כתר, שריון ועלי זהב: לילי כהן פרח-יה מציגה 12 דמויות נשיות על נייר שקומט ונפרש

בתערוכה "אלמלא" בונה האמנית סדרה של דמויות מלכותיות שנוצרה בשנה שבה גילתה שחלתה, וגם פסל דמוי נברשת שעשוי דוקרנים להרחקת יונים. התערוכה, באוצרות הדס גלזר, תיפתח ב-22 באוקטובר בקרית המלאכה בתל אביב

racheli

5 דקות קריאה

05-10-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

תערוכת היחיד החדשה של לילי כהן פרח־יה, "אלמלא", תיפתח ביום חמישי, 22 באוקטובר, בגלריה "מקום לאמנות" בקרית המלאכה בתל אביב ותוצג עד 28 בנובמבר. האוצרת היא הדס גלזר. במרכז התערוכה 12 דמויות נשיות שנוצרו במהלך שנה שבה גילתה האמנית שחלתה, וכל מה שעבר עליה באותה שנה נכנס אל העבודות, לצד הטיפול, התפילה והמדיטציה שליוו אותה.

מתוך התערוכה "אלמלא". צילום: צילום: יובל חי

הדמויות נבנות מקווי מתאר חופשיים, משטחי צבע, עלי זהב ורישום על גיליונות נייר שקומטו ונפרשו מחדש. כהן פרח־יה מקמטת ומקפלת נייר כבר שנים, והפעולה הזאת הופכת אותו לפריך וחומרי, כמעט תבליט. ברוח כתיבתו של ז'יל דלז על הקפל, אפשר לראות בקימוט עיקרון שמארגן את החומר דרך לחץ ותנועה. נייר שנפרש לא חוזר למצבו הקודם, והקמטים נושאים איתם את כל מה שנעשה בו.

מתוך התערוכה "אלמלא". צילום: צילום: יובל חי

מלכות דעלמא

12 הדמויות מרכיבות את הסדרה "מלכות דעלמא", ורבות מהן עוטות כתרים, הילות, קסדות ושריונות. אחרות אוחזות בחפצים. חלקן מייצגות את האמנית וחלקן מקבלות זהות משלהן, וכתם זהב באזור בית החזה חוזר אצל כולן. הסדר שבו הן מוצבות יוצר מהלך שנפתח בנפילה ובהכרה במצב חדש, עובר בתנוחות ובמחוות, ומסתיים בדמות שנושאת מחווה של ניצחון. לפי ההודעה, המחזור ממשיך גם אחרי סוף השנה.

ההצבה מזכירה מיתוס שומרי עתיק על האלה אינאנה, שיורדת לשאול, עולם המתים. בדרכה היא עוברת שבעה שערים, ובכל שער היא מוותרת על משהו מכתרה, מתכשיטיה ומסמלי כוחה, עד שהיא עומדת חשופה מול אלת המוות. כשהיא חוזרת אל עולם החיים היא כבר אחרת. גם בסדרה של כהן פרח־יה הכתר, השריון והגוף החשוף הם תחנות בתהליך של התפרקות והתהוות מחדש.

מתוך התערוכה "אלמלא". צילום: צילום: יובל חי

בעולם הדימויים של התערוכה הכתר הופך לקסדה וההילה משמשת מעטפת. הדוקרנים יוצרים סביב הדמויות מרחב שקשה להתקרב אליו, והשריונות וכלי הנשק, בקנה מידה מונומנטלי, מעניקים להן סמכות. הדמויות חשופות לפגיעה, וגם מסוגלות להדוף ולפצוע.

נברשת מדוקרנים

מהתקרה תלויה העבודה "אלמלא הייתה זו הגנה", פסל דמוי נברשת. השלד שלו עשוי חישוק ודוקרנים להרחקת יונים, ועליהם משופדים גזירי נייר, פיסות מציורים קודמים של האמנית, קטעי מילים, ציפורי פלסטיק וגופי תאורה. בעבודות אחרות מופיעים המשפטים "יהי לבי תמים" ו"יודע תעלומות", שלקוחים מתפילות. המילים נרשמות, מתכסות ונחשפות שוב בתוך שכבות הצבע.

גם שם התערוכה נושא שני מובנים. כמילת תנאי הוא מעלה את השאלה מה היה קורה אילו משהו לא היה קורה, ואיך הייתה נראית אז המציאות. בו בזמן הוא מחבר את שתי המילים הפותחות את התפילה "אל מלא רחמים", ופונה אל החמלה האלוהית ואל הצורך האנושי בה ברגעים קשים.