הרכבת כבר עברה בתחנה? תחנות הרכבת שהפכו ליעד בפני עצמן

פרס ורסאי הצרפתי פרסם היום את רשימת תחנות הרכבת היפות בעולם לשנת 2026, ובה שבע תחנות רכבת ותחבורה ציבורית מארבע יבשות. שלוש מהתחנות ברשימה יזכו בנוסף בתואר עולמי, בקטגוריית הפרס עצמו או בקטגוריות פנים וחוץ, שיוענק בטקס באתר אונסק"ו בפריז ב-10 בדצמבר הקרוב. 

מזכ"ל הפרס ז'רום גואדן ציין שהפרס מבקש להאיר פרויקטים שמדגימים כיצד עיצוב מצוין הופך למנוע לקדמה. לדבריו, בתחנות רכבת מדובר באתגר מורכב במיוחד - ליצור מרחבים יפים ובני קיימא שמחזקים את הניידות ובד בבד מחיים מחדש את השכונות סביבם.

תחנת הרכבת הממוקמת מתחת לרחוב סוונסטון, בלב המרכז ההיסטורי של מלבורן, תוכננה על ידי המשרדים Hassell, RSHP ו־WW+P. המסדרון התת קרקעי שלה נבנה מתחת לכיכר העיר ונתמך בשמונה עמודים מסועפים שמעניקים לחלל אופי קתדרלי, עם תקרות מקומרות בגובה 10 מטרים מעל הרציפים. התחנה חולקת מבנה "משולש מנהרות" עם תחנת הספרייה הממלכתית הסמוכה, ושתיהן משלבות עבודות אמנות של האמניות דני מלור ומארי קלארק.

תחנת הרכבת, ששימשה במקור מעבר בין שכונות, הפכה בעקבות הפרויקט של המשרדים AREP ו־L'AUC למרכז תחבורתי רב תכליתי שהכפיל את שטחו והוסיף לו נקודות גישה חדשות. סביבה נבנתה ככר עירונית דו-קומתית הכוללת את חניון האופניים הגדול בצרפת, וגלריה באורך 210 מטרים וגובה 15 מטרים. הפרויקט נמשך כעשור והתבסס בין השאר על ההשראה שבמעברים הנסתרים המוכרים בשכונות העתיקות של ליון.

תחנת הרכבת התחתית, הממוקמת בצומת קווי B ו-C של מטרו רומא, נחפרה לעומק של יותר מ-30 מטרים בארבע קומות, ובמהלך הבנייה נחשפו בה ממצאים ארכיאולוגיים שמלווים כיום את הנוסעים. את חלק המוזיאון תכננו הפארק הארכיאולוגי של הקולוסיאום ואוניברסיטת סאפיינצה, ובאחד המעברים נחשף לנוסעים גם מבט בלתי צפוי אל הקולוסיאום עצמו.

תחנת הרכבת התחתית, שתכנונה נמשך למעלה מ-20 שנה, עוצבה על ידי האמן אניש קאפור בשיתוף המשרדים Future Systems ו־AL_A. שני פתחים מונומנטליים מפלדת קורטן ואלומיניום מובילים לעומק של 48 מטרים, בעיצוב שמזכיר הר געש ומערה. התחנה משרתת את קמפוס מונטה סנט אנג'לו של אוניברסיטת פדריקו השני ואת שכונות המערב של נאפולי, והמבנה עצמו מתפקד כפיסול שהציבור יכול להיכנס אליו.

תחנת הרכבת, שתכננו צוותי משרד Arup, משמשת שער כניסה למוזיאון הלאומי ולמרכז ההיסטורי של ריאד. חזיתה עשויה קליפת בטון עם פתחים משולשים בהשראת המסורת הנג'דית, המדמה את טופוגרפית הר תוואיק. הפנים הכחול הבולט נחשף בהדרגה לנכנסים, והתחנה משמשת צומת חילופין בין הקווים הכחול והירוק של מטרו ריאד, עם רציפים המגיעים לעומק 33 מטרים.

תחנת הרכבת הוקמה על שטח של שוק פתוח ותוכננה על ידי משרד Omrania, תוך שמירה על התפקוד הציבורי של המקום. גגות מגולים בהשראת דיונות המדבר יוצרים שני מרחבים ארוכים המחוברים במעבר המדמה ערוץ נחל עונתי. התחנה מהווה עצירה מרכזית בקו הכתום של מטרו ריאד, כאשר הרכבות עצמן נעות על ויאדוקט שאינו פוגע בשימוש הציבורי בקרקע.

תחנת הרכבת, שתכננו משרד Grimshaw Architects בשיתוף Gruen Associates, מחברת בין קווי C ו־K של המטרו, 16 קווי אוטובוס, מרכז אופניים אזורי וכלי רכב אוטונומיים עתידיים, בעיר שהייתה עד כה תלויה ברכב פרטי. גגות פלדה מקומרים וגגות זכוכית מצמצמים את הצורך במיזוג אוויר, ופאנלים סולריים מספקים כמחצית מצריכת האנרגיה הפנימית של המבנה.