נגישות כדרך חיים

  ראיון עם האדריכלית נורית ונדסבורגר ראיון עם האדריכלית נורית ונדסבורגר

לפני כמה ימים, כשראיתי בתכנית "הכוכב הבא" את ההופעה של חברי להקת שלווה, שמורכבת משמונה מוזיקאים מוכשרים המתמודדים כל אחד עם מוגבלות שונה, נזכרתי בדברי האדריכלית נורית ונדסבורגר: "מבחינתי הנגישות היא השלמה של כול תכנון אדריכלי, הסביבה צריכה להיות נגישה לכולם. חשוב לי להיות מודעת למוגבלויות שקיימות בגילאים מסוימים או למוגבלויות כתוצאה מנכויות שונות. הידע הזה בשילוב הניסיון המעשי עוזרים לי לחשוב על פתרונות שהם לא תמיד מובנים מאליהם, כמו למשל להימנע, מריצוף שמחזיר אור ויכול לסנוור, לתכנן הצללות מיוחדות בסמוך לוויטרינות זכוכית שלידן הקשישים אוהבים לשבת או לתכנן גן בגובה העיניים של הילדים".

#fids434- 2#  

לפני שנעמיק בהשפעת הנגישות על התפיסה האדריכלית שלך, ספרי לי כיצד הגעת למקצוע?

"כשהייתי בכיתה י"א, אבא שלי שהיה מהנדס בניין, בנה את הבית שלנו בקריית ביאליק. הייתי מוקפת בחוברות עיצוב ובתכניות בנייה ועולם העיצוב פשוט הקסים אותי. לפני כן חשבתי שאהיה כימאית משום שאני אוהבת מאוד צבעים וחומרים, אך האהבה לכימיה התחלפה באהבה לאדריכלות שבה הצבעים והחומרים הם רק ביטויים פיזיים של התכנון האדריכלי שהוא רוחני יותר.

"אדריכלות בעיניי היא שילוב בין סביבה ואנרגיה. כלומר, לא מדובר רק ב"גוף" שצריך להיות יפה אלא גם ב"נפש" שצריכה להרגיש טוב. ההרגשה הטובה מגיעה בזכות החיבור של המבנה לטבע הקרוב או הרחוק, בזכות תכנון האור הטבעי כחלק מהמבנה ובזכות הפונקציונאליות שלו והחיבור בין החללים".

יצירת הצללה משופעת בכניסה למרכז יום לקשיש בכפר סבא. צילום: אורית ארנון. חיבור בין פנים לחוץ במרכז יום לקשיש בכפר סבא. צילום: אורית ארנון.

בתום לימודי אדריכלות בטכניון, ונדסבורגר התחילה לעבוד במשרדי אדריכלות מובילים, כמו למשל, המשרד של האדריכל רם כרמי והמשרד של האדריכל אריה שרון. "רציתי ללמוד מהטובים ביותר, ידעתי שקודם כל אני רוצה לצבור ניסיון ורק לאחר מכן לצאת לדרך עצמאית".

באותה תקופה ונדסבורגר הכירה את בן זוגה דן ועברה לגור עמו בגרמניה."החלטתי להמשיך את לימודיי באקדמיה לאמנות בדיסלדורף וזאת הייתה חוויה מדהימה. אם בתקופת לימודיי בטכניון האדריכלות הייתה שווה ציונות, כלומר המבנים מתארים את הנוף ואת החברה הישראלית. בדיסלדורף התחלתי לראות את האדריכלות כמשהו אוניברסלי, הומוריסטי ומשוחרר יותר".

לונדסבורגר ניסיון של 35 שנה באדריכלות. הניסיון שלה כולל תכנון: בתי אבות, מרכזי יום לקשישים, גני ילדים, ספריות, ובתים פרטים. לטענתה האדריכלות שלה היא ספונטנית, אך ניתן לראות כיצד הספונטניות נשענת על הניסיון ועל ההתמחות בפרטי הפרטים של עולם העיצוב המורכב. "בסופו של דבר הפרוגרמה במבני ציבור היא אותה פרוגרמה, התפקיד שלי הוא לבנות את הסיפור ואת החוויה השונה של כל בניין ובניין".

  המבנה האליפטי משמש גם כחלק מהלובי וגם מתחבר לשכונה הוותיקה. צילום: נורית ונדסבורגר. יצירת הצללה משופעת בכניסה למרכז יום לקשיש בכפר סבא. צילום: אורית ארנון.

"למשל במרכז היום לקשיש בגבעת אולגה, מעבר לפונקציות הספציפיות היה לי חשוב מאוד לחזק את הקשר בין הפנים לחוץ ובין המבנה לשכונה. הקפתי את החצר במבנה אליפטי חופשי שקירותיו בקצה האחד הם חלק משמעותי מהלובי ובקצה השני פתוחים לשכונת אולגה הותיקה". ונדסבורגר מראה לי תמונה של אזרחית ותיקה שיושבת בלובי וצופה החוצה. "אני אוהבת את התמונה הזו" היא אומרת "התמונה מראה שבזכות המיסוך המוצלח, האזרחים הוותיקים יכולים לשבת בקרבת החלונות ולצפות בנעשה בחוץ".

  שילוב העצים כחלק מהחוויה האדריכלית. צילום: נורית ונדסבורגר. המבנה האליפטי משמש גם כחלק מהלובי וגם מתחבר לשכונה הוותיקה. צילום: נורית ונדסבורגר.

במרכז יום לקשיש רמת גן, התכנון הושפע מההחלטה של מנכ"ל העירייה לא לעקור אף עץ. ההחלטה הפכה לחוויה אדריכלית שמכניסה את העצים לתוך המבנה. "הקונספט של התכנון היה להעניק לאזרחים הוותיקים מצבור של חוויות קטנות ושונות. לדוגמה, יש חללים שפתוחים לגינה הפנימית, לעומת חדר האוכל הפונה למדרחוב ציבורי כדי לשתף את האנשים בחוויה של הרחוב".

תכנון וילה בקיסריה במיזם של החברה לפיתוח קיסריה. צילום: לירן שמש. שילוב העצים כחלק מהחוויה האדריכלית. צילום: נורית ונדסבורגר.

#fids434- 7#  

לפני כמה שנים ונדסבורגר השתתפה במיזם ייחודי של החברה לפיתוח קיסריה בו התבקשה להציג את תפיסתההאישית והאדריכלית למושג 'בית ישראל'. "הבית תוכנן כבית פתוח אל החוץ שעוטף את בעליו בחמימות, כמו קליפת התפוז ששומרת על הויטמינים שבתוכו. הבית מבטא יציבות ושורשיות עם קורטוב של חוצפה".

בנוסף ליצירת חוויות שמותאמות למשתמשים ומתכתבות עם הסביבה, מה עוד את חושבת שמייחדת את הסגנון שלך?

"יש לי הרבה צורות עגולות בתכנונים. אני חושבת שזאת צורה נשית שמרככת את המבנה. בכול פרויקט העיגולים מקבלים ביטוי אחר. אני אוהבת לשחק עם אלמנטים כמו למשל קירות בחיפויים שונים, מגוון זוויות, סוגים שונים של חלונות, משחקי אור וצל, הבחירה מה להדגיש ומה להסתיר... רוב הפרויקטים שאני מתכננת הם מבנים ציבוריים פשוטים מבחינת החומרים והעלויות, והתפקיד שלי הוא לגרום למבנה להיות מיוחד יותר למרות המגבלות. מבחינתי כל תכנון הוא סוג של מעבדה אני מקבלת דף לבן ואני עושה עליו ניסויים עד שאני מגיעה לתוצאה הרצויה".

#fids434- 8#  

האם האדריכלות שלך מושפעת גם מטרנדים?

"בעיניי המבנה הוא מעל ומעבר לכול טרנד או סגנון. מבנה הוא חלל שבראש ובראשונה צריך לשרת את דייריו. עם השנים הבנתי כמה זה חשוב להכניס קצת הומור למשל באמצעות שימוש בצורות מיוחדות או בחירה בחומר יוצא דופן".

  הספרייה שהותאמה למצב הביטחוני. צילום: אורית ארנון. הספרייה שהותאמה למצב הביטחוני. צילום: אורית ארנון.

איזה תכנון של פרויקט זכור לך כחוויה מיוחדת?

"כשאת שואלת את השאלה הזו, אני מיד חושבת על תכנון הספרייה בתוך מתחם בית הספר האזורי במועצה האזורית אשכול. הרגישות הביטחונית הגבוהה השפיעה מאוד על התכנון. לדוגמה הפתחים לכיוון מערב, שמשם מגיע הירי, הם צרים במיוחד. תקרת המבנה עשויה מ-40 ס"מ של בטון מסיבי כולל התקרה המשולשת בכניסה, שם ממוקם התפר. אני מורידה את הכובע בפני הקונסטרוקטור שאפשר לי לעשות את זה".

מלבד התכנון שמותאם למצב הביטחוני הרגיש, יצרה ונדסבורגר ספרייה בעלת כניסה יוצאת דופן שמפתה את העוברים והשבים להיכנס לתוכה. הקונספט העיצובי מתחיל בציר הראשי של הכניסה לספרייה וממשיך דרך "שבילים" שמוליכים לאזורים שונים. "רציתי שהחוויה של המקום תתחיל כבר עם הכניסה אליו, לכן תכננתי "אוהל כניסה" שחודר פנימה. הגג המשולש בכניסה יוצר מתח דרמטי. המשחק עם ההצלות שמתחיל בקירוי הבד האטום, ממשיך גם בכיוון צפון וגם בכיוון דרום".

#fids434- 10#  

"חדר פעילות של הגיל הרך הוא כמו מגדלור של תרבות שמאיר על סביבתו, כאשר החלל העגול הוא אזור ייחודי בספרייה. תקרה שמתקפלת כלפי מעלה, המשלבת חריץ 'סקיילייט', מכניסה אור רך שהולך ומתכנס. גם הקורות הצמודות לתקרה מעניקות ריכוך של האור ובנוסף הן מסתירות את מערכות החשמל והאינסטלציה".

#fids434- 11#  

#fids434- 12#  

#fids434- 13#  

"פרויקט נוסף שזכור לי כחוויה הוא תכנון בית כנסת קונסרבטיבי. בית הכנסת תוכנן כך שהוא ישמש מקום מפגש של הקהילה. המבנה הוא מעין עיגול שכולא בתוכו מלבן. העיגול מוביל את חברי הקהילה פנימה דרך החזית  הצדדית הפתוחה לשדה . הנישה של ארון הקודש היא חלק מהעיגול ואילו הבמה עוצבה כחלק של מגן דויד קטום. אחד החברים בקהילה אמר לי: 'נורית יש לנו בעיה עם התכנון שלך אנשים לא רוצים ללכת הביתה כיף להם שם'. וזה בעצם אומר הכול על הצלחה של התכנון".