עיצוב ותכנון משרדי "ארד תקשורת"

פעילות שהתרחבה והתאחדות עם משרד פרסום, חייבו את חברת יחסי הציבור "ארד תקשורת" להרחיב גם את משכנה הפיזי, על מנת שתוכל להכיל בו כראוי את כל הפונקציות החדשות שנוספו לה. כך, לאחר שמיצתה את כל פתרונות ההתרחבות האפשריים במשרדה הקודם, היא "חצתה את הכביש" והתמקמה בקומה גבוהה בבניין סמוך, בחלל ששטחו הגדול אכן מעניק מענה הולם לכלל צרכיה. את תכנון המשרד החדש ביצעה האדריכלית היידי ארד, שהייתה אמונה גם על תכנון המשרד הקודם, ובזה הנוכחי החליטה לנקוט בקונספט עיצובי שונה בתכלית מקודמו. המטרה, היא אומרת, הייתה, כמובן, לנצל את החלל באורח מקסימלי ולכלול בו את הפונקציות הנדרשות לפעילות האינטנסיבית שמאפיינת משרד יח"צ-פרסום, אך בעיקר ליצור חללי עבודה פרטיים שייהנו מאור יום טבעי ומבונוס של מבט אל הנוף העירוני החודר מבעד לחלונות.

תפיסה זו, של משרדים אישיים ו"אטומים", עומדת בניגוד להתנהלות בסגנון ה-OPEN SPACE שהייתה נהוגה במשרד קודם לכן, ומתוך כך התוותה את נקודת המוצא התכנונית: עיצוב שהתמקד בראש ובראשונה ביצירת חללי עבודה פרטיים, על כל היבטי הפרופורציות, התאורה והפרטיות הנדרשים בהם, ורק לאחר מכן בחללי המעבר ובאזורים המשותפים.

החלל הגדול המוקף פתחים הפונים אל הנוף, משתרע על שטח של 1350 מ"ר, ומטבע הדברים ביקשה ארד לשלב מקסימום משרדים בהיקפו. עם זאת, בידיעה שלא תוכל למקם כך את כולם, ולא כל המשרדים יוכלו ליהנות מחלון שמעניק מבט אל הנוף החיצוני, היא ניווטה את התכנון כך שתוכל לפצות אותם בדרך אחרת - להפוך אותם לחללים שנהנים מ"אקסטרות" - "Rooms with an extra view" כפי שהיא מכנה זאת, להבדיל מאלה שזכו בחלון והינם "רק" חללים רגילים עם נוף ("Rooms with a view").

המסדרון המרכזי כמוקד דומיננטי בחלל:תחום בקיר מעוגל צבוע אפור, שעליו מותקנת שרשרת מסכי LCD המקרינה תמונות נוף ובתוך כך הופכת אותו לאזור חוויתי.

בכניסה למשרד הוקצה שטח למבואה מרווחת בה מוקמו עמדת מזכירות /קבלה ופינת המתנה, ומיד לאחריה נפרש חלל מרשים ורחב הידיים, הנחלק לשתי שדרות משרדים צדדיות ולמסדרון אמצעי המהווה ציר מרכזי שמקשר את המזכירות/קבלה עם מזכירות ההנהלה הממוקמת בסופו, כאשר חדרי הישיבות ופונקציות שירות כאחסון ומטבחונים פזורים "בין לבין", בחלקים פנימיים של המרחב. השדרות הצדדיות  תוכננו בקו ישר ואחיד כשלאורכן ומשני צדדיהן ממוקמים חללי העבודה, ואילו המסדרון האמצעי טופל כאזור חווייתי הלוקח את המשתמשים "למקום אחר", כמעין טשטוש גבולות מכוון של חלל לא ברור.

כנגזר מתפקידו המקשר וממיקומו היישר מול הכניסה, המסדרון הוא מוקד דומיננטי במרחב, וקיר מעוגל התוחם את צדו האחד מדגיש את נוכחותו השונה על רקע קוויו הנקיים של כלל החלל. קיר זה נצבע באפור ונוצל בדרך מלאת עניין ליצירת הפיצוי המבוקש עבור המשרדים הפנימיים: לכל אורכו ובגובה העין הותקנו עליו 31 מסכי LCD בגודל 19 אינץ', תוך יצירת שרשרת מסכים המשמשת להקרנת תמונות נוף, שנחשפות לעין העובדים במשרדים הפנימיים דרך חלונות שנפערו בקיר הפונה אליו. הזכוכית שהותקנה בחלונות היא זכוכית רפלקטיבית, כך שהתמונות המוקרנות על הקיר המעוגל משתקפות גם בה, ולצד קצב הקרנה המתבצע בהשהיה של מספר שניות ויוצר תחושה של תנועה, כל מעבר במסדרון הינו בבחינת חוויה מיוחדת כשהתמונות מקיפות את העוברים בו מכל כיוון. בנוסף להקרנת תמונות נוף, יכולים המסכים לשמש להעברת מידע אקטואלי בזמן אמת, ולחלופין לצרכים חברתיים, כמו, למשל, לברך את מי מעובדי המשרד שחוגג יום הולדת.

אזור המטבח המצוי בסוף המסדרון המרכזי, מאחורי הקיר המעוגל, ובשונה מכלל החלל המאופיין בצבעוניות מאופקת, עוצב עם שילובי צבעים עזים.

רצפת החלל היא הרצפה הקונסטרוקטיבית שנצבעה בשכבת לכה, וסימנים שנותרו בה מזמן הבנייה מתקבלים כמטען של חיים קודמים שהיו בו כביכול.

 בעוד המסכים יוצקים לחלל ממד טכנולוגי מתקדם, הרי שהחומרים האחרים המשמשים בו הינם צנועים, סוג של Low Tech. כך, למשל, הריצוף אינו אלא הבטון הקונסטרוקטיבי של הבניין שנמשח בשכבת לכה, ומטבע הדברים חושף מיני "פגמים", דוגמת סימני חלודה של מריצה, כתמי צבע וכד', שדווקא מעשירים אותו כשהם מייצרים סוג של "חיים קודמים" שהיו, כביכול, לחלל. מרבית הקירות נצבעו בלבן, ורק בשדרת המשרדים נצבע אחד מהם באדום עז, כתוכן המוסיף חיים ועניין ויזואלי לאחידות הציר הארוך והמונוכרומטי. תאורת החלל נשענת על גופים שקועים וסמויים שהותקנו בתוך תקרות צפות, במשרדים שולבה גם תאורה ייעודית לצורכי עבודה, ובמטבחון/חדר אוכל המשמש את העובדים ואשר השהייה בו היא סוג של אתנחתא, שולבה גם תאורה דקורטיבית לצד ריהוט צבעוני.

חללי העבודה עוצבו באורח אחיד וענייני, נוח לעבודה ובו בזמן מאפשר לכל עובד לצקת למשרדו הפרטי תוכן אישי, דוגמת תמונות או חפצים אהובים.

כך, ללא היסחפות אחר מבניות מסובכת או שילוב אלמנטים קפריזיים ומורכבים, משמר החלל המרווח ארומה של "פחות הוא יותר" - עיצוב מינימליסטי שעיקרו העניין והמתח המתקיימים בין חומריות ה-Low Tech לבין תחושת התכליתיות והקדמה הטכנולוגית, כשהם יוצרים מרחב בעל חזות עכשווית ההולמת את תחום עיסוקה של החברה, ובו בזמן כזה שעונה על צרכיה המגוונים ומבטיח לעובדיה התנהלות נוחה בשעות העבודה, אם מול "נוף כמו נוף" ואם מול נוף שיוצר עבורם במיוחד.

מתוך מגזין 98: "נוף בעידן הי-טק"