ניחוח איטלקי: חנות הבשמים ששואבת השראה ממילאנו

במתחם ביג פאשן בנצרת, על פני כמאה מטר רבוע, עיצב האדריכל שאדי דאהר חנות בשמים שמציגה מותגי נישה נדירים מרחבי העולם, חלקם במהדורות מוגבלות שמחיר בקבוק יחיד מהן מגיע לאלפי שקלים. הוא בחר לעצב את החלל לא כמרחב מסחרי אלא כגלריה, שבה כל מוצר מקבל במה בפני עצמה ומרחק מכובד מהבקבוק שלידו.

נקודת המוצא לתכנון הייתה ביקור במילאנו. בגלריה ויטוריו עמנואלה השני, אחד המבנים המסחריים הקלאסיים שנבנו באיטליה במאה התשע עשרה, נתקל דאהר בקשתות ההיסטוריות שמגדירות את מרחבה הפנימי והחליט לקחת את האלמנט הזה כבסיס לעיצוב. אבל לא להעתיק אותו.

הקשת של ויטוריו עמנואלה עברה בידיו של דאהר פירוק מחדש. הוא שבר אותה במרכזה, פתח כל חצי לכיוון אחר של הכניסה ותכנן את שני החלקים בגבהים שאינם שווים, כך שנוצרה כניסה רחבה שמתכנסת פנימה בהדרגה ומנחה את התנועה בתוך החלל. הצורה שנוצרה מזכירה זוג ידיים פרושות, אלמנט פיסולי שנקרא לשרת גם תפקיד מרחבי.

לצד הקשת, שפת הקירות שואבת מהמסורת האירופית, עם קרניזים בהשראה צרפתית ופלסטיות קלאסית. לתוך העולם הזה הכניס דאהר חומר שונה לגמרי: מסות אבן גדולות בעלות מראה פיסולי שנראות כגושים שנחצבו ולא עברו ליטוש. המפגש בין הקלאסיקה המעודנת לבין הגסות המכוונת של האבן הוא שמייצר את המתח העיצובי המרכזי של החלל.

האבן יובאה מברזיל לאחר תהליך בחירה ממושך. כל לוח מגיע לאורך של כשלושה מטרים, וההמתנה למשלוח ארכה בין ארבעה לחמישה חודשים. שפת האבן לא מסתיימת בגושים הדקורטיביים אלא נמשכת אל המדפים, אל יחידות התצוגה ואל דלפק הקופה המרכזי, שנתפס בעצמו כאובייקט פיסולי ולא כרהיט תפקודי. הגאומטריה בכל האלמנטים האלה עקבית: צורות חדות, קווים מדויקים וחלל ללא פינות שנשכחו.

מאדריכל: שאדי דאהר, צילום: אטנה סטודיו

מערכת התאורה, שתוכננה על ידי דאהר כחלק בלתי נפרד מהעיצוב, מתפתלת לאורך החלל בקו בלתי נפסק שמגדיר מסלול, מדגיש נפחים ומוסיף עומק לקירות. הגופים אינם מטפלים בתאורה כצורך פונקציונלי אלא כחומר בנייה, כזה שמשתתף בהגדרת האופי האדריכלי של הסביבה.

כל האלמנטים בחנות תוכננו ויוצרו במיוחד לפרויקט, ללא שימוש בפתרונות מדף. הנגרות, פרטי הגמר ומערכות התצוגה פותחו בהתאמה אישית, תוך שיתוף פעולה עם אנשי טכנולוגיה שסייעו להגשים פתרונות נגרות מורכבים. החיבור בין חשיבה הנדסית לבין מלאכת יד אפשר להגשים פרטי עיצוב שקשה לייצר בדרכים שגרתיות.

כשמחיר הבקבוק מגיע לאלפי שקלים, הלקוח נכנס לחוות ולא רק לרכוש, והחלל שבו מוצגים הבשמים נדרש לדבר באותה שפה שבה מציגים את עצמם המוצרים. דאהר הגיב לדרישה הזו באמצעות עיצוב שמטפל בכל בושם כאובייקט שדורש מרחב ולא כמוצר שמחכה על מדף. באמצעות חיבור בין אדריכלות קלאסית, חומרי גלם נדירים ותכנון מותאם לכל פרט, נוצר בנצרת חלל מסחרי שמתנהג כגלריה.