הפנטהאוז הזה מוכיח שיוקרה היא לא מה שחשבתם

בני המשפחה רכשו את הפנטהאוז התל אביבי שלפנינו "על הנייר", ומיכל שיין וצוות משרדה הצטרפו לפרויקט כבר בשלב התוכניות. המטרה הייתה ברורה, לקחת מעטפת קבלנית סטנדרטית ולהפוך אותה לבית המשקף את אורח החיים של הדיירים, תוך הקפדה על כל פרט, מהחלוקה הפנימית ועד הפרט האחרון בנגרות.

בעיני שיין, השיחה על דירות יוקרה מתמקדת בדרך כלל בשיש נדיר, בגופי תאורה מעוצבים או בריהוט יקר, אבל היוקרה האמיתית מתחילה הרבה קודם, בשלב שבו הדירה עדיין קיימת רק על גבי תוכניות הקבלן. לדבריה, ההבדל בין דירה יפה לבית איכותי טמון ביכולת לתכנן את החיים שיתרחשו בו, הרבה לפני שבוחרים את חומרי הגמר.

"אני לא מתחילה משאלה של סגנון, אלא משאלה של חיים", מסבירה שיין. "אני רוצה להבין איך המשפחה מתנהלת בבוקר, איך היא מארחת, מה חשוב לה ביום יום ואיך היא רואה את עצמה בעוד עשר שנים. רק אחרי שמבינים את האנשים, אפשר להתחיל לתכנן את הבית".

הגישה הזו ניכרת בכל חלקי הפנטהאוז. החללים תוכננו כך שיזרמו זה אל זה באופן טבעי, עם קווים נקיים, תחושת מרחב ורציפות חומרית. דלתות הפנים מגיעות עד התקרה ומטשטשות את הגבולות בין הקירות לפתחים, אריחים בפורמטים גדולים יוצרים משטח כמעט אחיד, ומערכת בית חכם ותכנון תאורה מדויק משלימים את החוויה ומאפשרים לכל חלל להשתנות בהתאם לשעות היום ולאופי השימוש בו. מעל כל אלה מרחפים גופי התאורה של Tom Dixon, שמכניסים לחלל נוכחות פיסולית, אך משתלבים בשפה המאופקת של הבית.

גם המטבח, שנחשב ללב הבית, תוכנן בהתאם להרגלי החיים של בני המשפחה, תוך שילוב פתרונות עבודה ואחסון מדויקים, מעבר להיותו חלל מרשים מבחינה אסתטית. משטחי האבן הטבעית נבחרו באופן אישי במפעל, לאחר בחינה מדוקדקת של הלוחות עצמם, מתוך רצון ליצור מראה טבעי, אחיד ועל-זמני.

אחת הדוגמאות המעניינות ביותר לחשיבה התכנונית בפרויקט באה לידי ביטוי דווקא בסוויטת ההורים. במקום לתכנן חדר ארונות סגור או להצמיד ארונות לאורך הקירות, בחרה שיין להפוך את הארונות עצמם לאלמנט אדריכלי שמגדיר את החלל.

הארונות, שיוצרו ותוכננו בשיתוף פעולה של שיין וחברת דלקוב, משמשים לאחסון ובה בעת יוצרים מחיצה אלגנטית בין אזורי החדר. מצד אחד הם מתפקדים כקיר טלוויזיה נקי ומדויק, ומהצד השני הם מהווים מערכת אחסון רחבת היקף, היוצרת חדר ארונות פתוח מבלי להכביד על החלל או לפגוע בתחושת המרחב.

"היום נגרות כבר אינה נתפסת כריהוט שמכניסים לבית אחרי שהתכנון מסתיים", אומרת שיין. "הנגרות היא חלק בלתי נפרד מהאדריכלות. כשמתכננים אותה כבר בתחילת הדרך, היא יכולה להחליף קירות, להגדיר אזורים שונים בבית, לייצר פרטיות בלי לחסום את האור ולהעניק לכל חלל יותר מפונקציה אחת. בפרויקט הזה הארון אינו רק מקום לאחסון בגדים, הוא חלק מהאופן שבו החדר כולו מתפקד".

אותה חשיבה ממשיכה גם בשאר חלקי הבית. כל פריטי הנגרות תוכננו בהתאמה אישית, תוך שילוב פתרונות אחסון סמויים השומרים על ניקיון ויזואלי ומאפשרים לחללים להישאר פתוחים, רגועים ומאווררים. כל חומר נבחר מתוך מחשבה על החיבור לחומרים שסביבו, וכל פרט נבחן תמיד ביחס לחלל כולו, כחלק ממכלול אחד.

התוצאה היא פנטהאוז אלגנטי ועל-זמני, שמוכיח כי היוקרה נמדדת קודם כל באיכות התכנון. זהו בית שבו האדריכלות, הנגרות, התאורה וחומרי הגמר עובדים יחד כשפה אחת, והעיצוב משרת באופן מדויק את האנשים שחיים בו מדי יום, מעבר להיותו מרשים לעין.