טיקוזין יושיאוקה - זה בטבע שלו

אולם התצוגה של חברת "מורוסו", באזור "בררה" במילאנו, אפוף מעין ערפל לבן הנוסך בחללו אווירת מסתורין ופנטזיה, ובשטחו מוצבים דגמים שונים של MOON, כיסא וכורסה שעיצב עבורה המעצב היפני טוקוז'ין יושיאוקה, כחלק מהקולקציה החדשה לשנת 2011. יושיאוקה עצמו יושב עם העוזרת האישית שלו, מינה, באחת מפינות האולם בו מוצג המיצב שהוקדש לפריטים החדשים, ועל פניו נסוך חיוך נבוך משהו, כשל מי שנקלע למקום בטעות ואין לו שום קשר לקיומו של המיצב או לשורת העיתונאים שממתינה לראיין אותו.

יושיאוקה קם, לוחץ את ידי, ובאותו רגע קולט מבטו ילד קטן האוחז מצלמה ונראה כמתקשה להפעיל אותה. בנועם הוא מבקש סליחה, ניגש אל הילד, מסייע בידו ברוב עדינות ומצטלם איתו. "טוקוזי'ן מאד אוהב ילדים" מסבירה-מתנצלת  מינה, וההערכה שאני ממילא רוחשת לאיש ולעיצוביו, מוכפלת באחת נוכח האקט הרגיש. אנחנו יושבים על כורסאות MOON המעוצבות בקווים אורגניים-זורמים כשקרני אור רכות החודרות את הענן הלבן כעין קרני ירח "נופלות" עליהן, כמו נספגות בחומר ומשוות לו ממד אוורירי-חלומי, ויושיאוקה מסביר: "MOON נולד כתוצר של מחקר צורת הישיבה האנושית, בניסיון למצוא את הצורה הכי נכונה לגוף, שמאפשרת להתרווח בנוחות. ההשראה לעיצובו נשאבה מיופיו של משחק האור והצל שמייצר הירח והאופן בו הוא משתנה, מגיח ונעלם חליפות, כשהוא ממחיש בכך ביטוי מעודן ביותר של היקום". דבריו של יושיאוקה על עיצובם של הכיסא והכורסה אינם מפתיעים את המצויים ברזי יצירתו, ומתמצתים, למעשה, סוג של DNA הטבוע במרבית עיצוביו- הקסם שמהלך עליו הטבע והפרשנות המקורית שהוא מעניק לו "כילד חייתי וגדלתי בקרבת הטבע, וכנראה שם נולדה המשיכה שלי אליו, לתופעות השונות שלו ולשינויים המתחוללים בו תדיר" אומר יושיאוקה שמגיל צעיר מאד, לדבריו, ידע שיעסוק בעיצוב ומבטל את הניסיון לייחס את קרבתו לטבע כמאפיין יפני "תרבות יפן היא תרבות חזקה מאד ועשירה מאד שאכן מייחסת מקום חשוב לטבע ולאיתניו, אך מדובר במהות אוניברסאלית ומרתקת לכשעצמה, לאו דווקא יפנית".

הוא יליד העיר.סגה, יפן, (1967), בוגר המכון לעיצוב קוואסקווה בטוקיו, ועם סיום לימודיו עבד תחילה עם המעצב התעשייתי שירו קוראמטה, וא"כ לצדו של איסי מיאקי. בשנת 2000 הוא הקים את הסטודיו שלו, בשנת 2002 הופיע לראשונה בתערוכת הרהיטים במילאנו ופרץ לתודעה הבינלאומית עם כיסא הנייר "האני פופ", ומאז, כך נראה, הכול היסטוריה. יושיאוקה נמנה היום על השורה הראשונה של מעצבי העל המבוקשים, כשעיצוביו נכללים בקולקציות של חברות מובילות, מוצגים באוספים של מוזיאונים נחשבים, דוגמת ה-MOMA וקופר היואיט בניו יורק, ויקטוריה ואלברט בלונדון, מרכז פומפידו בפריז או ויטרה בשוויץ, והוא אף זוקף לזכותו מספר לא מבוטל של זכיות בפרסי עיצוב יוקרתיים. מאז הופעתו בזירת העיצוב קנה לו יושיאוקה מוניטין של חוקר יצירתי ובלתי נלאה שמפליא "לשחק" עם חומרים וטכנולוגיות בקטגוריות מגוונות כעיצוב מוצר, פנים וחלל, של יוצר מיצבים, ושל מי שעבודתו מגלמת מיומנויות מפתיעות, חדשנות ומקוריות. די אם נזכיר כאן רק על קצה המזלג את שכבות הנייר הדקיקות שרקמו את ה"האני פופ" ואשר רק פתיחתן יצרה, למעשה, את הכיסא עצמו, את כורסת ה"פנה" שיצר על טהרת הסיבים בתהליך של אפיה בתנור, את כורסת "ונוס" שגידל מגבישים בתוך אקווריום במסגרת תערוכת "טבע שני" שאצר בשנת  2008  בטוקיו, או את ההתפעלות רבתי שעורר המיצב שיצר לחברת מורוסו בשנת 2007 תוך שימוש ב -550.000 קשיות שקופות שאופן הצמדתן בחפיפה זו לזו ותנועתן הקלה יצרו תחושה מרחפת-מרפרפת של עננים.

כורסת "האני פופ" שהוצגה במילאנו 2002: עשויה שכבות נייר דקיקות ותצורתה מתקבלת רק עם הישיבה בה.

כורסת "האני פופ" שהוצגה במילאנו 2002: עשויה שכבות נייר דקיקות ותצורתה מתקבלת רק עם הישיבה בה.

למרות שהמיצבים שלו נעים על קו התפר שבין אמנות לעיצוב, בשיח העכשווי שדן בסוגיית הקשר בין שני התחומים, נמנה יושיאוקה, במפתיע, דווקא על הנוטים לראות את ההבדלים ביניהם "כל יצירה היא תמיד יצירה, ולכן עדיף לא לצאת בהגדרות גורפות, אך אולי כן קיים הבדל כלשהו בין שתי המהויות, ועובדה שמוסיקה ואמנות היו קיימות עוד לפני קיומו של העיצוב. תחום העיצוב מכוון יותר ליצירת ערכים אסתטיים חדשים, ובעיקר היום כאשר המבט מופנה לעתיד וקיים חיפוש מתמיד אחר הדבר ה"נכון".  במסגרת זו, הוא מוסיף, גם גישתו שלו השתנתה "אם בעבר מה שהניע אותי היה בעיקר הרצון להפתיע, לייצר משהו שעוד לא היה ואמירה חדשנית ככל האפשר, היום מעסיק אותי העתיד ואילו ערכים חדשים ונוספים העיצוב יכול להעניק. האתגר שלי הוא לשלב בו תכנים שישוו לו ערך מוסף של תחושות ובתוך כך אינטראקציה רגשית עם המשתמשים". כך, בעיצוביו האחרונים הערך המוסף עליו הוא מדבר לובש צורה של ערך חושי-רגשי, כמו, למשל, האינטראקציה שמייצרת כורסת מון עם האור הנופל עליה ומעוררת בכך אסוציאציה של ליל ירח קסום, או סדרת האריחים "פנומנה" שעיצב לאחרונה לחברת "מוטינה" (מיובאת לארץ ע"י "רשת מודי"). שיתוף הפעולה עמה, לדבריו, ריתק אותו בשל האיזון בין עבודת קראפט ידנית לבין טכנולוגיה תעשייתית שמצליח להעביר את ממד העומק של החומר "הקולקציה מבוססת על סדרות שעיצבתי בעבר, כמו ה"האני קומב" (חלת הדבש), "שלג" ו"גשם", והרעיון  שעמד בבסיס יצירתה היה להחדיר לתוך האריחים תמצית של הטבע כמחולל רגשי: לשלב מרכיבים שמדמים תופעות טבע, כמו פתיתי שלג או תאי צמחים, וליצור בכך עיצוב שפונה גם אל הלב והדמיון ונחרת בזיכרון". גם בכורסת "ממורי", שנכללה בשנה שעברה בקולקציה של חברת "מורוסו" הדגיש יושיאוקה את הממד הרגשי: הכורסה, שהקונפיגורציה שלה, אגב, זהה לזו של המון, נעטפה באריג אלומיניום גמיש שפותח על ידו מסיבי כותנה ואלומיניום ממוחזר בעל יכולת "לקלוט" את הגוף ו"להתקמט" בהתאמה לו, ואת עיצובה הסביר אז יושיאוקה, כ"אסתטיקה שנקבעת מיחסי הגומלין הנוצרים בין הכורסה לבין האדם היושב בה, וככזו היא מגלמת את יופיו המשתנה של הטבע". 

ניסיון לתפוס את תנועת הטבע וליצור תמונת נוף מושלג כפי שהיא חרותה בזיכרון. מיצב דינאמי שגובהו 15 מ', עושה שימוש באלפי ק"ג של נוצות.

האופן בו יושיאוקה רוקח את ההשראה שמעניק לו הטבע ואת דקויות התופעות שהוא לוכד בעיניו ובחושיו עם מחקר חומרי מעמיק ושימוש בתהליכים טכנולוגיים מתקדמים, מניב עיצובים שהינם תוצרים מדויקים מאד, ובה בעת מאופיינים בממד פואטי - מעודנים ואווריריים, מהולים בתחושת שקיפות מסוימת, לעתים שזורים בתנועה רכה. רבים מהם נושאים שם "פשוט", שנגזר לא פעם מהטבע, כמו ענן, שלג, קשת בענן, חלת דבש, ירח וכד', ויש לו גם הסבר לכך "אני רוצה שכולם יבינו את השמות, יבינו את ההקשר הרעיוני שלהם לאובייקט וכך גם יחושו אותו בלי יותר מידי הסברים ומילים. למעשה, אני חושב שהניסיון לתרגם את העיצוב למילים נוטל משהו מהאסתטיקה שלהם. איני חושב שהעיצובים שלי דורשים הסברים. אקט היצירה ככלל לא יכול להיות מובן במלואו, וזה מה שהופך את העיצוב למסתורי משהו, ומעניק לו את ערכו ויופיו". פרויקט כזה, שאינו נזקק ליותר מידי מילות הסבר, הוא ה- ריינבו צ'רץ', פרויקט ארכיטקטוני שיצר טושיאוקה בסיאול: חלון שגובהו כ-9 מ', עשוי מ-500 מנסרות קריסטל שהאור העובר דרכן צובע את החלל בגווני הקשת ומותיר את הצופים ולספוג את המראה והאווירה במלוא חושיהם. ההשראה לפרויקט "הולכת" שנים אחורה, לביקור שערך יושיאוקה, אז צעיר בשנות העשרים לחייו, בכנסיה בעיר ונס, בקרבת ניצה, צרפת, ונפעם שם מעבודה של האמן הנרי מטיס, אשר הציפה את המרחב באור קסום.

מכשיר סלולארי חדשני שעיצב עבור חברת KDDI. עיצוב "מהפנים אל החוץ", עושה שימוש בחומר ייחודי המשלב פולי קרבונט וסיבי זכוכית ומעניק חוזק ושקיפות כאחד.

הרושם שהותיר בו המראה היה עז ביותר, ומאז, הוא מספר, לא עזב אותו, עד שבשנה שעברה, הוא תרגם אותו לפרויקט המורכב, אשר דרש מיומנויות גבוהות במיוחד, הנדסיות ואחרות, הכרוכות בעבודה עם סוג זה של זכוכית. סיפור הפרויקט הוא אולי ההמחשה הטובה ביותר של דרך העיצוב של יושיאוקה, שאינה תוצר של גירוי חומרי או טכנולוגי כפי שאפשר היה לחשוב, אלא נובעת מעולמו הפנימי, מרגישותו המתבוננת ונוצרת הזיכרונות, לפעמים אפילו מחלומות שחלם, כמו, למשל, השנדלייר הפוטוריסטי ,STRADUST, שעיצב לחברת סברובסקי בשנת 2005, ועליו סיפר כי נולד מחלום שחלם לילה אחד, בו הופיעו שמיים זרועים אינספור חלקיקי אור שיצרו חיזיון מרהיב מרחף באוויר. "המקור לעיצוב הוא תמיד רעיון שנולד אצלי מחיי היומיום ואני אסיר תודה על ההשראה שממלאת אותי. לפעמים הצורות פשוט "קופצות" לי לראש ללא כל צורך בסקיצות,  ובכל מקרה תהליך המחקר החומרי או הטכנולוגי מגיע רק א"כ, הרעיון הטוב הוא זה שמתחיל את כל הסיפור"

מתוך מגזין בית ונוי 119: "זה בטבע שלו"