עיצוב הוא עיצוב הוא עיצוב
מה שמניע את המעצבים הילי לזרוב ורועי קדרנל בעלי סטודיו לעיצוב OTHER:WISE
כל ניסיון לעשות הבחנה "קשיחה" בין עיצוב פנים לבין עיצוב מוצר בטל לחלוטין כשמתוודעים לעשייה של הילי לזרוב ורועי קדרנל בעלי סטודיו OTHER:WISE הממוקם בשוק הפשפשים ביפו.
רמז ראשון לגישה המאפיינת אותה אפשר לקבל כבר מהשם שנתנו לסטודיו, ולמעשה, מהאופן בו "פירקו" אותו ואת
משמעותו בכרטיס הביקור שלהם לשתי מילים OTHER ו- WISE , כאשר הנקודתיים המפרידות ביניהן מציינות בדיוק
את "הרכב" נקודת המוצא שמנחה אותם- לעשות דברים חכמים ואחרים, לא ללכת בעקבות הקיים או לאורו, אלא
ליצור אותו.
רשמית הם מעצבי פנים, בוגרי המחלקה לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למנהל שם גם נפגשו, כאשר פרויקט משותף שביצעו בשנה ג' לימד אותם שהם רואים "עין בעין" וחיבר ביניהם.
החברות שהתפתחה הפכה לשותפות אמיצה בסטודיו שהקימו לפני קצת יותר משלוש שנים, ועוסק בעיצוב חללי מסחר (חנויות ורשתות), מקומות בילוי (מסעדות, בתי קפה, ברים ומועדונים), עיצוב פנים של דירות, בתים ומשרדים, ועיצוב מוצר.
חלל הסטודיו ביפו - פעם זו הייתה אורווה
למרות שמדובר בסוגים שונים של פרויקטים ובמהויות שונות של תכנון- מוצרים וחללים, לדידם של לזרוב וקדרנל עיצוב הוא עיצוב הוא עיצוב, והשאיפה, לדבריהם, היא תמיד אחת "לאתגר את המחשבה, להפתיע, לשוות ייחוד ו"סקס אפיל" לכל פרויקט באשר הוא- אם מוצר ואם חלל, אם מרחב מסחרי ואם דירת מגורים". לצד אלה, הם מוסיפים "עומדים כמובן, שיתוף פעולה הדוק עם הלקוח ושיקולים פרקטיים כמענה לצרכים/רצונות, והתאמה מיטבית למשתמשים/דיירים ולאופיו של החלל".
פחי טינר ריקים כמכלי אחסון שימושיים
בנק ההשראות שלהם הוא החיים עצמם ו"הכי נטו שאפשר" כפי שהם מגדירים זאת- חפצים של יומיום, סיטואציות אנושיות, שווקים, רחובות ובניינים, טבע ונוף, ולמעשה, כל דבר שנקלט בעיני הממציא שלהם, מגרה את מוחם הקודח ומניב עיצובים מקוריים עטופים בהומור ובקריצה. כך, למשל, הופכת תצורתו של סכין גילוח למשענת גב של כיסא, אטב עושה הסבה לתפקד כמתלה בגדים, שטיח שמתרומם מחליט שהוא שולחן, ומלגזות מוצאות עצמן כעמדות תצוגה בחלל חנות.
קריצות והומור : פריטים בעיצוב הסטודיו לצד אוסף חפצים
הדיאלוג ביניהם, הם מספרים "מתקיים כמשחק פינג פונג, רק שבמקום כדור אנחנו זורקים רעיונות. כשמדובר בחלל, למשל, אנחנו מתחילים עם נתוניו הפיזיים, מעבדים רעיון "כללי", ואז, כמו במסירות, מתחילים להציף עוד ועוד היבטים שכרוכים בו ומטרתם להוביל אותו הלאה. אלה מתגבשים לבסוף לסוג של "כותרת פנימית "שאנחנו מנסחים בינינו לבין עצמנו כזיקוק סופי של הקונספט". את החשיבות שהם מייחסים לדיאלוג אפשר לראות גם בעובדה שהם חולקים שולחן עבודה אחד "בהתחלה אמנם חשבנו על שניים, אך מבחינת גודל החלל זה לא כל כך הסתדר, ובדיעבד הסתבר שהרבה יותר נכון לנו לעבוד ככה, עם שולחן אחד".
דרכם המיוחדת ואופיו הייחודי של הסטודיו מתחוורים מיד בכניסה לחללו, שבעבר הרחוק שימש כאורווה וב-40 השנה האחרונות כמחסן "כששכרנו את המקום בכלל לא ידענו מה גודלו כי הוא היה עמוס בסחורות, וגם בעליו כבר לא זכר בדיוק. הפינוי ארך שלושה ימים תמימים, וכשסוף סוף הוא נחשף במלואו, החלטנו לא לשרטט עבורו תכניות, אלא פשוט לזרום איתו"
מבט מהכניסה : "אריחי ריצוף" שאינם אלא שימוש חוזר בתמונות המשלבות טפט ומשטחי פרספקט
מספרים לזרוב וקדרנל על החלל המזמין שכמו מתנקז אל עבר הקיר האחורי בפרספקטיבה "נפתחת": תקרה גבוהה מקושתת, קירות אבן לבנים בצביעה לא מהוקצעת שעוקבת אחר המקור שמצאו, ריצוף שנחלק לתמונות מצוירות בקדמתו ולבמת עץ מוגבהת בהמשך, ואסופה מלבבת של פריטים מפריטים שונים שהמכנה המשותף לכולם הוא מעוף רעיוני וטוויסט מחויך כלשהו.
לזרוב וקדרנל: "מכל מה שהיה בו השארנו רק 4 קורות עליונות כדי שיגדירו את אזור העבודה המשרדית אותו מיקמנו בעומק החלל, וגם את מסגרתה של הדלת המקורית שדרגנו ע"י שילוב זכוכית וסורגים".
הסטודיו : נאמנות לחלל המקורי
חלקו הקדמי של החלל הוא אזור העבודה ה"פיזית" שמוגדר באמצעות ריצוף מקורי שאינו אלא תמונות שיצרו פעם עבור מועדון שנסגר בינתיים- טפט בדיגום מניקינים (בובות ראווה) מאופרים כדמויות אנושיות שהודבק הפוך על משטחי פרספקס המשמשים כאן כאריחים. הבמה המוגבהת נבנתה מקורות העץ שפורקו מחלקו העליון של החלל ומרכזה משמש כאזור אירוח ופרזנטציה; גומחות מקושתות של החלל המקורי מנוצלות להתקנת מדפים המאכלסים ספרים וחפצים שעוצבו או נאספו על ידם; ועל הרצפה תחתיהם משמשת שורה של פחי טינר ריקים לשמירת תוכניות.
"בעצם, חוץ מהאלמנטים הנייחים" אומרים לזרוב וקדרנל, "העיצוב פה משתנה תדיר- פריטים חדשים מתווספים,
אחרים "הולכים" (נמכרים), אנחנו יכולים למצוא ברחוב משהו מדליק ולהחליט שהוא מתאים לנו, וכך הכול
כאן מאד דינאמי".
הפרויקט הראשון שביצעו במשותף היה עיצוב מדיסון דאנס-בר בהרצלייה. "בעלי המקום הם אוהדים שרופים של קבוצת הניו יורק ניקס שמגרש הבית שלה הוא המדיסון סקוור גארדן, וביקור בניו יורק זמן קצר לפני תחילת התהליך הותיר עליהם רושם עז" מספרים קדרנל ולזרוב על מקור ההשראה שהוביל את עיצוב המקום המאחד מוטיבים: מחד, "מרזב אמריקני", אלמנט אורבאני חבוי ולא צפוי, לבטח לא מסוג אלה ש"קופצים לראש" כשחושבים על ניו יורק, ומאידך הסנטרל פארק והעצים. איחוד התעשייתי והטבעי מצא את ביטויו בחלל שממרכזו עולה וצומח עץ מרזבים בו משתלבת תאורת לד מתחלפת, וביתרת שטחו "שתולים" מוטיבים שמקורם ברכבת התחתית כאייקון ניו יורקי נוסף- מפות על הקירות, מעקות דוגמת אלה שמשמשים בו, או פס צהוב שמוביל ומפתה לעלות גם לקומה השנייה.
מדיסון דאנס בר , הפרוייקט הראשון
גם ההשראה לעיצוב Not for Sale חנות-גלריה למותגי אופנה מיובאים נשאבה, לדברי קדרנל ולזרוב, מבעל המקום, מספיגת האנרגיה והלהט המניעים אותו בעיסוקו.
לזרוב וקדרנל: "ההקשבה לו הדהדה לנו נמל אליו מגיעים המוצרים המיובאים מחד, וההתלהבות שבקולו כשדיבר על תיפורים מיוחדים של מותג מסוים הדהדה אצלנו תהליך תפירה המתבצע במקום מאידך".
בהשראת פריקת הסחורות
כך, הקונספט הרעיוני שטוו נרקם גם כאן על שילוב של שני המוטיבים: אווירת הנמל מוצאת את ביטויה בעמדות תצוגה מקוריות בעליל- מלגזות מהסוג המשמש לפריקת סחורות, ומוטיב התפירה תורגם לצינורות ברזל הזורמים בכל היקף החלל, כמו "תופרים" אותו, כאשר בנקודות מסוימות משתלבים גלגלים של מכונות תפירה.
לעומת עיצובים שמקורם בגורם האנושי, סיפור עיצובה של ה"פבלה", בר מסעדה באשדוד שבגלגולו הקודם היה מועדון ריקודים, נבע מהמקום, ונשען על חשיפה המתכתבת עם עברו ובה בעת מנסחת אותו מחדש.
קדרנל ולזרוב: "המטרה הייתה להגיע לאמת של החלל מחד, ולחבור לסביבה ולקרבה לים שמזמנת אשדוד כעיר
נמל עתיקה".
הכותרת הפנימית שהגו במקרה זה עבור החלל הייתה "ארוחת צהריים בבית מלאכה לסירות מפרש בנמל אשדוד", והאפיון קרם עור וגידים בדמות עיצוב א-פורמאלי וגולמי משהו, המשלב קירות חשופים, מטבח שנגלה לעין דרך חלון פנוראמי, שולחנות בר שעוצבו מחביות ישנות, אוסף של כיסאות בעיצובים שונים ומשתנים, מאווררים ישנים שהותקנו בתקרה, "שרשראות" סירים שחוצות את החלל, או גרלנדות המקיפות את דלפק הבר. חזית המקום, שקודם לכן הייתה אטומה, נחשפה לרחוב ולכיוון הים, ואת החוויה שהוא מייצר כבית מלאכה לסירות משלימה "הסירה של הפבלה"- אזור שהוגבה ונתחם במעקה בצדו האחד של החלל.
הסירה של הפבלה: אזור שהוגבה ונתחם במעקה
לצד מוצרים שנוצרים ייעודית כחלק בלתי נפרד מפרויקטים, ישנם כאלה שנולדים מהשראה "נטו", מרעיון שהבזיק במוחו של מי מהם ללא שייכות לפרויקט כזה או אחר. "דווקא כמעצבי פנים אנחנו מודעים לכוחם של פריטים מוצלחים ואינטליגנטים, להשפיע על חלל, לתרום לו וגם לייצר את האווירה בו" מסכמים קדרנל ולזרוב את עשייתם הרב תחומית ואת אמונתם בעיצוב חדשני ואחר "מבחינתנו, אין הבדל בין מוצר לחלל.
כל עיצוב הוא סיפור חדש, והעיקר הוא לא לשחזר רעיונות או דברים קיימים, אלא לחתור הלאה ולאתגר את העשייה לדבר הבא".
קערת פרי שמשנה את צורתה
כתבות נוספות
