וילה בקומה ה-18: "בית פרטי" בראש המגדל

בלב המרקם העירוני הצפוף של תל אביב תוכננה דירת טריפלקס בהשראת חיים בבית פרטי, למרות שהיא ממוקמת גבוה מעל הרחוב, בקומה ה-18 של בניין מגורים. האדריכלית רוני אלרואי תכננה את הבית עבור משפחה בת שש נפשות, זוג הורים וארבעה ילדים, ופרשה אותו על פני שלושת המפלסים העליונים של הבניין. הרעיון המרכזי היה ליצור חוויית מגורים שמזכירה וילה פרטית, על אף המיקום בתוך בניין מגורים רב קומות בלב העיר.

נקודת המוצא של התכנון הייתה הרצון לטשטש את הגבול בין דירה עירונית לבית פרטי. במקום דירה שמסתגרת בתוך חלל פנימי סגור, הדירה נפתחת אל החוץ ומייצרת מערכת שלמה של מרפסות, פתחים וחללים שמקיימים קשר מתמשך עם הנוף העירוני. כך העיר הופכת לחלק פעיל מהחוויה היומיומית של הדיירים ולא רק לרקע לחיי הבית שמתנהלים בתוכו.

הדירה מחולקת לשלושה מפלסים, וכל אחד מהם ממלא תפקיד שונה בחיי המשפחה. במפלס המרכזי, שבו ממוקמת הכניסה לדירה, נמצא אזור האירוח של הבית, עם המטבח, פינת האוכל, הסלון וסוויטת ההורים. החלל תוכנן כרצף פתוח שבו הפנים והחוץ מתקיימים יחד. דלתות גדולות מאפשרות פתיחה מלאה של החלל אל המרפסת, וכשהן פתוחות נוצרת תחושה של מרחב אירוח אחד גדול שממשיך אל החוץ בלי הפרדה ברורה בין פנים לחוץ.

המרפסת נתפסת כאן כחלק בלתי נפרד מהבית ולא כתוספת שולית. המטבח הפנימי ממשיך אל משטח עבודה חיצוני הכולל אזור לבישול ואפייה, כך שבזמן אירוח אפשר לפזר את הפעילות בין הפנים לחוץ בהתאם לצורך. החיבור הזה מאפשר שימוש גמיש במרחב לאורך היום, בין ארוחת בוקר משפחתית לערב עם אורחים, ויוצר חוויית אירוח פתוחה ומאווררת שמתאימה לאקלים התל אביבי.

אחד המהלכים הבולטים בתכנון נוגע לאופן שבו נעים בתוך הבית. חלק מהמעבר בין המפלסים מתרחש דרך המרפסות, כך שהתנועה בין הקומות כוללת יציאה אל החוץ וחזרה פנימה. הבחירה הזו מכניסה את האוויר הפתוח ואת הנוף העירוני אל חיי היומיום של הדירה ומשנה את האופי של פעולה שבדרך כלל נחווית כטכנית גרידא. העלייה והירידה בין המפלסים הופכות לרגע שבו נחשפים מחדש לקו הרקיע של תל אביב ולמרקם העירוני שסביבו, כך שגם התנועה בתוך הבית הופכת לחלק מהחוויה שלו ולא רק לאמצעי להגיע ממקום למקום.

המפלס התחתון של הבית מוקדש כולו לחדרי הילדים. לצד החדרים הפרטיים תוכנן כאן חלל משפחתי משותף המאפשר לילדים להיפגש, לצפות יחד במסך, לעבוד מול מחשב או לבלות יחד בזמן הפנוי. החלל המשותף יוצר מוקד פעילות מרכזי עבור ארבעת הילדים, בעוד שכל אחד מהחדרים שומר על אופי אישי משלו באמצעות צבעים שונים ופרטי נגרות מותאמים לכל ילד בנפרד.

המפלס העליון נפתח אל אזור הגג, שבו תוכננה בריכה קטנה המשקיפה אל קו הרקיע של העיר. הגג משמש כמרחב פנאי נוסף של הבית ומאפשר ליהנות מהגובה ומהנוף הפתוח, איכות נדירה במרקם עירוני צפוף שבו רוב הדירות מסתפקות במרפסת קטנה או בכלל לא נהנות מחוץ פרטי. עבור בני המשפחה הגג הוא מקום מפגש נוסף, אזור שמאפשר להירגע, לארח או פשוט להתבונן בעיר מלמעלה, ובעצם ממלא את התפקיד שממלאת חצר בבית פרטי קונבנציונלי.

שפת החומרים של הבית משלבת בין חומרים תעשייתיים לחומרים טבעיים וחמים. אלמנטים שונים בבית, ובהם מדרגות ופרטי מתכת, עשויים ברזל שחור שמדגיש את האופי האורבני של הדירה ומחבר אותה חזותית לסביבה שממנה היא צומחת. לצד זאת שולבו פריטי נגרות רבים מעץ אלון טבעי, שמכניסים לחלל תחושה ביתית ורכה יותר ומאזנים את הנוכחות הקשוחה יותר של המתכת.

הנגרות המותאמת אישית ממלאת תפקיד מרכזי בתכנון. מעבר להיותה ריהוט פונקציונלי, היא משמשת גם ככלי להגדרת אזורים שונים בבית וליצירת גבולות רכים בין חללים פתוחים, בלי צורך בקירות מפרידים. הארונות, המחיצות ופרטי הנגרות משתלבים כחלק בלתי נפרד מהשפה האדריכלית הכוללת של הבית ומדגישים את הקשר ההדוק בין העיצוב לתכנון האדריכלי.

גם הצמחייה משולבת כחלק מהרעיון של וילה עירונית. במרפסת המרכזית ניטע עץ שתוכנן כך שיגדל דרך פתח בפרגולה וימשיך כלפי מעלה אל אזור הגג. הנוכחות הירוקה הזו מחברת בין המפלסים השונים לאורך ציר אנכי אחד ומכניסה אל הבית אלמנט טבעי שמרכך את הסביבה העירונית שמקיפה אותו מכל עבר.

בסופו של דבר הדירה מציעה פרשנות אחרת למגורים בעיר. במקום להסתגר בתוך מעטפת בנויה, היא משתמשת במרפסות, במפלסים ובפתחים כדי ליצור בית שמרגיש פתוח, מחובר לנוף ומלא בתנועה בין פנים לחוץ. תחושת המגורים מזכירה בית פרטי, רק שהחצר במקרה הזה נמצאת מעל העיר, בקומה השמונה עשרה, עם קו הרקיע של תל אביב כשכן קבוע.