מהבמה של ביונסה לתערוכה במוזיאון העיצוב בלונדון

היא עיצבה את הבמה לביונסה ולאדל, את טקס הסיום של אולימפיאדת לונדון ואת ההופעה בהפסקת הסופרבול, ובאוקטובר תיפתח הרטרוספקטיבה הראשונה שלה באירופה. אס דבלין (Es Devlin) היא הרבה יותר ממעצבת במה

זוהר שחר לוי

5 דקות קריאה

08-07-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

היא עיצבה את הבמה לביונסה ולאדל, לקאניה ווסט ול-U2, תכננה את טקס הסגירה של אולימפיאדת לונדון 2012 ואת ההופעה בהפסקה בסופרבול 2022, ועבודות שלה הוצבו מחוץ למוזיאון הטייט ובתוך מוזיאון קופר היויט בניו יורק. ובכל זאת, כשאס דבלין (Es Devlin) מסבירה מאיפה הכל מגיע, היא אומרת שהזהות שלה לא נמצאת בשום אחד מהדברים האלה. "לא פיתחתי סגנון אס דבלין שבו תלויה הזהות שלי", כתבה באתר שלה. "מה שטוב ב-20 שנות עבודה הוא שהזהות נמצאת בתהליך ובשיתוף הפעולה". הרטרוספקטיבה הראשונה שלה באירופה, שנפתחת באוקטובר במוזיאון העיצוב בלונדון (Design Museum), בנויה סביב הטענה הזו.

פורטרט של אס דבלין. צילום: ויקטור פיקון © קרטייה

מה שנשאר על השולחן

כשהמבקרים יגיעו לתערוכה, הם לא ייכנסו לחלל מסודר עם תצלומים ממוסגרים של עבודות מוכרות. הם ייכנסו לשחזור של הסטודיו שלה בדרום לונדון, מדפים מלאים בספרים, שולחן עם ציורים וצבעים, וסרט שבו דבלין מספרת בקולה שלה על הפרויקטים שנולדו בחדר הזה. "אני מעבירה את הסטודיו שלי וכמעט את כל הארכיון שנצבר במשך כ-30 שנה לתוך המוזיאון", אמרה דבלין בהודעה על פתיחת התערוכה. "זו הזדמנות עצומה לשתף את תהליך העבודה שלי עם המבקרים".

תרגום לכיתוב התמונה: פסל "שירים לעצב" (Songs for Sorrow) מאת אס דבלין, מתוך התערוכה "אס דבלין: עולמות אחרים" במוזיאון העיצוב. צילום: ריצ'רד ראונד-טרנר © מוזיאון העיצוב

אחד המיצגים המרכזיים בתערוכה הוא "שולחן 30 שנה" (30-Year Desk), שורת שולחנות עגולים, עמוסים בחומרי ארכיון שרובם לא הוצגו לציבור מעולם. ביניהם יותר מ-30 מודלים קטנים שנבנו בשלבי התכנון של פרויקטים שהפכו לפסלים ציבוריים ועיצובי במה. אף אחד מהם לא הוצג בבריטניה לפני כן. לאורך קירות הגלריה יתפרסו עבודות מהילדות ועד היום, סקיצות, ציורים, קולאז'ים ויומנים, בחלק שנקרא "ארכיון בתוך קופסה" (Archive Unboxed).

"ביצה" (Egg) מאת אס דבלין, ניו יורק, 2017. צילום: ניקולס קניג

הזהות בתוך התהליך

"בואי הביתה שוב" (Come Home Again), אחת העבודות שתוצג בתערוכה, נוצרה ב-2022 בהזמנת קרטייה ועמדה מחוץ לטייט מודרן בלונדון. היא הציגה חתך של כיפת קתדרלת סנט פול, מואר מבפנים בתצלובות של חרקים, ציפורים ופטריות בסכנת הכחדה. אמנית שמעצבת במות לאצטדיונים הגדולים בחרה לעשות פסל על מינים שנעלמים, בשיתוף עם ארגון שפועל לשמירה על הטבע. הדבר שמחבר בין שתי הנקודות האלה הוא בדיוק מה שדבלין מנסה להראות בתערוכה הזו.

"יער שלנו" (Forest of Us), סופרבלו מיאמי, 2021. צילום: אס דבלין

דבלין זכתה בפרסים מסוגים כל כך שונים שהרשימה שלהם נראית כמו טעות הקלדה. שלושה פרסי אוליבייה, פרס טוני, פרס אייבור נובלו, ותואר פרופסור אורח באוניברסיטת אוקספורד. ב-2020 הפכה לאדריכלית הנשית הראשונה שתכננה את הביתן הבריטי בתערוכה עולמית, כשבנתה חזית בת 20 מטר שבה בינה מלאכותית כתבה שירה יחד עם המבקרים. כל אחת מהנקודות האלה היתה יכולה להיות הסיפור המרכזי של קריירה שלמה. אצל דבלין הן חלק מהמסע.