לא הכל שחור לבן: למה אנחנו עדיין מפחדים מצבע בבית?

מעצבות הפנים טל גל וליאת קדם חדד מסטודיו טולה מסבירות איך הן מתייחסות לצבע כחלק מתכנון החלל, ומה כדאי לשאול לפני שבוחרים גוון לבית: "לפעמים אלמנט אחד בעל נוכחות מספיק כדי להחזיק חלל שלם"

מערכת בית ונוי

9 דקות קריאה

30-09-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

מספיק לדפדף בפרויקטים חדשים, לפתוח את האינסטגרם או להיכנס לדירה שזה עתה עברה שיפוץ כדי לזהות את הפלטה החוזרת. היא כוללת לבן, שמנת, אבן, אפור, מעט שחור ועץ טבעי שמכניס חמימות. התוצאה יכולה להיות אלגנטית, מדויקת ומרשימה, אבל לעיתים עולה גם שאלה אחרת: מתי הפכנו לכל כך זהירים עם צבע?

עיצוב: סטודיו טולה. צילום: עידן גור

עבור מעצבות הפנים טל גל וליאת קדם חדד מסטודיו טולה, השאלה הזאת אינה חדשה. צבע וחומר מלווים את עבודתן כבר שנים, גם בתקופות שבהן עולם העיצוב נטה באופן מובהק אל המונוכרומטי והמינימליסטי. מבחינתן צבע נמנה עם כלי העבודה הבסיסיים של המעצב, וכשהוא מטופל נכון הוא יכול להשפיע על החלל לא פחות מקיר, פתח או פריט נגרות. הן אינן רואות בו קישוט, טרנד או שכבה שמוסיפים בסוף כדי "להקפיץ" את החלל.

"אנחנו לא מתחילות מהשאלה איזה צבע יפה, אלא מה אנחנו רוצות שהחלל יעשה ואיזו תחושה אנחנו רוצות לייצר בו", מסבירות השתיים. "צבע יכול להגדיר אזור, לחבר בין חללים, לתת עומק, להדגיש אלמנט מסוים או דווקא לגרום לו להיטמע. מבחינתנו הוא חלק מהתכנון, לא תוספת שמגיעה אחריו".

עיצוב: סטודיו טולה, צילום: מאור מויאל

ובכל זאת, כשמדובר בבית הפרטי שלנו, צבע עדיין מעורר לא מעט חששות. אנשים יכולים להתאהב במסעדה כחולה, בבית מלון עטוף בירוק או בדירה שבה המטבח כולו בגוון עמוק, אבל כשהבחירה מגיעה אליהם הביתה מופיע כמעט מיד המשפט "ומה אם יימאס לנו?".

אולי כאן נמצא אחד המיתוסים הגדולים של עולם העיצוב, המחשבה שניטרלי הוא בהכרח מה שלא מתיישן וצבעוני הוא בהכרח טרנדי. גל וקדם חדד מציעות להפריד בין השניים. צבע שנבחר רק מפני שהוא פופולרי כרגע ברשתות אכן עלול להסגיר בעוד כמה שנים בדיוק מתי הבית תוכנן. אבל אותו דבר יכול לקרות גם עם גוון בז', סוג מסוים של אבן או סגנון נגרות. עיצוב שעומד במבחן הזמן נשען, מבחינתן, על היכולת לקבל החלטות שמחוברות קודם כול לאנשים שחיים בבית, ופחות למה שנחשב נכון באותו רגע.

עיצוב: סטודיו טולה, צילום: מאור מויאל

צבע אינו מתקיים בפני עצמו

ההחלטה הזאת מתחילה הרבה לפני שבוחרים מספר ממניפת הצבעים. צבע אינו מתקיים בפני עצמו. הוא משתנה בהתאם לאור הטבעי, לכיוון שאליו פונה החדר, לגודל החלל ולחומרים שנמצאים לידו. ירוק שמקבל עומק לצד עץ מסוים עשוי להיראות אחר לגמרי ליד רצפת אבן קרה. כחול שנראה כמעט אפור בבוקר יכול לקבל נוכחות דרמטית בשעות הערב.

עיצוב: סטודיו טולה, צילום: עידן גור

וזו גם הסיבה שבסטודיו טולה כמעט אי אפשר להפריד בין הדיון בצבע לבין הדיון בחומר. אבן, עץ, קרמיקה, מתכת, זכוכית וטקסטיל הם בעצמם מקורות של צבע. בית יכול להיות עשיר מאוד מבחינה צבעונית גם מבלי שיהיו בו חמישה קירות צבועים בגוונים שונים.

"אנשים שומעים 'בית צבעוני' ומדמיינים מיד הרבה מאוד צבע", אומרות השתיים. "אבל מבחינתנו צבעוניות טובה יכולה להיות מאוד מדויקת. לפעמים אלמנט אחד בעל נוכחות מספיק כדי להחזיק חלל שלם".

עיצוב: סטודיו טולה, צילום: עידן גור

זה יכול להיות מטבח בגוון עמוק, ספרייה גדולה, אריח בעל נוכחות, ספה, שטיח או יצירת אמנות שממנה מתחיל להתפתח הסיפור כולו. במקום להוסיף צבע בנקודות אקראיות, הן מעדיפות לבנות מערכת של שכבות וחזרתיות. גוון שמופיע בעוצמה במקום אחד חוזר ברמיזה במקום אחר ומקבל ביטוי נוסף באמצעות חומר או טקסטורה.

גם לכללים המוכרים של עולם העיצוב הן מציעות להתייחס בזהירות. אחד מהם הוא האמירה שחלל קטן חייב להיות בהיר כדי להיראות גדול יותר. לפעמים, הן מסבירות, הניסיון לגרום לחדר קטן להעמיד פנים שהוא גדול פשוט מפספס את הפוטנציאל שלו. דווקא גוון עמוק שעוטף את הקירות, הנגרות ולעיתים אפילו את התקרה יכול להפוך חדר קטן לחלל אינטימי, עשיר ומלא אופי.

עיצוב: סטודיו טולה, צילום: מאור מויאל

המטבח כמקרה מבחן

המטבח הוא אולי המקום שבו אפשר לראות בצורה הברורה ביותר את השינוי ביחס לצבע. הוא אחד האלמנטים הגדולים, היקרים והקבועים בבית, ולכן במשך שנים הבחירה הבטוחה הייתה כמעט אוטומטית ונפלה על לבן, שחור או עץ. כיום יותר אנשים מוכנים לבחור מטבח בירוק, כחול, גוני אדמה או צבעים מעושנים.

גם כאן, מבחינת השתיים, השאלה החשובה היא מה עובד בבית הספציפי, כלומר איזה אור נכנס אליו, איזו אבן נבחרה למשטח, מה גוון הרצפה, אילו חומרים ממשיכים לסלון ובעיקר מי האנשים שאמורים לחיות איתו. השאלה מהו הצבע האופנתי למטבח השנה נותרת מבחינתן ללא משמעות.

עיצוב: סטודיו טולה, צילום: מאור מויאל

אחת מנקודות המוצא של גל וקדם חדד היא שהבית צריך לספר משהו על בעליו. לכן הן מחפשות רמזים גם בתמונות ההשראה שהלקוחות שולחים וגם בדברים שכבר קיימים בחייהם, כמו אמנות שהם אוהבים, פריטים שאספו, מקומות שבהם הם נהנים לשהות ואפילו הצבעים שאליהם הם נמשכים באופן טבעי.

תעוזה, מדגישות השתיים, אינה מטרה בפני עצמה. לא כל בית זקוק למטבח כחול ולא כל סלון צריך קיר אדום. שימוש מוצלח בצבע אינו נמדד בכמות שלו או במידת הדרמטיות שלו. לפעמים דווקא הבחירה בגוון אחד מדויק, במקום שבו אף אחד לא ציפה למצוא אותו, עושה את כל ההבדל.

אולי משום כך השאלה "האם יימאס לי מהצבע?" אינה בהכרח השאלה הנכונה. גם ספה אפורה יכולה להימאס, וגם מטבח לבן יכול להרגיש מיושן. השאלה המעניינת יותר היא האם הבחירה נעשתה מתוך היכרות עם הבית ועם האנשים שחיים בו, או מתוך פחד לטעות.