עיצוב ותכנון דירת גג

מראות נוף המלווים את מרחב המגורים הם לעולם גורמים המרחיבים את הנשמה ואת הלב, וכך, הסיבות לרכישת דירת הגג השוכנת בגבעתיים אכן היו המרפסות העוטפות אותה, מחדירות את מראות העיר פנימה לתוך חללה, ומייצרות קשר ישיר עם החוץ. הדירה משתרעת על שטח של כ-150 מ"ר + כ-60 מ"ר מרפסות, והרעיון שהנחה את האדריכלית מרים בן יעקב בתכנון חללה היה לשמור על הקשר המתקיים בזכותן עם החוץ- אם באמצעות פתיחות מקסימאלית שלא תחסום אותו גם בעת השהייה בפנים, ואם באמצעות בחירת מארג חומרי מאופק שישווה מראה נקי ולא "יגנוב את ההצגה".

בן יעקב: "המטרה הייתה שהנוף יהיה שותף פעיל בשפת הבית, ולכן גם להימנע כמה שניתן  משימוש באלמנטים העלולים להפר את הזרימה בין שני המרחבים או לייצר עומס ויזואלי".

מלאכת התכנון, שלדברי בן יעקב התנהלה כדיאלוג פורה ונעים עם בעלי הבית, כללה חלוקה חדשה של החלל בהתאמה לצרכיהם, שילוב מערכות מתקדמות (בית חכם, מערכת שמע משוכללת וכד'), והגדרת שני אזורי מחייה המסתעפים לכיוונים שונים מהכניסה ומקושרים זה לזה באמצעות מעבר מסדרון: אזור ציבורי שבקצה שטחו נכללת גם יחידת ההורים, ואזור הכולל את חדרי הילדים המתבגרים וחדר עבודה. הקונספט העיצובי של בן יעקב התמקד ביצירת חלל מודרני ואוורירי, פתוח ו"מצומצם" בכל הקשור לשילובי צבע, חומר ואלמנטים, אך בה בעת חמים ולא סטרילי מידי.

 הגון המוביל את שפת החלל הוא לבן שבור המדגיש את ניקיונו ומופיע בקירות ובפריטי הנגרות הרבים, ולריצוף נבחר פרקט עץ אלון מעושן התורם את ממד החמימות. במפגש הקירות עם הריצוף  נעשה שימוש בפרט ניתוק (במקום פנלים) המקנה תחושת אווריריות, המודגשת גם באמצעות תקרות גבס מנותקות שתוכננו בהיקף החלל לצורך  שילוב תאורה.

עיצוב החלל ככלל, נסמך במידה רבה על קיר הגרעין של הבניין עצמו, שחלק נכבד ממנו משתלב בתוך מתארו המאורך והוא מהווה ציר מרכזי במרחב. קיר זה עובה באורח משמעותי ונוצל כאלמנט פונקציונאלי רב תכליתי: בשני צדדיו של קמין אינטגראלי שהותקן בתוך הקיר שולבו בהתאמה יחידות נגרות המייצרות חזית הומוגנית עמו, כשהן מכילות פונקציות אחסון שונות ואף מצניעות דלתות- דלת לחלל המדרגות של הבניין (הכניסה לדירה היא באמצעות מעלית ישירה), ואת דלת הכניסה ליחידת ההורים.

הקיר מאחורי המיטה חופה בטיח ותאורה סמויה שהותקנה במרווח בינו לבין משענת הגב שלה ממסגרת אותה לעת ערב בהילת אור רכה.

 "למעשה, כל מה שניתן היה להצניע, אכן הוצנע, כדי לייצר חלל נקי ולפנות מקום לנוף" אומרת בן יעקב, שלמטרה זו הטמיעה את ארגזי התריסים בתוך פרטי גבס ואף אטמה חלק מפתח חלון להתקנת מסך הפלסמה, כך שגם בשעת צפייה בו הישיבה היא לכיוון הנוף וניתן ליהנות מנוכחותו הנחשפת מבעד לפתחים הסמוכים. אף תאורת החלל נשענת על הצנעה,ומתקבלת מגופים שקועים בתקרה, בריצוף, או מכאלה שהותקנו מאחורי ובתוך יחידות נגרות תוך יצירת אפקטים רכים ומפתיעים, והאלמנט התלוי היחיד הוא קולט אדים משולב עם גוף תאורה שמשתלשל מעל יחידת האי באזור המטבח.

מבט לכיוון עומק חלל המגורים: עטוף בפתחים גדולים שמטשטשים גבולות בין חוץ ופנים.

פינת האוכל: מעוצבת כשילוב מעניין של שולחן עץ גדול וכיסאות במראה משרדי משהו, וממנה ישנה יציאה אל מרפסת נוספת תחומה במעקה זכוכית.

 מיקום הפונקציות במרחב נקבע כרצף פתוח המותאם למתארו האורכי, ללא כל מחיצות הפרדה: הראשון ברצף הוא המטבח, שעוצב עם חזיתות צבע בתנור וכולל יחידת קיר גדולה בה משתלבים גם מכשירי החשמל, ויחידת אי התוחמת /מגדירה אותו במרחב הפתוח. משטח היחידה עשוי קוריאן, ובתוכו מוצנע מסך פלסמה הנשלף בעת הרצון לטובת המסבים לאכול בחלקה המשמש כדלפק אכילה.

המטבח: יחידת קיר גדולה שמשתרעת על כל הקיר ומכילה חללי אחסון ואביזרי חשמל, ויחידת אי גדולה המשמשת גם כדלפק אכילה.

 פינת האוכל ממוקמת בהמשך, מעוצבת כשילוב של שולחן עץ חמים למראה וכיסאות בעיצוב תעשייתי, משרדי משהו, ואת הרצף חותמת פינת הישיבה, שעטופה בויטרינות המחברות אותה אל המרפסת תוך טשטוש גבולות בין פנים לחוץ. למעט פריטי ריהוט שנרכשו, דוגמת כיסאות וספות, מרבית האלמנטים בחלל, ובכלל זה המטבח, תוכננו ע"י בן יעקב ובוצעו בעבודת נגרות מוקפדת, כאשר בתוך כך בולט מוטיב אופקי כלשהו, ה"מרווח" את התחושה בו ומייצר שקט ויזואלי. כך, למשל, עיצובו של הקמין המשולב בקיר הגרעין; חזותה האוורירית של יחידת אחסון נמוכה שניצבת מתחת מסך הפלסמה ומכילה בתוכה את כל מערכת האודיו- וידאו, או שולחן הצד המסוגנן לצד הספה, שאינו אלא יחידה שתוכננה ייעודית להכלת מערך הפיקוד של מערכת החשמל החכם שהותקנה בדירה.

בעומק החלל, כשקיומה אינו מורגש, ממוקמת דלת הכניסה ליחידת ההורים, הנהנית אף היא מקשר ישיר עם נוף החוץ. שטחה המרווח, המשתרע כמעין תצורת ר' שבורה, כולל מבואה, אזור שינה, ואזור ארונות הזורם כמעבר רחב שמוביל לחלל רחצה נוח, ובעיצובה הנקי והמינימליסטי, כמו גם בחומרים המשמשים בה, היא מגלמת המשך ישיר של שפת החלל הציבורי.

יחידת הנגרות של הסלון משרתת גם את חללה כיחידת אחסון, מסך הפלסמה הנשלף מוצנע בתקרה, ותוספת חמימה יוצק חיפוי טיח שהוענק לקיר מאחורי המיטה, כאשר תאורה סמויה שהותקנה במרווח בינו לבין משענת הגב שלה ממסגרת אותה לעת ערב בהילת אור רכה. כמו פריטי הנגרות שתוכננו בקפידה ייעודית, כך גם המשטחים והכיורים בחדרי הרחצה עוצבו מקוריאן בהתאם לתכנון של בן יעקב. בשירותי האורחים, למשל, הממוקמים במעין מבואה במסדרון בין שני אזורי הבית, מטשטש משטח קוריאן ארוך את הגבולות בין חלל השירותים לאזור נטילת הידיים: המשטח הארוך, כמו גם המראה שהותקנה מעליו "נחצים" באמצעות מחיצת זכוכית המגדירה אותם כשני אזורים. דלת זכוכית תואמת מאפשרת לסגור, כמתבקש, את חלל השירותים, ומבואת נטילת הידיים מעוצבת כפינה מסוגננת, המשלבת מדפי נוי ותאורה נסתרת הבוקעת מאחוריהם ומאחורי המראה.  

המרפסות, ה"אשמות" העיקריות ברכישת הדירה, הן פינות חמד מזמינות שעיצובן אינו נופל מזה של חלל הפנים: מרוצפות בדק עץ, תחומות במעקה שקוף שאינו חוסם את הנוף ובצמחייה מצבעונית מטופחת. מרפסת אחת, ה"רשמית" כביכול, ממוקמת בהמשך הסלון ומתנאה במערכת ישיבה מפנקת ובפינת אוכל, והשנייה, כמו פחות פורמאלית, בקרבת המטבח ופינת האוכל. בצמוד למעקה של מרפסת זו תוכנן דלפק בר עם כיסאות גבוהים, ללגימת קפה של בוקר או בירה צוננת בשעות בין הערביים, כשהוא ללא ספק משלים את סיפורו של עיצוב שתמציתו היא הנוף השזור בו.

מתוך מגזין בית ונוי 118: "על הגג בגבעתיים"