"קטסטרופה למורשת": הבניין ההיסטורי ניזוק קשות במהומות

ז'יל פניילן נישא לאשתו בבניין העירייה של לימוז' (Limoges) שבמרכז צרפת. בסוף השבוע עמד לצדה מול ההריסות ואמר לניו יורק טיימס, "כל מה שנשאר לנו הן תמונות".

הבניין הזה הוא אחד מסמליה המרכזיים של העיר, ותושבים רבים חגגו בו נישואין וטבילות. הוא שימש גם כמרכז הניהול של העיר, מרישום לידות ונישואין ועד בחירות וניהול בתי ספר. הוא נבנה מירושה של תושב אחד, אלפרד פורנייה, שמת בשנת 1875 והוריש את כל רכושו לעיר, והוא נחנך ביום הבסטיליה, 14 ביולי 1883. ב-17 באוקטובר הוצת הבניין בסוף הפגנה נגד יוקר המחיה, והגג ומגדל השעון שלו קרסו.

לפי הדיווחים, אנשים רעולי פנים הציתו ליד הבניין רכב של המשטרה העירונית, שברו חלונות, נכנסו פנימה והדליקו אש בקומת הקרקע. ראש המחוז, מוריס בארט, כינה את השריפה "קטסטרופה למורשת" ואמר בטלוויזיה הצרפתית שכל החזית והחלק ההיסטורי הקדמי נהרסו כמעט במאה אחוז. דיווחים אחרים מסרו שהכבאים הצילו כארבע חמישיות מהמבנה, ושאולם הנישואין ומשרד מרשם האוכלוסין נהרסו. לפי דיווחים אחרונים, נעצר חשוד בן 34 בהצתה.

הבניין נולד מתוך תקופה פוליטית. אחרי הקמת הרפובליקה השלישית ב-1870 תכננה העירייה בניין מונומנטלי שיעניק לגיטימציה למשטר החדש. בניין העירייה גם החליף את הכנסייה ברישום הרשמי של לידות, נישואין ופטירות. היה מי שהתנגד. מונרכיסט מקומי בשם היפוליט שיבואה ניסה לעצור את הקמת "ארמון רפובליקני" חדש. ועדה בחנה 16 מיקומים והזמינה את ויולה לה דוק לייעץ, והוא הציע את כיכר הרפובליקה. התושבים, שנשאלו בעיתונות המקומית, בחרו באתר הנוכחי, שהיה בימי רומא הפורום של העיר. אחר כך נערכה תחרות אדריכלית ארצית, שנועדה להביא תכנון שיתחרה בבנייני העירייה של המחוזות השכנים.

התחרות הוכרעה לטובת שארל אלפרד לקלרק (Charles-Alfred Leclerc), תלמידו של האדריכל קסטל, זוכה פרס רומא הגדול ב-1868 ומי שעבד בארמונות ורסאי וטריאנון. ב-1873 זכה לקלרק בפרס השני בתחרות על בניין העירייה של פריז, ובחוברת של עיריית לימוז' נכתב שהתחרות הזו השפיעה על התכנון שלו ללימוז'. מפריז הגיעו תוכנית בצורת האות U, אבן מסותתת וגגות צפחה גבוהים. לקלרק רצה לבנות הכול מאבן גיר, ובסוף הושגה פשרה שבה הבסיס נבנה מגרניט והשאר מאבן גיר. הבנייה נמשכה ארבע שנים, מ-1879 עד 1883.

הגוף המרכזי של הבניין מוקף בשני אגפים. האגפים הצדדיים בני שלוש קומות והחלק המרכזי בן שתיים, ולפניו מרפסת מדרגות רחבה. בקומה הראשונה חמש קשתות גדולות ושתי רמפות שנועדו בעבר לכרכרות. הכניסה הראשית מוקפת בשני עמודים, ומעליה גמלון עם ראשי התיבות RF של הרפובליקה הצרפתית. מעל השעון חקוקה הכתובת Lémovices לכבוד העם הגאלי שנתן את שמו לאזור, ועל מעקה הגג ארבעה פורטרטים בפסיפס מעשה בית היוצר הוונציאני פאקינה. הם מציגים את צייר האמייל לאונרד לימוזן, את הקנצלר ד'אגסו, את נואם המהפכה ורניו ואת מרשל נפוליאון ז'ורדן, בני העיר מהמאה השש עשרה עד המאה התשע עשרה. שני פסלי נשים של טוני נואל נשענים משני צדי השעון על גמלון מעוגל, ומייצגים את מלאכות האמייל והצורפות. מעל הכול התנשא מגדל השעון בגובה 43 מטרים.

הבניין שאל את שפתו מבנייני האצולה והכנסייה. הגמלון החגיגי ומגדל הפעמון, ששימש כ"פעמון הרפובליקני", הם רמז לבנייני דת. האבן המסותתת, הגגות והחלונות בגג מזכירים טירות מהמאה השבע עשרה, והפרוזדור מזכיר בתים אצילים בעיר. המטרה הייתה לבנות ארמון לעם, ובכל פרט בבניין שולבו סמלים של הרפובליקה.

בפנים עמדו בפרוזדור שנים עשר פילסטרים, עמודים שטוחים צמודי קיר, שנשאו סמלי אגודות מלאכה מפורצלן מצופה זיגוג, מתוצרת מפעל האביילנד (Haviland). הסמלים ייצגו את אגודות המלאכה של לימוז' לפני המהפכה, והציגו את הפורצלן, "הזהב הלבן" של העיר. תקרת הפרוזדור נבנתה משלד מתכת עם תיבות, ובחוברת נכתב שהשימוש הגלוי בברזל, חומר תעשייתי, כאלמנט עיצובי בבניין רשמי היה חדשני מאוד. גרם מדרגות כפול מאבן מהג'ורה הוביל לקומת הכבוד, ובוויטראז'ים שמעליו הופיעו הקדוש מרשיאל, פטרון העיר, והמוטו הלטיני "Officina Diligentia", בית המלאכה של עבודה מוקפדת. על הקירות נתלו ציורים שהמדינה העבירה לעיר בהשאלה, בהם ציורי הקיר של אנרי פול מוט על תולדות לימוז'. בתקרת הסלון הכחול, אולם מועצת העיר לשעבר, צייר ז'אן ז'וזף וירטס את "גאון החירות", ובאולם הנישואין הוצג ציור של אורבן בורז'ואה. הדיווחים עד כה לא מפרטים מה עלה בגורל היצירות האלה, גרם המדרגות והפרוזדור.

בכיכר שלפני הבניין עומדת מזרקה בגובה תשעה מטרים, שעיצב שארל ז'נויס אחרי החלטת מועצה משנת 1889. היא בנויה מפורצלן קשה, ארד וגרניט, והקישוט הצמחי הרב וקימור הקערות שלה מבשרים את סגנון האר נובו (Art Nouveau). מאחורי הבניין עומד אגף מ-1966 של האדריכלים קמפאן וקוסי. כבר לפני השריפה ציינו בעירייה שהבניין והמזרקה זקוקים לשיפוץ בעלות מוערכת של ארבעה מיליון אירו, ואף גויסו תרומות לשם כך.

ההשוואה לנוטרדאם עלתה מיד. פרנסואז פורי, תושבת שראתה את השריפה, אמרה לרויטרס, "ראיתי שוב את נוטרדאם, רק שהפעם זו הייתה העיר שלנו". ראש העיר, גיום גרן, אמר לתקשורת המקומית, "אני רוצה שתהיה לנו אותה יכולת לבנות מחדש שניתנה לנוטרדאם דה פריז". בנוטרדאם נאספו תרומות בהיקף של כמיליארד דולר, הצריח נבנה מחדש כעתק של הצריח משנת 1859 והקתדרלה נפתחה לציבור בסוף 2024. לפי הדיווחים איים גרן להתפטר אם המדינה לא תממן את השחזור, וראש הממשלה סבסטיאן לקורנו הבטיח שהמדינה תשלם.