"מה שמשך אותי בברזל מלכתחילה היה הניגוד שבו"

כשקובי חליפה תכנן את ביתו הפרטי, הוא לא חיפש חומר. הוא חיפש פתרון. החיבור שנוצר לו עם הברזל בתהליך הבנייה לא היה מחושב, וכנראה גם לא נחוץ. אבל הוא שינה את כיוון הקריירה שלו. מה שהתחיל כהתלבטות של בעל בית הפך לעיסוק מקצועי ולשפה עיצובית ברורה, כזו שביססה את ארטפרו כסטודיו שמתמחה בעבודה עם ברזל לבית.

"מה שמשך אותי בברזל מלכתחילה היה הניגוד שבו", מספר חליפה. "זה חומר שאנחנו חושבים עליו כחזק, גולמי וכבד, אבל כשעובדים איתו נכון אפשר להגיע לתוצאות מאוד דקות ומעודנות. יש בו אופי, אבל הוא לא חייב להשתלט על החלל".

הברזל מזוהה עם מפעלים, מבני תעשייה ולופטים ניו-יורקיים, אבל בשנים האחרונות הוא נכנס עמוק אל תוך הבית הישראלי. לאו דווקא כציטוט תעשייתי מכוון, אלא כחומר שמצא את הדרך שלו לחלונות ולפתחים, לדלתות פנים, לספריות ולמטבחים.

אחד המקומות שבהם הברזל מבטא בצורה הטובה ביותר את היכולות שלו הוא בחלונות ובפתחים. המסגרות המדויקות, החלוקות הגיאומטריות, ואותם קווי פרופיל דקים הופכים את הזכוכית לא רק לחומה שמפרידה בין פנים לחוץ, אלא לקומפוזיציה אדריכלית שממסגרת נוף. בבית פרטי שפונה לגינה, חלון ברזל גדול יכול להפוך את החוץ לתמונה חיה: קווי הברזל מחלקים ומארגנים את המבט, בעוד הזכוכית מאפשרת לצמחייה, לשמיים ולשינויים באור במהלך היום להפוך לחלק מעיצוב הפנים עצמו.

"אני אוהב את זה שהברזל לא מנסה להתחפש למשהו אחר", אומר חליפה. "מרגישים את החומר, את המסגרת ואת הקווים. אבל האיכות נמצאת בדיוק - בחלוקות, במפגשים ובפרופורציות. אלה הדברים שקובעים אם הפתח ייראה גס וכבד או מאוד אלגנטי".

הברזל פועל אחרת בכל סביבה שמציבים אותו בה. לצד עץ טבעי הוא נראה חם ורך יותר; מול אבן הוא מדגיש את החספוס ואת הטקסטורה שלה; בשילוב זכוכית הוא הופך קליל ושקוף; ולצד בדים, שטיחים וצמחייה הוא מספק מסגרת מדויקת לרכות שמסביב. הניגוד בין החומרים הוא שמאפשר לכל אחד מהם להתבלט, ולברזל לא להיות רק עצמו אלא גם שותף של מה שמסביבו.

העניין בברזל לא מסתיים במעטפת. בשנים האחרונות הוא מקבל תפקידים חדשים בתוך הדירה עצמה. דלתות פנים הן אחת הדוגמאות הבולטות: מסגרת ברזל בשילוב זכוכית יוצרת הפרדה מבלי לקטוע את הרצף החזותי של החלל, ומאפשרת לאור לנוע בין החדרים גם כשהדלת סגורה.

ספריות ברזל הן דוגמה נוספת. במקום יחידת נגרות גדולה ומסיבית, שלד ברזל דק יחסית, לעיתים מהרצפה ועד התקרה, מקבל מדפי עץ, זכוכית, אבן או שילוב ביניהם. התוצאה יכולה להיות ספרייה בעלת נוכחות משמעותית שעדיין שומרת על תחושת אווריריות. במקרים מסוימים היא אפילו עוזבת את הקיר ומתפקדת כמחיצה בין הסלון לפינת האוכל, או כאלמנט דו-צדדי שמאפשר לאור ולמבט לעבור דרכה.

גם המטבח אימץ בשנים האחרונות אלמנטים של ברזל. הוא מופיע במסגרות ויטרינות, ארונות זכוכית, מדפים פתוחים ויחידות תלויות. השימוש בו שם בדרך כלל נקודתי יותר, ממוקד בשבירת רצף חזיתות או ביצירת קשר חזותי בין המטבח לחלונות ולדלתות שכבר מוגדרות בברזל. לצד עץ ואבן, הוא מוסיף נימה שמונעת מהמטבח להפוך מלוטש מדי.

"כשמתכננים פריט במיוחד לבית, אפשר להתייחס למידות המדויקות, לאור, לחומרים האחרים ולדרך שבה משתמשים בחלל", אומר חליפה. "לפעמים שינוי קטן בפרופורציה הוא כל ההבדל. בעיניי, שם נמצאת האיכות - בפרטים שלא תמיד רואים מיד, אבל מרגישים בתוצאה".

אולי זו הסיבה שחומר שמלווה את האדריכלות כבר מאות שנים מצליח לקבל שוב ושוב חיים חדשים. הוא אינו תלוי בסגנון אחד, ואפשר לקחת אותו לכיוון תעשייתי ומחוספס, לשלב אותו בבית כפרי, להפוך אותו לחלק מאדריכלות מינימליסטית או להשתמש בו כקונטרסט בחלל רך וקלאסי. ברזל שיודע את מקומו לא חייב להכריז עליו בקול.