האם באמת יש דבר כזה עיצוב תל־אביבי? אריק בן שמחון משוכנע שכן

לדבריו, עיצוב תל־אביבי אינו סגנון מוגדר אלא תפיסת חיים שלמה – כזו שנולדה מהקצב העירוני, משלבת בין מקומי לגלובלי ומביאה איתה חופש, אנושיות וזרימה בין חללים

מערכת בית ונוי

7 דקות קריאה

19-03-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

האם באמת קיים דבר כזה - עיצוב תל־אביבי? לדברי מעצב הפנים אריק בן שמחון, התשובה היא כן - אבל לא במובן של סגנון קבוע, צבע חוזר או שפה חומרית אחידה. בעיניו, עיצוב תל־אביבי הוא בראש ובראשונה זהות.

“אני מרגיש שה-DNA שלי ושל המקום שבו אני חי משפיע על העיצוב שלי. למרות שאני מחשיב את עצמי איש העולם, הבנתי שכישראלי שחי ב־תל אביב יש מאפיינים למקום הזה, וכשהיצירות שלי מגיעות לעולם - טבוע בהן ה-DNA הזה".

צילום: חני ואמיר חזק, ריהוט אריק בן שמחון, צלם עודד סמדר

בן שמחון מגדיר את השפה שלו כעיצוב תל־אביבי חובק עולם - לא כסגנון, אלא כתפיסת עבודה. שפה שנולדה מתוך החיים בעיר אינטנסיבית, פתוחה ומרובת קצבים, שמחברת בין עבודה, משפחה, תרבות, ים ועירוניות צפופה - לכדי מרחב אחד.

“בתור ישראלי שגדל וחי בתל אביב, אני מביא איתי נקודת מבט ייחודית. התרבות כאן - בין ים לחול, בין הייטק לקצב ים־תיכוני - מייצרת סוג של חופש עיצובי. הדברים אולי נטמעים בקונטקסט הבינלאומי, אבל הם נולדו כאן".

צילום: ריהוט אריק בן שמחון , עיצוב פנים קארן פרימר, צלם עודד סמדר

מתוך נקודת המוצא הזו נבנית גם השפה החומרית והחזותית של העיצוב התל־אביבי בעבודתו: חיבורים חופשיים בין חומרים, תקופות וסגנונות, בלי היררכיה ברורה ובלי ניסיון “ליישר קו” למראה אחד אחיד. זהו עיצוב שמאפשר ניגודים, שכבות וסיפור אישי - ומעדיף עומק על פני הצגה.

“יש משהו בעיצוב הישראלי שהוא מאוד אנושי. גם כשמדובר ביוקרה – היא תמיד חמה יותר, פחות מנוכרת". הגישה הזו באה לידי ביטוי גם באופן שבו בן שמחון מתייחס לחלל עצמו. עיצוב תל־אביבי, לדבריו, אינו בנוי על חלוקה נוקשה בין אזורים ותפקידים, אלא על זרימה. הסלון, המטבח, פינת העבודה והמרפסת נתפסים כחלק מאותה חוויית מגורים מתמשכת.

צילום: ריהוט אריק בן שמחון, צלם עודד סמדר

“אנחנו עם של מארחים. אין אצלנו פורמליות נוקשה. אנשים רוצים שהבית ירגיש פתוח ונעים, שסלון ירגיש כמו ההמשך של המרפסת – כמו זרימה טבעית של אור ואוויר".

וכאן נכנס לתמונה גם מה שניתן להגדיר כ־הסלון התל־אביבי. זהו סלון שאינו רק חלל ישיבה ייצוגי, אלא מרחב שמזמין שיח, מפגש ושהות. סלון שמאפשר לשבת יחד, לעבוד רגע עם מחשב פתוח, לארח חברים לארוחת ערב ספונטנית – ולחזור שוב לאותו חלל בדיוק, בלי לשנות תפאורה. זהו סלון שמספר את הסיפור של הבית והמשפחה, ולא מנסה להיראות כמו חלל תצוגה מנותק מהחיים.

צילום: אדריכלות גל נאור, ריהוט אריק בן שמחון, צלם עמית גירון

בעיניו של בן שמחון, הסלון התל־אביבי הוא מרחב שמכיל שכבות של זמן, זיכרון ואנשים. פריטים שנאספו לאורך השנים, אמנות, חפצים אישיים, חיבורים לא צפויים – כולם חלק בלתי נפרד מהשפה. לא כדי לייצר אקלקטיות לשמה, אלא כדי לבטא חיים. זהו סלון שמרגיש נינוח, פתוח ולא מתנצל, כזה שמאפשר לבית להיות באמת מאוכלס.

מכאן נובעת גם הקוסמופוליטיות שמאפיינת את העיצוב התל־אביבי. זהו עיצוב שמביט החוצה – לערים מרכזיות בעולם – אך אינו מנסה להעתיק מהן. הריהוט, הקומפוזיציות והבחירות החומריות נושאים לעיתים אופי מעט חצוף, לא מהוקצע מדי, כזה שמרשה לעצמו לשבור סימטריה, לשלב פריט דומיננטי אחד בתוך חלל רגוע, ולהכניס אמירה עיצובית ברורה מבלי להפוך אותה להצהרה מתאמצת.

צילום: אדריכלות גל נאור, ריהוט אריק בן שמחון, צלם עמית גירון

דווקא החופש הזה – הבחירה לא להיות מנומס מדי, לא להיות סטרילי מדי, ולא להיצמד לשפה אחת – הוא מה שמאפשר לעיצוב התל־אביבי להיות רלוונטי גם בקנה מידה בינלאומי. הוא מדבר שפה שמובנת היום בערים קוסמופוליטיות גדולות: חיפוש אחר אותנטיות, חיבור בין תרבות מקומית לראייה גלובלית, והעדפה של חללים חיים על פני חללים מושלמים.

מכאן נובעת הבחירה החוזרת לייצר מעברים רכים, חללים פתוחים וטשטוש גבולות בין פנים לחוץ – לא כבחירה עיצובית בלבד, אלא כתרגום ישיר לאורח החיים המקומי.

בעיצוב התל־אביבי, כפי שהוא רואה אותו, אין נוסחה קבועה ואין רשימת חומרים שמגדירה את הז’אנר. כל בית נבנה מתוך האנשים שחיים בו, מתוך הרחוב שמקיף אותו, מתוך האור, הרעש והקצב של הסביבה. בדיוק כפי שתל אביב עצמה אינה מקשה אחת – אלא פסיפס של שכונות, אוכלוסיות ואורחות חיים.

ההשפעות הבינלאומיות נוכחות בעבודתו, אך הן אינן מכתיבות את השפה. הן עוברות תרגום מקומי – כזה שמושפע מהאקלים, מהאור, מהקלילות ומהיכולת לא לקחת עיצוב כעמדה נוקשה, אלא כמרחב פתוח וגמיש.