, בטון ועוד. "הסבת טכניקת האוריגמי לחומר שאינו נייר, היא דבר שמעולם לא נעשה. כל חומר חדש הוא עולם ומלואו שדורש זמן למידה ותהליכי הבשלה עד שאפשר, אם בכלל, לזקק את הטיפול בו לכדי יצירה מבוססת קיפול " אומר גריבי המקפל בטכניקה הנקראת טסיליישן Tesellation)), שם שעוברת על ידו ל"מחזוריגמי". עיקרה של הטכניקה הוא קיפול רפטטיבי המבוסס על תבנית חוזרת שמייצרת מופע סימטרי, גיאומטרי משהו, שונה מהמופע הפיגורטיבי- קלאסי שמאפיין את האוריגמי אליו היה רגיל. הוא נתקל בה לראשונה בתערוכה שהתקיימה במוזיאון טיקוטין בחיפה, אך כשניסה לחקותה החיקוי לא צלח בידו. חדור אתגר לפצח את השיטה הוא התייעץ עם מכרה מהתחום, וכש'קבל' בפניה שהקיפול יצר משהו שונה ממה שראה בתערוכה, תשובתה האירה לו את מה שהפך, למעשה, לחוט השדרה של יצירתו "היא אמרה לי שיצרתי דגם חדש, וזהו בעצם, העניין. המניפולציות שאני עושה לשיטות מוכרות הן שמניבות דגמים חדשים, ותחושת ההתמלאות הפנימית שמחוללת המצאת דגם חדש היא גם זו שהובילה אותי להפוך את היצירה למרכז חיי".

מנורה מפלטת נירוסטה מקופלת. אוסף פרטי, עיצוב לגלריית "גל גאון". צילום – אבי שחר.

חמוש בכפפות בלבד, ללא כל עזרים נוספים האסורים על פי חוקי האוריגמי, את הקיפול הוא מבצע ידנית, כאשר בעבודות עם חומרים כנירוסטה או עץ, הוא נעזר במחשב לצורך הזנת פקודות למכונות החיתוך "המחשב הוא כלי תומך, ובפירוש לא חלק מתהליך היצירה" הוא מדגיש. גוף עבודות הקיפול של גריבי כולל פריטי עיצוב וריהוט, פריטי אמנות בקני מידה שונים, קולקציית תכשיטים, ולאחרונה העשיר את ארסנל יצירתו בפורטרטים שהוא יוצר תוך ביצוע חירור על גבי קווי הקיפול. "אם עד עכשיו המשטח המקופל היה המסר והמהות, אזי החירור, שמבוצע בגדלים שונים ובמקצב משתנה של מרווחים, הופך את העבודה השטוחה לתלת ממדית, ממש לסוג של ציור על גבי קנבס. אך הקווים לכיוון הגדרת האוריגמי כאמנות עדיין לא נחצו, והדיון באשר למהותו כאמנות או כאמנות עדיין מתנהל, ובכלל זה במוזיאונים".

סרטון – the Making of תערוכת מתכת שקופה, לגלריית בבלי בפארק בבלי. עיצוב לגלריית "גל גאון".

למרות שעולמו החומרי התרחב, והמתכות, ובעיקר הנירוסטה, תופסות חלק נכבד מעיצוביו, אהבתו הגדולה הייתה ונשארה הנייר "בבית יש לי כ-500 סוג נייר שונים וקטלוגים בתחום, היות ולכל אובייקט מקופל יש נייר שמתאים ונכון לו יותר". לצד היצירה הוא גם כותב ומשמש כעורך במגזין אמריקאי המוקדש לכך, מרבה להרצות, מופיע בתערוכות בארץ ובעולם, ולפני שנה אף היה אורח הכבוד בכנס האוריגמי השנתי של CDO (ארגון האוריגמי האיטלקי) באיטליה. "בתחילת הדרך כל מה שרציתי היה להגיע ולהציג בתל אביב" מספר גריבי בחיוך אח"כ היה לי חלום להיות אורח הכבוד בכנס של ה-JOAS .(Japan Origami Association) ביפן, אבל אחרי שנכחתי בה הוא השתנה, והחלום שלי עכשיו הוא להציג יצירות אוריגאמי במוזיאון יפני ביפן. הצגה כזו תהיה מבחינתי 'חותמת הכרה' הכי משמעותית בעשייה שלי והגשמה מושלמת של הדרך שעברתי".