איך הופך מרתף ישן לממלכה אמיתית של ילדים?

בבית פרטי בשכונה יוקרתית בראשון לציון, שבו מתגוררים זוג ושתי בנותיהם, ביקשה המשפחה ממעצבת הפנים ליאת זליג ליצור סביבת מגורים שתדע לשרת כל אחד מבני הבית, מבלי לוותר על תחושת החיבור ביניהם. הבית משתרע על פני כ-330 מ"ר בשלושה מפלסים וכולל חצר עם בריכת שחייה. זליג תכננה אותו בקו נקי ומדויק, המשלב בין הסגנון המודרני, הסקנדינבי לסגנון היפני, שילוב המוכר בשם ג'פנדי.

"היה לנו חשוב שהבית יהיה יפה, אבל בעיקר כזה שנעים לחיות בו", מספרת זליג. "לא רצינו ליצור חללים שנראים טוב רק בצילומים, אלא בית שמתאים לקצב החיים של המשפחה, כזה שכל אחד מוצא בו את המקום שלו".

כבר בכניסה ניכר האיזון בין מינימליזם לחום. החלל הציבורי נשען על פלטת צבעים מונוכרומטית בגווני אבן, אפור ועץ טבעי, לצד וילונות פשתן רכים, תאורה שתוכננה מחדש ויחידת נגרות גדולה המשלבת חיפוי קיר, ספרייה ומזנון. כמעט כל פרט בבית תוכנן במיוחד עבור בני המשפחה, גישה שליוותה את הפרויקט כולו.

"אחד הדברים שאני הכי מאמינה בהם הוא נגרות בהתאמה אישית", אומרת זליג. "כשמתכננים רהיט במיוחד עבור המשפחה שחיה בבית, הוא הופך להיות חלק מהאדריכלות ולא רק פריט שמכניסים לחלל. הוא פותר בעיות, יוצר סדר ובעיקר מעניק לבית אופי ייחודי".

אבל הסיפור המרכזי של הבית נמצא קומה אחת מתחת לסלון.

המרתף, ששימש בעבר בעיקר לאחסון, הוגדר כבר בתחילת הדרך כאתגר הגדול ביותר בפרויקט. המשפחה רצתה לשלב בו אזור משחקים, קולנוע ביתי, מטבחון, חדר כושר, פינת עבודה ופינת פנאי, אך התקשתה להבין כיצד כל הפונקציות הללו יכולות להתקיים יחד. זליג בחרה להתחיל מחדש וחילקה את החלל לשני אזורים באמצעות מחיצת זכוכית ואלומיניום, המפרידה בין הפונקציות השונות אך שומרת על תחושת מרחב ועל קשר עין.

בצדו האחד של המרתף נולדה ממלכה של ממש עבור הילדות. במקום חדר משחקים סטנדרטי תוכנן חלל צבעוני ודינמי, הכולל ספרייה ונגרות בהתאמה אישית בצורת בתים, מטבחון קטן, מסך גדול עם מקרן לערבי סרט משפחתיים, פינות משחק וישיבה, ופתרונות אחסון שמאפשרים לשמור על סדר גם כשהחדר מלא בחברים. הצבעוניות כאן שונה לחלוטין מזו של הקומה הציבורית, כשוורוד, כחול וגוונים רכים נוספים נכנסים אל הנגרות, הריהוט, השטיחים וגופי התאורה.

"רציתי שהילדות יקבלו מקום שיגדל איתן", מסבירה זליג. "חלל שמצד אחד מתאים למשחק, אבל בעוד כמה שנים יוכל להפוך בקלות למקום שבו מארחים חברים, רואים סרטים או פשוט מבלים יחד".

מעבר למחיצת הזכוכית תוכנן אזור אישי עבור האב, הכולל פינת עבודה, חדר כושר ושולחן סנוקר מקצועי. הקירות חופו בסרגלים בגוון כהה המדמה עץ, התאורה דרמטית יותר, ויחידת נגרות חכמה משלבת ספסל ישיבה, לוח פגבורד ואחסון לציוד הספורט.

גם הקומה העליונה ממשיכה את אותו קו מחשבה. במקום שלושה חדרים כפי שהיה בתכנון המקורי, בחרה זליג לפצל את אחד מהם, כך שכל אחת מהבנות קיבלה חדר פרטי משלה. שני החדרים תוכננו באותה שפה, אך לכל אחת מהם הותאמו צבעוניות, טפטים, טקסטיל וריהוט המשקפים את אופייה ואת גילה של הדיירת.

לצדם תוכנן חדר עבודה שקט עבור האם, העובדת חלק ניכר מהזמן מהבית. גוונים ירקרקים, שטיח קש, עציץ גדול ופינת עבודה מרווחת יוצרים חלל רגוע המאפשר לה להתנתק מההמולה המשפחתית ולהתרכז. מאסטר ההורים חוזר אל השפה המאופקת של הבית, כשנגרות בהתאמה אישית עוטפת את החלל, ארונות, שידות, פינת איפור וחיפויי קיר משתלבים למעטפת אחת, וילונות פשתן רכים ממסגרים את המבט אל הבריכה שבחצר.

הפרויקט של ליאת זליג מוכיח שכשהתכנון מתחיל בהבנת הצרכים האמיתיים של בני הבית, אפשר ליצור מקום שבו לכל אחד יש את הפינה שלו, וכולם עדיין רוצים להיפגש יחד. וכשהחופש הגדול בעיצומו, נדמה שהמרתף הזה מוכיח שלפעמים האטרקציה הכי טובה לילדים נמצאת ממש מתחת לסלון.