הבית הזה הוא אנחנו

בבסיס הפרוגרמה:

את הבית שתכנן האדריכל יוסי פרידמן באחת השכונות הותיקות של תל אביב, המאופיינת בבתים צמודי קרקע, ניתן לתאר כסוג של הומאז' - הומאז' לבית הוריו של בעל הבית ששכן על המגרש עליו נבנה הבית החדש, לאווירת הפתיחות השכונתית שזכורה לו מאותם ימים, ולעיסוקה של בעלת הבית במלאכת הצורפות. אדריכל יוסי פרידמן, המשמש גם כמרצה בכיר בחוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למנהל, הוא מאמין גדול ביצירת זהות בין האדם לביתו. "תפקידו של האדריכל הוא, בין היתר, להתחקות אחר תכנים אישיים ומרכיבים רגשיים של הלקוח, לזהות אותם ולתת להם פרשנות נכונה בתכנון" אומר פרידמן. ואמנם, הבית, הממוקם על מגרש ששטחו כ-500 מ"ר ומוקף גדר נמוכה המייצרת תחושה מזמינה, תוכנן בהתאם לחזות המבוקשת שהגדירו בעליו - לא "בומבסטי" ומנקר עיניים, כזה שמשמר טעם טוב של שיתוף וחבירה לרחוב "כמו פעם", לפני פרוץ עידן החומות הגבוהות והמנוכרות.

התכנון האדריכלי:

את המאוויים הנוסטלגיים של הדיירים תרגם פרידמן לקומפוזיציה מבנית המורכבת משלושה גושים בגדלים שונים - גוש גבוה ובצמוד לו גוש נמוך ממנו במעט, וגוש שלישי מנותק מהם, המשמש כמבנה חנייה. הגושים נצבעו בגוונים שונים ו"השליש הראשון" (הנמוך) של גובהם חופה באבן טרוורטין, כאשר שילוב החיפוי והגוונים המשתנים ממתנים תחושות של מסה וגודל ומקנים למבנה קנה מידה ידידותי. פתחי הבית תוכננו עם אדנים חיצוניים רחבים ומעין כרכובים עליונים המייצרים עניין צורני ומעניקים הצללה שתוגברה ע"י שילוב מרקיזות מצלות. הגוונים בהם נצבע הבית - אפרפר, ירקרק ואופ-וויייט, מזכירים גווני אבנים חצי יקרות ( אבן אגת בעיקר) ומהווים רמז ראשון לעיסוקה של בעלת הבית המרבה לשלבן בעבודותיה. רמז נוסף לאמנותה מגיע מכיוון גגו המרשים של הגוש הגבוה, שתוכנן בקו מעוגל, כיפתי משהו, וחופה ב"פלאכים" עשויים ברונזה המשמשת גם במסגרות הזיגוג של הפתחים שבוצעו בעבודת יד. 

תכנון קומת קרקע

תהליך הכניסה לבית מתחיל בשער המוליך את הבאים דרך גינה קדמית עם עצים המלטפים את החזית, עובר דרך גשרון מעל בריכת דגים, ומוביל אותם באווירה אינטימית ומזמינה אל מבואת כניסה חיצונית. התהליך מסתיים במבואה פנימית המהווה פתיח לחלל קומת כניסה בו מרוכזות הפונקציות המשותפות: מטבח מעברו האחד, ופינת אוכל וסלון עם יציאה לגינה אחורית בעברו השני. בקומה השנייה שוכנים חדרי הילדים ויחידת ההורים, והקומה השלישית, המתנאה בגג המעוגל, משמשת כסטודיו של בעלת הבית. עיסוקה האמנותי, הנוגע בחומרים, צבעים, צורות ומרקמים, הוא הבסיס עליו נשענת שפת עיצובו של הבית, שעושר חומרי, צורני וצבעוני הוא אכן ממאפייניה הבולטים. מושגים כאיפוק או צבעוניות מונוכרומאטית אינם נכללים בה, כשאת מקומם תופסות אותן מחוות החשובות לפרידמן בדרך ליצירת זהות בין הבית ודייריו. ריצוף החלל הציבורי נעשה באבן טרוורטין, החללים הפרטיים רוצפו בפרקט עץ אלון, תאורת החלל משלבת גופים שקועי תקרה עם מיעוט גופים דקורטיביים, ודומה שבכך מסתכם ניסיון למצוא בו ממד של אחידות. 

אדריכלות הפנים:

עיצוב החללים הציבוריים

הקוד האסתטי של העיצוב מושתת על עירוב סגנונות המשקף עולם של אהבות שונות, אהבותיהם של הדיירים: הסלון, למשל, משלב פריטים קלאסיים ומודרניים לצד נגיעות אתניות ואף ארומה ארצישראלית כלשהי, דוגמת  ספת עור בגון בז' עם כריות מעוטרות במוטיבים פרחוניים, שטיח פסים, קוביית עץ מבוקע שמשמשת כשולחן צד, צמד כורסאות בחיפוי עור בגון אדום-יין, ושולחן קפה מברונזה צרובה בעבודת יד- שילוב שעל פניו יכול להיחשב כמקבץ אקראי, אך כאן מגלם אמירה אישית שנרקמה מרבדים פרטיים- אינטימיים. אף עבודת האמנות הצבעונית של האמן דודו גרשטיין שמעטרת את הקיר, נבחרה ולא בכדי - נושאה, "רוכבי אופניים", חובר לתחביב רכיבת האופניים של בעלת הבית.

פינת האוכל הממוקמת "מאחורי" / בהמשך הסלון אינה שונה ממנו בחזותה האקלקטית, וגם שם בולטות אהבת הצבע והאמירה האישית, כמו, למשל, הכיסאות הצבעונים והלא זהים שצוותו לשולחן האוכל המסיבי, יצירת אמנות מרשימה של האמן אליעז סלונים, או גוף תאורה דקורטיבי עם נורות חשמל דמויות נרות המפיצות אור נעים המדמה שלהבות מרצדות.

המטבח: יחידות מעץ וונגה ויחידת אי מרכזה בעלת משטח עליון עשוי שיש משובץ באבנים חצי יקרות כמחווה למלאכת הצורפות בה עוסקת בעלת הבית.

הסטודיו של בעלת הבית בקומה העליונה: חלל מרווח ומואר, מרוצף בפרקט אלון, ומתנאה בפתחים מקושתים ובגג מעוגל-כיפתי.

המטבח, הממוקם מעברו השני של הציר המרכזי בחלל, וממנו אף ישנה יציאה לחצר, הוא אזור מרווח  ונוח, שיחידותיו עשויות עץ וונגה כהה ובמרכזו ניצבת יחידת אי שמשטחה העליון הוא שיש משולב אבנים חצי יקרות- ביטוי נוסף המגלם את הקשר לחומרים המשמשים את בעלת הבית בעבודת הצורפות. פרט מעניין ששילב פרידמן בתכנונו הוא גישה ישירה לאדנית תבלינים הממוקמת בצדו החיצוני של  הבית, כמו מאחורי משטח הכיור, ופתח אופקי שנפרץ מעליו תוכנן כך שאופן פתיחתו כלפי פנים מאפשר פשוט לשלוח יד, לקטוף, ולהוסיף לסיר הבישול. 

עיצוב החללים הפרטיים

גרם המדרגות האוורירי שמוביל לקומות העליונות עשוי קונסטרוקציית ברזל ומדרכי עץ, ובמיקומו הסמוך לאחד מפתחיה הגדולים של החזית הקדמית הוא מעניק לעולים בו קשר עין ישיר עם החוץ.

יחידת ההורים בקומה השנייה כוללת מרפסת וכל עיצובה אומר נוחות פונקציונאלית. יחידת ארונות גדולה נמשכת על פני כל שטחו של קיר, ומולה, תוך הותרת מרווח נוח, תוכננה יחידה נוספת המשמשת כמחיצה המגדירה בחלל אזור הלבשה ואזור שינה, כאשר צדה הפונה אל הארון מכיל חללי אחסון, וצדה השני משמש כעין קיר נמוך אליו הוצמדה המיטה. בעוד יחידות האחסון בוצעו בעבודת נגרות על פי תכנון של פרידמן, הרי ששידות הצד, על עיצובן הצבעוני-דקורטיבי, מתבלות את החלל בנגיעה אסיאתית, ואת הסנטימנט האישי יוצק כיסוי מיטה מקורי שפרחי בד כמו צומחים ממנו- מלאכת יד של האמנית חגית משורר ז"ל, ידידה של בעלי הבית שהלכה לעולמה.

הסטודיו לצורפות

יחידת ההורים בקומה השנייה: חלל מרווח הנחלק לאזורי הלבשה ושינה באמצעות יחידת ריהוט דו צדדית

הקומה העליונה היא ממלכתה של בעלת הבית, הסטודיו בו היא עוסקת באמנותה - מרחב נעים ומואר, אשר על פתחיו המקושתים קמעה ותקרתו המעוגלת מספק השראה ותנאים נכונים ליצירה. לשלל החומרים והאביזרים הנדרשים למלאכת הצורפות, ובתוך כך גם דורשים אחסון נאות, הגה פרידמן פתרון יצירתי: קופסאות מגירות עתיקות שסביבן ובהתייחס אליהן הושלמה עבודת נגרות, ההופכת אותן לעמדת אחסון ועבודה מקורית, פונקציונאלית מאד ומסוגננת מאד. 

עיצוב סביבת החוץ:

את קנה המידה האנושי שמאפיין את הבית, ואת מכלול הרבדים האישיים שעל בסיסם נהגה תכנונו, מייצגת גם הגינה הסובבת אותו. עיצוב הגינה מבוסס על עצים ארצישראליים ותיקים הנטועים בשטחה, עצים שנותרו מגינת בית ילדותו של בעל הבית. הגינה נחשפת ליוצאים מהסלון ובמקביל חושפת ליושבים בה את חלל הפנים שנמצא בקשר עין ישיר וקרוב. ביציאה ממוקמת רחבת ישיבה מקורה בפרגולה בנויה מעץ, והשטח סביבה תוכנן כסוג של פסיפס המשלב מדרכי אבן וצמחייה עשירה המשתרעת ביניהם. כלל שטח הגן נתחם בגדר אבן משולבת עם ערוגות בנויות המהוות חלק בלתי נפרד ממנה, וכך גם מפל קטן המשרה רוגע ומשלים את האווירה של בית וגן המתאחדים לחוויית מגורים נעימה, רחוקה מכל ממד מתנשא, ובעיקר אישית. 

מתוך מגזין 111: "והבית הזה הוא אנחנו"