לעצב את השקט

 

בהשראת מיקומה של הדירה על קו תפר בין רבדים היסטוריים של השכונה האמריקאית ביפו, לבין המולת החיים במתחם נוגה, גיבש משרד "דו אדריכלים" את עיצובה כאסתטיקה נקייה המגלמת איזון ו”שקט בעיניים”

מאת: מיה אור | צילום: עודד סמדר | רמה דותן וערן בינדרמן - 25/02/2014

 

תכנון: אדריכלים רמה דותן וערן בינדרמן "דו אדריכלים"


סיפור דירתם של האדריכל ערן בינדרמן ועופר אליסון, יועץ לבחירת אמנות, מתחיל, למעשה, הרבה לפני הכניסה אליה, בנקודה בה היא ממוקמת- במושבה האמריקאית ביפו, על קו התפר בין רובדי העבר והשקט של השכונה ההיסטורית, לבין אותנטיות החיים הרוחשים במתחם נוגה. "ערכי הפתיחות, החיות וה"רחש" האנרגטי של דרום העיר, נראו לנו מתאימים ומעניינים יותר כמקום לחיות בו ומשכו אותנו לכאן" הם מספרים על החלטתם לרכוש את הדירה השוכנת בבניין דירות חדש שנבנה בשכונה.
 
 
נוף צמרות העצים חודר לחלל הפנים ונשזר בו כחלק ממרקמו השלו


חזיתו הקדמית פונה לחצר פנימית משותפת לו ולשלושה מבנים נוספים (בניין חדש זהה לו ושניים ממבניה המקוריים של השכונה), הנחשפת כעין כיכר בה משתלבים ספסלים אדומים ועצי צפצפה, אשר נוף צמרותיהם חודר אל חלל הדירה ונשזר בו כחלק בלתי נפרד. מפתחי החדרים בחזית הצפון מערבית נשקף "במעבר חד" גיבוב של גגות ישנים, וכך, בין שתי המהויות הכה שונות שמזמן מיקומה, נרקם נרטיב עיצובה כמרחב מהודק ורגוע, אותו מגדיר בינדרמן כ"ניסיון לייצר מפלט מ"הרעש" המגיע מעברה האחד, וכהשפעה של השקט המאפיין את עברה השני".
 
 
עיצוב פנים, ארבעה פתחים זהים מרצפה לתקרה מייצרים מקצב הרמוני המלווה את החלל  
 

שטחה של הדירה משתרע על 114 מ"ר, ובתכנונה המקורי ביצע בינדרמן שינויים שנועדו להתאימה לצרכי משפחתו תוך יצירת שני אזורים מוגדרים-  אזור ציבורי ואזור פרטי. "כמי שאוהבים לארח ולבשל ומרבים לכרוך את שני הדברים כחוויה משותפת, חשוב היה לנו ליצור חלל  מרכזי פתוח ונוח שיענה על כך" אומר בינדרמן על החלל מסביר הפנים שמקדם את פני הנכנסים לדירה: חלל שמתארו הטרפזי משהו מעצים את הפרספקטיבה שלו ובתוך גם את תחושת המרחב שהוא מעניק, ארבעה פתחים מרצפה לתקרה שצופים אל החצר מייצרים מקצב הרמוני שמלווה אותו, והפונקציות שהוא מכיל- פינת ישיבה, פינת אוכל ומטבח-  ממוקמות לאורכו ברצף, ללא כל הגדרה "קשיחה" כזאת או אחרת ביניהן.
  

 
פתחי חלונות שמתוכננים כדלתות מייצרים מקצב הרמוני המלווה את החלל הציבורי. הפונקציות המשתלבות בו- סלון, פינת אוכל ומטבח- סדורות לאורכו ברצף, ללא כל הגדרה "קשיחה" ביניהן. ריצוף אריחי בזלת: "מודי", תאורה טכנית: "קמחי תאורה", מטבח: "בולטהאופ", וילונות: רחל לויתן Sasha's, פריטי ריהוט: טולמנ'ס, פנטהאוז, צביעה: "צבע פלוס".
 
 
מבט אל מעבר האזור הפרטי וספריית פינת העבודה שבקדמתו: תאורה סמויה בתחתית הקיר מדגישה את ציר זרימתו ומעשירה את חזותו. מיקומי החדרים "מוסטים" מעט פנימה, תוך יצירת מעין מבואות המרככות את ממד האורך ומעניקות תחושה של "מקום" בפני עצמו, ולא של מעבר גרידא.
 

 
 
 
פינת העבודה בקדמת המעבר: מוגדרת בבירור, ובה בעת מקיימת קשרי עין ישירים עם החלל המרכזי. נפחה הקומפקטי מנוצל בקפידה, משלב בה משטח עבודה נוח, מדפים וספרייה, ומייעד אותה לשני משתמשים, אמנות אנינה כמרכיב משמעותי בשפת הבית לא נעדרת גם כאן. 
 


את ערכי השקט שעמדו בבסיס הרעיון התכנוני זיקק בינדרמן לאסתטיקה נקייה ומדויקת עד אחרון פרטיה, ובה בעת חמימה ומזמינה. "אני מאמין ביופי ובאסתטיקה כערכים תרבותיים, שמהותם אינה מתמצה בסיווג פשטני של יפה או לא יפה, אלא מתרחבת לכדי מכלול שלם השואב מסביבתו ונולד ממנה. כזה שלצד מרכיבים "ידועים" כקומפוזיציות, פרופורציות ונפחים "מתאזן" עם תכנים נוספים כנינוחות, נשמה ורגש. אלה, לשיטתי, חיוניים לכל תכנון, בכל היקף". 
 
 
מבט מעומק המעבר אל החלל הציבורי: שמירת קשר עין בין שני האזורים, ונוף חוץ שנחשף לפוסעים לכיוונו.  
 

ואמנם, איזון ו"שקט בעיניים" הם המוטיבים המובילים את שפתו של החלל, בו כל שניתן להצנעה מוצנע מאחורי חזיתות נגרות נטולות ידיות המשמרות מראה נקי, ומסגרתו הצבעונית נשענת על גווני גרפיט ואפור: לריצוף משמשים אריחי בזלת גדולים, הקירות והתקרה עוטים גון אפור חם המופיע גם בעבודות הנגרות הרבות ובוילונות הרכים שמעטרים את הפתחים, כאשר המטבח, כמו גם קיר נגרות עליו מותקן מסך הטלוויזיה, עוטים גון גרפיט כהה.
 

"הגוונים הכהים מסננים את האור ומפחיתים את הבוהק החודר מבחוץ" מסביר בינדרמן את הבחירה, ואכן, אור היום הרך הנסוך בחלל נעים מאד לעין ומשווה לו ניחוח אירופאי רחוק מעוצמת האור המזרח תיכונית. התאורה המלאכותית משלבת גופים שקועים עם גופים נסתרים שהותקנו בהיקף התקרה הצפה ובמרווחי ניתוק שנשמרו במפגשי קירות, כשהם מייצרים תחושת אווריריות וריחוף, מדגישים את קווי מתארו של החלל, ואף מעשירים אותו בממד דרמטי כלשהו.
 
 
 
 

המרחב הנקרא כמודרני בעיקרו, מהווה רקע נוח להכלת תכנים אהובים, עבודות אמנות אנינות שכל אחת מהן נושאת עמה סיפור, מינון מדוד של נגיעות צבע, וסגנון עיצוב אקלקטי-מובחן, שיותר מכל מעיד על אמירה אישית. כך, למשל, בפינת הישיבה הסלונית משתלבים בהרמוניה ספה גדולה ונינוחה, צמד כורסאות עץ, כורסת ה- VOiD האייקונית שעל עיצובה חתום רון ארד, שני שולחנות קפה עגולים ושידת רדיו ישנה שהייתה שייכת לסבו של בינדרמן, ורובדי הזיכרון שהיא אוצרת בנוכחותה יוצקים ערך רגשי מנצח שמקורו בתוכן האישי.
 
 
גם עיצוב פינת האוכל מגלם את האקלקטיות, כשמעברו האחד של השולחן ניצבים כיסאות עכשוויים עשויים פלסטיק יצוק בגון אדום-יין ומעברו השני ספסל עץ גולמי שמקורו בהודו, ועניין מיוחד מייצר גוף תאורה כעין תבליט אמנותי שמפתיע ממעל. הגוף הפיסולי למראה מורכב מהתקנה צמודה של חמישה גופי תאורה - מלבניים ורבועים - בעיצוב המשלב בד וקווים מצולעים, וכשהם חוברים זה לזה כמקשה אחת ומפיצים אור רך נוצר מופע מרשים המאציל על החלל כולו.

עיצוב מטבח, אזור פעיל וחשוב בביתם של שוחרי בישול ואירוח, ממוקם בהמשך, כשיחידת אי גדולה הפונה לעברו מגדירה, למעשה, את חללו במרחב הפתוח. עיצובו נשלט ע"י גון גרפיט, ובכלל זה במשטחים שהותאמו "אחד לאחד" לגון היחידות: יחידת קיר/ מזווה המצניעה בתוכה גם את מכשירי החשמל, יחידת כיור/עבודה, ויחידת האי גדולה שמאפשרת לבשל בצוותא, עם ו/או לעיני, האורחים. 
 
 

 

מהמטבח ומפינת האוכל ניתן להישיר מבט אל ציר המעבר של אזור החדרים, ופתח אנכי שקוף המשתלב בקיר הנגרות שתוחם אותו, מאפשר לקיים קשר עין ישיר עם החלל המרכזי, ובה בעת משמר את הפרטיות הנדרשת בה ואת מהותה המוגדרת. הפינה הקומפקטית מנצלת היטב את השטח המצומצם שהוקצה לה, כשהיא מתוכננת לשני משתמשים ומעוצבת בעבודת נגרות מוקפדת הכוללת משטח עבודה ומדפי ספרים. את מיקומי החדרים שבהמשך "הסיט" בינדרמן מעט פנימה מקו המעבר, כך שהכניסות אליהם התרחבו לכדי מעין מבואות, המרככות את ממד אורכו והופכות אותו מציר משמים של מעבר גרידא ל"מקום" בפני עצמו. האזור הפרטי ככלל, מגלם המשכיות קוהרנטית של המארג העיצובי, על גווניו ועל המוטיבים המייצרים אותו, דוגמת תאורה סמויה המשתלבת בתחתית קיר נגרות במעבר ומפיצה הילת אור שמדגישה את זרימתו ומשווה עניין מרחף. 
 
 
יחידת ההורים החותמת את המעבר כהמשך ישיר של שפת הבית 


אף ביחידת ההורים מודגשים כך קווי מתארו של החלל, ובדומה לאזור המרכזי הוא מתנאה בפתחי דלתות מרצפה לתקרה המקנים לו מקצב חזותי "שלם" ונעים. שפתו האקלקטית-אישית משלבת נגרות "מדורגת" ( חזיתות במשחק מישורים) המספקת שפע של מקומות אחסון לצד עניין ויזואלי, שידות לילה מלבבות שהגיעו אף הן כירושה מבית סבו של בינדרמן, גוף תאורה גדול הניצב כאלמנט פיסולי, וילונות רכים, וכמובן עבודות אמנות מובחרות.
 
 
חדר הרחצה של יחידת ההורים: קווים נקיים, גוונים כהים, והצנעה של כל הניתן בתוך חללי אחסון. אביזרים סניטאריים: "מודי"

 

עיצוב חדרי הרחצה אינם חורגים מכתב ידו של העיצוב המוקפד ומתחושת הנוחות שהוא מייצר, וזהו, למעשה, סוד קסמה של הדירה כולה- קסם שהתחיל בדיאלוג שהיא מנהלת עם סביבתה, והתגבש לכדי מרחב מגורים עוטף המגלם איזון מושכל והרמוני של ערכי אסתטיקה, פונקציונאליות ואמירה אישית, עם הרבה שקט בעיניים.    

 כתבות נוספות מתוך מגזין בית ונוי   

 

>> עיצוב מטבחים   

>> עיצוב חדרי אמבטיה

>> בתים מעוצבים