עד כמה היטשטש הגבול בין פנים לחוץ?

בעבר הגינה הייתה תוספת נעימה לבית, לא בהכרח חלק בלתי נפרד ממנו. בשנים האחרונות התמונה השתנתה לחלוטין. הבית הישראלי הפך למרחב שממלא הרבה יותר פונקציות מאי פעם, מקום לעבודה, לאירוח, לבילוי משפחתי ובעיקר לעוגן של שקט בתוך מציאות אינטנסיבית. על רקע שגרת חיים מורכבת, אתגרים ביטחוניים מתמשכים והצורך הגובר באיזון ובחיבור לטבע, חלל החוץ הפך לאחד האזורים החשובים ביותר בבית. בין אם מדובר במרפסת עירונית, גינה פרטית או גג מעוצב, הישראלים היום רואים בחלל החוץ חלק בלתי נפרד מאיכות החיים שלהם.

לדברי שי דוד, מנכ"ל ומבעלי חברת כרכום, המציאות שחוותה ישראל בשנים האחרונות שינתה את האופן שבו אנחנו מסתכלים על הבית. "אם פעם הבית היה המקום שאליו חוזרים בסוף היום, היום הוא גם מקום שמרגיע, מחבר ומאפשר לקחת רגע לעצמך", הוא אומר. "בתקופות של חוסר ודאות אנשים מחפשים בבית תחושת יציבות, והחוץ הפך לחלק משמעותי מזה. גם מרפסת קטנה יכולה להפוך למקום שבו שותים קפה בבוקר, קוראים ספר בערב או פשוט נושמים אוויר. אלה רגעים קטנים שיש להם השפעה גדולה מאוד על איכות החיים".

לדבריו, מדובר בהרבה יותר מטרנד חולף. "'וולביינג' הוא לא טרנד, זה שינוי תפיסתי", הוא מסביר. "אנשים מבינים היום שהסביבה שבה הם חיים משפיעה על מצב הרוח, על רמת הלחץ ועל איכות החיים שלהם. כשאנחנו מתכננים חלל חוץ אנחנו לא חושבים רק על ריהוט או על צמחייה. אנחנו חושבים על התחושה שהמקום ייצור, איפה יהיה נעים לשבת בבוקר, איפה המשפחה תתכנס בערב, איך האור ייכנס, איפה יהיה צל, ואיך יוצרים מקום שפשוט טוב להיות בו". לדברי דוד, רבים מתכננים היום גם חללי חוץ אינטימיים יותר, עם יציאה פרטית מסוויטת ההורים, מהמטבח או מהסוויטות של הילדים.

השינוי הזה ניכר בעיקר במרפסת הישראלית. "אם בעבר המרפסת הייתה סוג של שטח שירות, היום היא הפכה לסלון נוסף", אומר דוד. "אנחנו רואים מטבחי חוץ, פינות אוכל, אזורי אירוח, פינות ישיבה אינטימיות, מערכות תאורה, פתרונות הצללה וצמחייה שמתוכננים בדיוק כמו חללי הפנים." לדבריו, המרפסת הפכה לחלק בלתי נפרד מהבית, מרחב שבו מבלים לא פחות מאשר בסלון עצמו.

הטרנד הזה לא שמור רק לבתים פרטיים עם גינות גדולות. "אנשים כבר מבינים שלא צריך מאות מטרים של גינה כדי ליהנות מהחוץ", מציין דוד. "גם מרפסת של 15 או 20 מ"ר יכולה להפוך לפינת טבע אמיתית אם מתכננים אותה נכון".

הגבול בין הפנים לחוץ, לדברי דוד, כמעט נעלם. "היום אנחנו מתכננים את הבית כמקשה אחת", הוא מסביר. "החומרים ממשיכים מהסלון אל המרפסת, הרצפה כמעט אינה משתנה, הצבעוניות זהה, והפתחים הגדולים יוצרים תחושה שהבית פשוט ממשיך החוצה".

גם חללי החוץ מושפעים ממגמות עיצוב, אבל לדברי דוד המגמה המשמעותית ביותר דווקא חותרת אל הטבע. "אני חושב שהמגמה המשמעותית ביותר היא דווקא החזרה לטבע", הוא אומר. "פחות חללים שמנסים להרשים ויותר חללים שמייצרים תחושת שלווה ותחושה אמיתית של טבע, גם אלה שעוברים מבתים פרטיים למגדלים ורוצים להמשיך להרגיש את אותה תחושה וקירבה לטבע, עם מיסוך של הסביבה האורבנית. אנחנו רואים שימוש נרחב בחומרים טבעיים, עצים בוגרים, צמחייה עשירה, תאורה רכה ואלמנטים של מים".

לצד השינוי בתפיסה, גדלה גם ההשקעה. "אם בעבר חלל החוץ היה מתוכנן רק אחרי שסיימו לעצב את הבית, היום הוא חלק בלתי נפרד מהתכנון כבר מהיום הראשון", אומר דוד. "אנשים מבינים שההשקעה בחוץ היא השקעה באיכות החיים שלהם, לא פחות מאשר במטבח או בסלון."

בעתיד, דוד צופה תכנון שמחבר בין תחומים שונים. "נראה יותר תכנון שמחבר בין אדריכלות, נוף, תאורה, חומרים וטכנולוגיה", הוא אומר, "אבל בסופו של דבר המטרה תישאר אחת, לגרום לאנשים להרגיש טוב בבית שלהם".