תוכנית אינסטלציה לבית שלם, מהשעון הראשי ועד תא הבקרה

מה תוכנית אינסטלציה לבית מסמנת לפני שהקירות נסגרים

1. נקודות המים בכל חדר רטוב, וגובה כל נקודה. כתוב בתקנה 10: התקנה מונה אילו קבועות בדירת מגורים מקבלות מים חמים.
2. מסלול הנקזים, מהקבועה ועד תא הבקרה. כתוב בתקנות 37 ו-41: שיפוע לפי ת״י 1205, וככלל בלי נקז שפכים אופקי בתקרה שמעל מטבח.
3. מקום הדוד ואורך הקו החם. כתוב בתקנות 19 ו-28: מעל 25 מטר עד הקבועה הרחוקה נדרש סחרור, ונפח המכל נגזר ממספר החדרים.
4. הקווים שאינם לכיור ולמקלחת. כתוב בתקנות 43, 45 ו-46: ניקוז המזגן, מי הגשם ומי המרפסות, כל אחד בקו שהתקנות מתירות לו.
5. גישה לתחזוקה ותיעוד לפני הסגירה. כתוב בתקנה 3: פתחי בקרה בביוב וגישה למערכת המים. המלצה שלנו: לצלם כל קיר פתוח עם סרט מדידה.

תכנית אינסטלציה בבקשה להיתר בנייה: מה הוועדה רואה

בבנייה חדשה ובתוספת שדורשת היתר, האינסטלציה מופיעה בתיק כבר בשלב ההגשה. לפי התוספת הראשונה לתקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע״ו-2016, תכנית התנוחה נערכת בקנה מידה 1:100. היא מסמנת בכל קומה את מיתקני התברואה, הפירים וארונות התשתית, צינורות מי הגשם והאוורור, מערכות חימום המים ומעבי המזגנים (מקור: תקנות הרישוי, נוסח עדכני בנבו).

בבקשה שעוברת בקרת תכן מוגש למכון הבקרה גם נספח תברואה, שנקרא גם נספח סניטרי. בתקנות מכון הבקרה הוא מוגדר כמסמך שמתאר את מערכות המים, הביוב והתיעול של הבניין. ברשימת נספחי התכן באותן תקנות מופיעה הערה מפורשת לבית צמוד קרקע: חתך ביוב בלבד (המקור: תקנות מכון הבקרה, בנוסח המלא שבנבו).

המשמעות המעשית לבית פרטי: חתך הביוב והסימון בתנוחה הם מה שמוגש לבדיקה, אבל הם לא אומרים לאינסטלטור באיזה גובה תצא כל נקודה, איפה יעמוד המחלק ובאיזה שיפוע יירד כל קו. את הפרטים האלה מוסיפה תוכנית עבודה לביצוע, וכדאי להזמין אותה יחד עם הנספח ולא אחרי היציקה.

את תכניות מיתקני התברואה בבקשה להיתר עורך מתכנן מערכת התברואה. תקנות התברואה מגדירות אותו כעורך משנה לבקשה, שמוסמך לכך לפי תקנות הרישוי. איך ממנים עורך בקשה ועורכי משנה, ומתי שיפוץ פטור מהיתר מלכתחילה, מוסבר במדריך להיתר בנייה.

בבית שעוד נמצא על השרטוט, המיקום של חדרי הרחצה, המטבח וחדר הכביסה נקבע יחד עם החלוקה של הבית כולו. את סדר ההחלטות הזה, מהמגרש ועד הסגנון, מפרט המדריך לתכנון בית פרטי. כדאי לפתוח אותו לפני שמסמנים ולו נקודת מים אחת.

צנרת מים, מחלק מים ומים חמים: השכבה שמזינה את הבית

המים נכנסים לבית דרך מד המים הראשי. תקנה 15 בתקנות התברואה דורשת שתהיה אליו גישה לקריאה ולתחזוקה. לפי תקנה 17, לכל דירת מגורים יש שסתום ניתוק במקום נגיש, במרחק סביר מדלת הכניסה. את שני הפריטים האלה מסמנים בתוכנית ראשונים, כי מהם נגזר תוואי כל השאר.

בשלב הבא בוחרים שיטת חלוקה. בתוכנית שנשענת על מחלק מים, יוצא ממנו קו נפרד לכל קבועה, והמיקום שלו הופך לנקודה שצריך להגיע אליה גם בעוד עשר שנים. תקנה 3 דורשת לאפשר גישה למערכת אספקת המים לצורך תחזוקה שוטפת. רכיב שאין אליו גישה צריך להחזיק מעמד כמו חלק הבניין שבו הוא מותקן.

לחץ המים נמדד במוצא הקבועה. לפי הטבלה שבתקנה 13, במים חמים וקרים לצריכה הלחץ הקבוע במוצא הברז נע בין 1.5 ל-6.0 בר. מעבר לזה, קוטרי הצנרת והספיקה לכל קבועה נקבעים לפי ת״י 1205 חלק 1, התקן הישראלי למערכת אספקת מים קרים ומים חמים.

מערכת המים החמים קובעת יותר מכול איפה יעמוד הדוד. לפי תקנה 11, המערכת הדירתית מאפשרת לחמם את המים ל-60 מעלות באוגר, ובמוצא הקבועה הם לא עולים על 55 מעלות. כשלכל דירה מכל משלה, תקנה 28 קובעת את נפחו המזערי לפי גודל הדירה (למעט מחממים מיידיים בלי אוגר): 60 ליטר לחדר אחד, 120 ליטר עד שלושה חדרים ו-150 ליטר מארבעה חדרים ומעלה.

המספר החשוב ביותר בשלב השרטוט הוא 25 מטר. כשאורך הצינור בין מקור המים החמים לקבועה הרחוקה עולה עליו, תקנה 19 מחייבת מערכת סחרור. בבית מגורים, הקו מנקודת החיבור לסחרור ועד הקבועה לא עולה על 15 מטר. דוד שממוקם קרוב לחדרים הרטובים מקצר את שני המרחקים.

גם מקור החום משפיע על המיקום. תקנה 24 קובעת שבבניין מגורים המים החמים יגיעו ממערכת סולרית, ממשאבת חום או ממערכת אחרת שעומדת בתנאי האנרגיה שבתקנה, ולכן את מקום הדוד קובעים יחד עם מקום הקולטים או המשאבה.

יש גם שאלה של רעש. תקנה 25 קובעת שצנרת מים בקירות לא נוגעת בקיר ישירות, אלא בתוך עטיפה של בידוד אקוסטי או שרוול מבודד. החריג היחיד הוא הקירות של חדרי השירותים, כלשון התקנה.

ניקוז, שיפוע ואוורור: מה תקן 1205 ותקנות התברואה קובעים

מערכת הנקזים, כולל החומרים וקוטר הצינורות, מתוכננת ומותקנת לפי ת״י 1205 חלק 2, "מתקני תברואה: מערכת הנקזים". כך קובעת תקנה 35. מכון התקנים מתאר באתר שלו את תחום התקן: הוא עוסק בתכן ובהתקנה של נקזי דלוחים, שפכים ומי גשם בתוך תחום המגרש. הגרסה שמופיעה שם פורסמה ב-2014.

השיפוע הוא הנתון שבו טועים הכי בקלות בשטח. בתקנות, נקז אופקי הוא נקז ששיפועו אינו עולה על 5%, ותקנה 41 דורשת להניח אותו בשיפוע מזערי לפי ת״י 1205. שיפוע קטן מזה מותר רק אם המערכת מתפקדת בלי תקלות בזכות מערכת שטיפה קבועה. את המספר עצמו כדאי לרשום בתוכנית ליד כל קו אופקי.

צינור האוורור הוא החלק שנשכח בשרטוטים ביתיים. תקנה 50 דורשת לפחות צינור איוור אחד בכל בניין שיש בו קבועות, והקוטר, הסיום ושיטת האיוור נקבעים לפי ת״י 1205 חלק 2. בתוכנית מסמנים איפה הוא עולה ואיפה הוא יוצא לאוויר החוץ.

בסוף הקו עומד תא הבקרה. לפי תקנה 42, נקזי השפכים מתחברים אליו בזרימה בכוח הכובד, כשהמכסה שלו נמוך ב-20 ס״מ לפחות מרצפת החדר הנמוך ביותר שמתנקז אליו. התקנה מתירה הפרש קטן יותר רק בתנאים מוגדרים. כשהתנאים לא מתקיימים, למשל בחדר רחצה במרתף, הנקז מתחבר דרך מיתקן שאיבת שפכים.

ומה עם צנרת שתיקבר ברצפה? תקנה 38 דורשת שצנרת שאין אליה גישה תחזיק מעמד ככל האפשר כמו הבניין עצמו. ואם היא לא עומדת בזה, צריך שאפשר יהיה להחליף אותה או לטפל בה בלי לפרק את השלד או לפגוע בו.

ניקוז מזגן, מכונת כביסה ומי גשם: שלושה קווים שנשכחים

תקנה 43 קובעת שכל סוג של נקז, ובהם שפכים, מי גשם וניקוז מזגנים, מחובר לנקז נפרד עד היציאה מתחום המגרש. לכלל יש חריגים מפורשים. נקזי צואין, כלומר מהאסלה, ונקזי דלוחין מותר לחבר יחד, וגם נקזי מזגנים לנקזי שפכים.

מי המזגן יוצאים לפי תקנה 45 באחת מארבע דרכים: לביוב דרך מחסום ריח פעיל, בשפיכה חופשית לגינה בתחום המגרש, לבור חלחול ליד מוצא הצנרת מהבניין, או למאגר מים להשקיה. את מקום המעבה מסמנים ממילא בתכנית התנוחה שבבקשה להיתר, ולכן כדאי לשרטט באותו שלב גם את צינור הניקוז שלו.

מכונת הכביסה מוציאה דלוחין, כלומר נוזלים בלי הפרשות אדם, לפי ההגדרה שבתקנות. המכונה לא מופיעה ברשימת הקבועות שתקנה 10 מחייבת בהן מים חמים, ולכן ההחלטה אם להביא אליה קו חם היא שלכם. איך נכנסות מכונה ומייבש לארון אחד, עם מקום לחיבורים מאחור, מוסבר בתכנון ארון שירות לאמבטיה.

מי הגשם נשארים מחוץ לביוב. לפי תקנה 47, מערכת ניקוז מי הגשם לא מתחברת למערכת הביוב, ותקנה 46 מפנה גם את מי המרפסות למערכת מי הגשם. מרפסות בשטח כולל של עד 40 מ״ר מותר לנקז לביוב.

תיאום האינסטלציה עם הריצוף והחימום התת רצפתי

שלושה בעלי מקצוע עובדים על אותה רצפה ועל אותם קירות: האינסטלטור, הרצף ומתקין החימום. תוכנית אינסטלציה שנכתבת לבד, בלי פריסת האריחים ובלי לולאות החימום, מתנגשת בשתיהן כבר ביום הראשון.

הכלים והרהיטים נקבעים ראשונים, כי מהם נגזר מקום כל נקודה. ההחלטות על המראה ועל החלוקה של חדר הרחצה מפורטות במדריך לעיצוב חדר אמבטיה. אחריהם פורסים את האריחים על השרטוט: נקודה שנופלת על פוגה או על חיתוך של אריח נראית כמו טעות, גם כשהיא מדויקת.

החימום ברצפה הוא חלק מאותה מערכת. בתקנות התברואה, מערכת חימום במים נכללת בהגדרה של מיתקן תברואה, ורשימת התקנים שבתקנות מפנה בנושא הזה לת״י 1205 חלק 8. בקטלוג של מכון התקנים אותו נושא מופיע היום כחלק 7 של התקן, במהדורת 2014. לולאות החימום וקווי המים חולקים את אותה שכבת מדה, ולכן כדאי לשרטט אותם על גיליון אחד. כמה החימום מגביה את הרצפה מוסבר במדריך לחימום תת רצפתי.

לפני שהמדה והטיח מכסים את הכול, בודקים. בדף השירות של מכון התקנים מופיעה רשימת בדיקות לפי ת״י 1205, וביניהן צנרת מים קרים וחמים וצנרת נקזים ודלוחין בתוך הדירות. המכון מציין שהבדיקות האלה נדרשות גם בתהליכי טופס 4 (האישור לחיבור הבניין לחשמל, מים וטלפון). בבנייה שעוברת בקרה, מכון הבקרה שומר את קובץ תכניות העדות של הבניין, לפי תקנה 64 בתקנות מכון הבקרה.

1. קובעים כלים ורהיטים. כיור, ארון, אמבט או מקלחון, ומכונת הכביסה.
2. פורסים אריחים על השרטוט. גובה הנקודות נקבע מול הפריסה, יחד עם הרצף.
3. משלבים את לולאות החימום. על אותו גיליון של קווי המים.
4. בודקים לפני שמכסים. צנרת המים והנקזים, כשהיא עוד גלויה.
5. מצלמים עם מידות. כל קיר ורצפה פתוחים, עם סרט מדידה מפינת החדר.
6. מעדכנים את התוכנית. האינסטלטור מתקן את השרטוט לפי מה שבוצע בפועל.

יועץ אינסטלציה, מתכנן ואינסטלטור: מי עושה מה בתוכנית

כמה עולה תוכנית כזאת? לא מצאנו מקור ציבורי מתוארך למחירי תכנון אינסטלציה, ולכן אין כאן סכום. מה שכן אפשר לבקש מראש הוא רשימה כתובה של מה שהתוכנית תכלול, לפי חמש ההחלטות שבראש העמוד.

"יועץ אינסטלציה" הוא שם מקובל בשוק, לא תואר בתקנות. בבקשה להיתר, מי שעורך את תכניות מיתקני התברואה הוא מתכנן מערכת התברואה. מכון בקרה רשאי להתייעץ עם מהנדס שרשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים במדור מערכות תברואה, ולכן אפשר לשאול את המתכנן אם הוא רשום במדור הזה.

בשיפוץ דירה בלי היתר, אף אחד לא בודק את השרטוט. דווקא שם הוא שומר עליכם: מי שמבצע לפי תוכנית כתובה יודע מה הוזמן, ומי שבא אחריו יודע מה מוסתר בקיר. תקנות התברואה מחייבות בבקשות להיתר, ובשיפוץ שאינו טעון היתר כדאי לתכנן לפיהן כרף מינימלי. את הקבלן שמבצע את העבודה אפשר לבדוק בפנקס הקבלנים.

את התוכנית של הבית כולו מסמנים קודם, ורק אחר כך נכנסים לסדר העבודה בתוך כל חדר. בחדר הרחצה הסדר הזה כולל פירוק, צנרת, איטום ובדיקת הצפה, והוא מתואר שלב אחר שלב במדריך לשיפוץ חדר אמבטיה. התוכנית הכללית קובעת מאיפה הקווים מגיעים לחדר ולאן הם יוצאים ממנו.

בסוף העבודה, תוכנית אינסטלציה טובה נשארת אצלכם כמסמך אחד: נקודות המים וגובהן, מסלולי הנקזים עם השיפוע שנרשם לכל קו, מקום הדוד והמחלק, פתחי הבקרה ושסתומי הניתוק, וצילומי הקירות לפני הטיח. המסמך הזה שווה יותר מכל אחריות בעל פה.