"בסוף כל פרויקט אני מצלם את המשפחה ליד החלונות"

בסיום כל פרויקט קובי חליפה מבקש מבני המשפחה לעמוד ליד החלונות החדשים ומצלם אותם. הוא מספר שהמסורת הזו נולדה כמעט במקרה. "זה התחיל כמעט במקרה. באחד הפרויקטים סיימנו את כל ההתקנות, ובעלי הבית עמדו מול הוויטרינה הגדולה, הסתכלו החוצה ופשוט חייכו. ביקשתי מהם להישאר שם וצילמתי אותם. הצילום הוא תחביב שמלווה אותי כבר שנים, ובאותו רגע הבנתי שזו התמונה שמספרת את כל הסיפור. מאז זו הפכה למסורת. בכל סוף פרויקט אני מבקש מהמשפחה לעמוד ליד החלונות החדשים. מבחינתי זו לא תמונה של מוצר, אלא של אנשים. יותר מחלונות מברזל, אנחנו יוצרים את המסגרת שבתוכה אנשים יחיו את החיים שלהם. בעוד עשר או עשרים שנה הם אולי יחליפו רהיטים, אבל האור והנוף שילוו אותם מדי יום יישארו שם", הוא אומר.

חליפה מלווה את השינוי הזה כבר למעלה משני עשורים, כמנכ"ל ומעצב הבית של ארטפרו (ARTEFERRO), חברה המתמחה בתכנון, ייצור והתקנה של חלונות, דלתות וויטרינות מפרופיל בלגי מברזל בהתאמה אישית. מבחינתו החלון מזמן הפסיק להיות רק פתח בקיר והפך למסגרת שמגדירה את חוויית המגורים. השינוי הזה ניכר גם בשוק הרחב יותר. לפני שני עשורים ישראלים היו מצביעים על המטבח או הסלון כאלמנט החשוב ביותר בבית. היום יותר אנשים מתחילים את תכנון הבית מהחלונות ומהנוף שהם מבקשים להכניס פנימה, בין אם מדובר בבית פרטי ובין אם בדירה בקומה עשרים.

לדברי חליפה, השינוי עמוק הרבה יותר מגודל הפתח. "השתנתה הדרך שבה אנשים חושבים על הבית שלהם. פעם החלון היה אלמנט פונקציונלי שמכניס אור ואוויר, והיום הוא חלק בלתי נפרד מהאדריכלות ומהחוויה היומיומית. לקוחות היום שואלים איך לגרום לבית להרגיש פתוח יותר, איך להכניס את הגינה אל הסלון, את החצר אל פינת האוכל או את הנוף אל המטבח, ופחות איפה למקם חלון. במקרים רבים התכנון מתחיל דווקא מהפתחים, ורק אחר כך נבנים שאר החללים סביבם", הוא מסביר.

"ללא ספק", הוא מוסיף. "זו אחת הבקשות שאני שומע כמעט בכל פגישה. אנשים רוצים לפתוח את הבית כמה שיותר אל החוץ, לראות ירוק, לראות שמיים ולהרגיש שהמרפסת, החצר או הנוף הופכים לחלק בלתי נפרד מהבית. גם בדירות אנחנו רואים דרישה לפתחים גדולים במיוחד, עם כמה שפחות פרופילים וכמה שיותר זכוכית. התחושה היא שהחלון מחבר בין הבית לעולם במקום להפריד ביניהם. היום זה פשוט יותר חלונות ופחות קירות".

מה שאנשים מחפשים כשהם מבקשים חלונות גדולים יותר, הוא אומר, זו בסופו של דבר איכות חיים. לדבריו, אנחנו חיים בקצב אינטנסיבי, והבית צריך להיות מקום שמאפשר לעצור לרגע. אור טבעי, מבט פתוח וחיבור לנוף משפיעים על התחושה שלנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. "אנשים", הוא אומר, "רוצים לקום בבוקר ולראות את הגינה, לשבת בסלון ולהרגיש שהטבע או קו הרקיע הם חלק בלתי נפרד מהיומיום שלהם".

השינוי הזה מורגש גם בדירות עירוניות, שבהן אין תמיד גינה או חצר. "היום גם מי שגר במגדל רוצה ליהנות מאותה תחושת מרחב. גם אם אין גינה, הנוף העירוני, הים או קו הרקיע הופכים לחלק מהעיצוב. כשהעין ממשיכה אל האופק, גם הבית מרגיש גדול, מואר ונעים יותר", אומר חליפה.

ככל שהחלונות הולכים וגדלים, גדל גם האתגר התכנוני. "חלון גדול הוא הרבה יותר מזכוכית גדולה. ככל שהפתח גדל, כך נדרשים דיוק ותכנון ברמה גבוהה יותר. כל פרט משפיע, סוג הפרופיל, משקל הזכוכית, מערכות הפרזול ואופן ההתקנה. הרבה פעמים דווקא החלון שנראה הכי מינימליסטי הוא זה שהושקעו בו הכי הרבה מחשבה ועבודה. המטרה שלנו היא שהלקוח יראה רק את הנוף, ואנחנו נדאג שכל מה שמאחוריו יעבוד בצורה מושלמת לאורך שנים", הוא מסביר.

חליפה מסביר שהברזל הוא אחד החומרים שמאפשרים את המהפכה הזו. "בזכות החוזק שלו אפשר לייצר פרופילים דקים ועדינים מאוד, שמצליחים לשאת משטחי זכוכית גדולים במיוחד. כך מתקבלים יותר אור, יותר שקיפות ופחות מסגרת שמפריעה למבט. מעבר לכך, לברזל יש נוכחות על זמנית. הוא משתלב כמעט בכל סגנון אדריכלי, מבתים כפריים ועד אדריכלות מודרנית, ומשלב בין אלגנטיות, חוזק ועמידות לאורך שנים", הוא אומר.

בשנים האחרונות, ובמיוחד על רקע המציאות בישראל, גם נושא הבטיחות הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח. "אם בעבר רוב השאלות עסקו בעיקר בעיצוב ובמראה", הוא מפרט, "היום לקוחות רוצים להבין גם איך החלון מתפקד ועד כמה הוא בטוח. הם שואלים על סוג הזכוכית, על חוזק הפרופילים ועל היציבות של המערכת כולה. מבחינתי, האתגר הוא להראות שלא צריך לבחור בין עיצוב לבין ביטחון. אפשר ליהנות מפתחים גדולים ומראה נקי, ובמקביל לקבל מערכת חזקה, יציבה ואמינה".

כשמדברים על בטיחות, לזכוכית עצמה יש תפקיד לא פחות חשוב. "אנשים נוטים להסתכל קודם על הפרופיל, אבל למעשה גם לזכוכית יש תפקיד משמעותי. כיום נעשה שימוש הולך וגובר בזכוכית טריפלקס, זכוכית רב שכבתית, שבמקרה של פגיעה השברים שלה נשארים מחוברים לשכבת הביניים ואינם מתפזרים לחלל. זו טכנולוגיה שקיימת כבר שנים בעולם הרכב ובמבני ציבור, והיום היא תופסת מקום משמעותי גם בבנייה הפרטית", מסכם חליפה.