משרד אדריכלים Sanaa - ראיון
את המבנים שהם מתכננים ברחבי העולם מאפיינים מינימליזם, איפוק והתייחסות רגישה לסביבה, הם משתתפים באופן קבוע בתחרויות תכנון ומאמינים בהן ככלי חשוב לפיתוח חופש יצירה, ומודים שאכן קיוו לזכות יום אחד בפרס פריצקר. ראיון עם האדריכלים קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה, בעלי משרד האדריכלים SANNA וזוכי פרס פריצקר לשנת 2010
כששואלים את צמד האדריכלים קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה, מייסדי משרד האדריכלים SANNA מי הם האדריכלים המפורסמים החביבים עליהם, הם מזכירים שמות בלתי צפויים כגון רם קולהאס ופרנק אוון גרי. זוהי תשובה מפתיעה במיוחד, אם בוחרים להעמיד את סגנונם פורץ הדרך והדה קונסטרוקטיביסטי של גרי וקולהאס מול המינימליזם והאיפוק שלכל אורך הדרך מאפיינים את הבניינים שהשניים מתכננים. במסגרת זכייתם השנה בפרס פריצקר, הפרס היוקרתי ביותר שניתן בתחום האדריכלות בעולם, ביקרו השניים בחודש פברואר בישראל, וקיימו הרצאה חד-פעמית במדיטק חולון במוזיאון העיצוב בפני אולם מלא עד אפס מקום.
כבר מתחילת ההרצאה ניתן היה לעמוד על האיכויות הארכיטקטוניות המרשימות עליהם הם מקפידים החל מתכנון חללים נקיים וקוהרנטיים, דרך שימוש בסקאלה מצומצמת של צבעים וחומרים, ועד התיחסות רגישה לסביבת המבנה. עם זאת, ככל שההרצאה התקדמה, ולאחר שהקהל נחשף לכלל יצירותיהם, נראה כי סוד ההצלחה אינו טמון רק בסגנון הבנייה הייחודי, אלא גם ביכולת הבלתי מתפשרת של השניים להתמיד בו בעקביות- צמד האדריכלים מספק דוגמה מרתקת כיצד נשמרים האופי וההקשר המקומי שלובשת העבודה האדריכלית הכה ייחודית להם, גם כשהיא נעשית במקומות כה רבים ושונים לחלוטין זה מזה ברחבי העולם.
הם עובדים בצמוד משנת 1995 אך בראיון עמם מודים ש" אנחנו רבים כל הזמן". את הבשורה על זכייתם בפרס פריצקר קיבלו כשהיו שקועים בעבודה, כדרכם, עד השעות הקטנות של הלילה. "התרגלנו להגיש את מועמדותינו במשך שנים כה רבות, וזה הפך להיות כבר ענין שבשגרה. צפינו וקיווינו שיום אחד זה יגיע והנה זה הגיע." הם מספרים.
סג'ימה, בת 54, ילידת מחוז Ibaraki ביפן, היא בעלת תואר באדריכלות מאוניברסיטת הנשים ביפן. עם סיום לימודיה, החלה לעבוד במשרדו של האדריכל היפני הנודע טויו איטו, וב-1987, פתחה סטודיו עצמאי בטוקיו וזכתה בתואר אדריכלית השנה ביפן בקטגוריית אדריכלים צעירים במסגרת תחרות שקיים ה"המכון היפני לאדריכלות". נישיזאווה, בן 44, יליד מחוז קאנאגאווה ביפן, סיים לימודי תואר שני באדריכלות באוניברסיטה הלאומית ביוקוהמה בשנת 1990. לאחר עבודה במשרדה של סג'ימה במשך חמש שנים הקים יחד איתה את SANNA כשהוא ממשיך לעבוד גם כאדריכל בעל משרד עצמאי הנושא את שמו החל משנת 1997 והוא בעל תואר פרופסור מהאוניברסיטה הלאומית ביוקוהמה.
The Rolex Learning Center
Glass Pavilion Toledo Museum of Art, Toledo Ohioעם כל העקביות המאפיינת את גישתם, מטבע הדברים ניתן להבחין בהתפתחות שחלה בה לאורך שנות פעילותם, אך דווקא הפרויקט הפותח את ההרצאה - תכנון המוזיאון לאומנות עכשווית של המאה ה-21 באישיקאווה ביפן, מאגד כבר אז, בשנת 1999, את כל האיכויות הארכיטקטוניות המשתלבות בהצלחה גם בכל הפרויקטים המאוחרים יותר. חיצוניות המבנה, אשר מוצג לקהל במבט ציפור כמסה אחת בצורת עיגול, אינה מעידה על מורכבותו של התכנון הפנימי.
החללים הפנימיים, במגוון גדלים משתנים, מאכלסים כל אחד פונקציה שונה, החל מחלל התכנסות, ספריה, אולם הרצאות, אולם סדנאות לילדים וחללי תצוגה של המוזיאון. קירותיהם עשויים זכוכית שקופה וממוקמים בתוך הסכמה ההיקפית המעגלית כאיים המייצרים כל אחד מרכז בפני עצמו. תכנון זה מיועד להדגיש את האוטונומיה של כל חלל בפני עצמו, ובמקביל להדגיש גם את מיקומו ושייכותו למבנה הכולל. כך זוכים המבקרים בחוויית מוזיאון שונה מהמקובל, בה הם יכולים לשהות באחד מהחללים הפנימיים אך גם לחוות את כלל ההתרחשויות במוזיאון.
"אנחנו דוגלים בתהליך תכנון וחקירה מעמיקים בארגון התלת מימדי של החללים במבנה, ביצירת הפרוגרמה הנגזרת מהאופן בו מתנהלת התנועה בבניין" הם מציינים בהתייחס לכך, ואכן, בניגוד לרוב המוזיאונים ברחבי העולם בהם מסלול הביקור הינו נתון מוחלט מראש, במוזיאון באישיקוואה המבקר רשאי לבחור במסלול הליכה משלו ברחבי המוזיאון. החלל הנוצר בהיקפו של המבנה הוא חלל מעבר, אך גם חלל ציבורי החשוף כולו אל החוץ ומקושר לכל המעברים שברחבי המבנה, כך שהמבקר יכול לשהות במוזיאון וגם ליהנות מהנוף החיצוני המקיף אותו.
דוגמה נוספת למבנה בעל תכנון פנימי מורכב ומעורבות בלתי מתפשרת בסביבתו הטבעית הוא מוזיאון הזכוכית בטולדו, אוהיו, שבנייתו הושלמה בשנת 2006: המרחב הפנימי הוא חלל פתוח רחב ידיים הנהנה מאור טבעי וממבטים אל הנוף, כך שחוויית השהייה בו מאפשרת לחזות בו זמנית ביצירות האמנות וביצירת הטבע המקיפה את הבניין וכמו נמצאת בתוכו.
להצליח להגשים את החזון האדריכלי שלכם בכל פרויקט מבלי להתפשר או להיות כפוף לרצונות הלקוח, זו לא משימה פשוטה.
"אנחנו תמיד מחפשים את הדרך למצוא פתרונות שיהיו גם תואמים את הדרך האדריכלית שלנו ולא רק של מזמין העבודה. אחת הסיבות לכך שהצלחנו היא האופן העקבי בו נגשנו לתחרויות תכנון. הזכייה בתחרויות אפשרה לנו חופש תכנוני כמעט מוחלט והגשמה אחד לאחד של החזון שייצרנו, מה שלא היה מתרחש במקרה של הזמנה פרטית מלקוח. תחרויות בעינינו הוא חלק חשוב וחיובי מאוד בעשייה האדריכלית בעולם, ולשיטתנו היא נושא שצריך לפתח אותו יותר ויותר"
דוגמה לבניין שעיצבו בעקבות זכייתם בתחרות היא בית הספר לעיצוב וניהול Zollverein בעיר אסן שבגרמניה- מבנה בצורת קובייה ששטחה 35X35 מטרים והיא כוללת ארבע קומות בגבהים שונים.
למרות פשטותו הגיאומטרית והנפחית, חזיתו של המבנה היא קומפוזיציה של חלונות בגדלים משתנים המעידים על האווירה היצירתית של חילופי רעיונות ודיונים המתרחשת בפנים המבנה. פרויקט נוסף שזכו לבנות לאחר שהתמודדו עליו בתחרות הוא ביתן הקיץ לגלרית סרפנטיין שבהיידפארק בלונדון ב-2009. הצעתם של סאנה כללה סטרוקטורה מאלומיניום בוהק הניצבת בלב חורשת העצים לצד מבנה הגלריה ופתוחה למבקרים מכל צדדיה. הביתן ניצב במרחב כעין ענן כסוף עליו משתקפים כל עצי הפארק, וכך הוא מתמזג בסביבתו הטבעית, הכוללת גם את ההולכים והשבים בפביליון שמשתקפים על תקרתו ומעצימים את תחושת ההמשכיות של חללו. החלל מבטא את מערכת היחסים בין הפנים והחוץ ואת השילוב בין הפשטות האסטתית והצורנית עם המורכבות הטכנית הכרוכה בהקמת המבנה.
Glass Pavilion Toledo Museum of Art, Toledo Ohioבתוך ארסנל מכובד של בניינים שתכננתם, תוכלו לציין אחד שאהוב עליכם במיוחד?
"כל הבניינים חשובים באותה מידה להתפתחות המקצועית שלנו, אך הזכייה שהביאה אותנו להכרה בינלאומית חד משמעית הוא תכנון המוזיאון החדש לאמנות עכשווית בניו-יורק, שבוצע בשנת 2003 ובנייתו הושלמה בשנת 2009."
הבניין הבוהק בלובנו במרחב העירוני של רובע הסוהו, בנוי משבע קומות בצורת קוביות המונחות זו על גבי זו גבי זו בהסטות קלות מהציר המשותף. ההסטה בין קומה לקומה מאפשרת חדירת תאורה טבעית מהתקרה וכן פתיחה של המרפסות החיצוניות בכל קומה לקבלת מבטים מעניינים אל העיר. כל קומה תוכננה בתוכנית חופשית לחלוטין, נטולת מחיצות או עמודים, כשהיא מהווה רקע לבן ונטרלי לפריטי האמנות והתערוכות השונות שמוצגות בה. "הבניין אינו צריך להתחרות עם האמנות שמוצגת בו, במיוחד כאשר מדובר באמנות עכשווית שנועדה להדהים ואפילו לזעזע וליצור רגשות כה עזים." הם מספרים
איך התחושה לבקר בפרויקטים שתכננתם מספר שנים לאחר שבנייתם הושלמה, האם היא מולידה ביקורת עצמית או תובנות חדשות?
"בוודאי. האופן שבו אנשים משתמשים בפרויקט לאחר מכן היא לימוד בפני עצמו, והמטרה שלנו היא ליצור מבנה טוב שאופן השימוש בו לעולם לא מסתיים. אנחנו עושים את המיטב עד שבנייתו של המבנה מסתיימת, וברגע שהבניין נמסר לבעליו יש הרבה מאד מקום לפיתוח ודמיון. למשל, בביקור האחרון במוזיאון לאומנות עכשווית בניו יורק הופתענו לגלות כיצד הוצב הלוגו הצבעוני של המוזיאון על חזיתו של המבנה, וכיצד ההסטה של קומה אחת מהשנייה יצרה מקום לשילוב מיצב אמנותי בצורת ורד גדול מימדים. ביקור נוסף שערכנו הוא במוזיאון הזכוכית של טולדו, בזמן בו התקיים קונצרט בכל אחד מהחללים שבמוזיאון.
נוצרה חוויה תלת ממדית שבה כל חללי המבנה היו פעילים מבחינה מוסיקלית, וזה היה מחזה מרשים לראות כיצד האנשים מגשימים בפועל את האיכויות הארכיטקטוניות עליהם אנו שוקדים. המטרה שלנו ליצור ארכיטקטורה חזקה שנותנת לאנשים לחשוב ולדמיין. המציאות היא שכל יום החברה משתנה, החברה משנה אותך, פעילויות ורעיונות יוצאים לפועל וכן הלאה. אנחנו יוצרים את המעטפת לפרשנות חדשה של החלל, והאנשים הם אלה שיתנו למקום ערך משלו כל פעם מחדש."
בניין נוסף הממחיש כיצד ניתן ליצור פרשנות חדשה של החלל לאחר השלמת בנייתו היא חנות הדגל של כריסטיאן דיור, פרויקט יוקרתי הממוקם בלב טוקיו והושלם בשנת 2003. המבנה, הניצב במרחב העירוני כקופסת קסמים מזכוכית, ממשיך עד היום להוות מודל לחיקוי בנייה יוקרתית של חנויות הדגל. כיאה למותג המפורסם ביותר בעולם בתחום האופנה בכל הזמנים, בחרו האדריכלים לייצג את האלגנטיות והנשיות בחזית המבנה, שתוכננה כשתי שכבות של שקיפות: זו החיצונית עשויה מזכוכית וזו הפנימית עשויה מפאנלים של ??? כאשר העיצוב שאב את השראתו מהמושג Coutour dress - "שמלה מהודרת" שיש לה שכבות של טול אחת על גבי השניה.
החזית היא ביטוי מטאפורי לפנים המבנה שבו כל קומה מכילה תוכן שונה של המותג, אבל מבחינה חיצונית מדובר בשלמות המייצגת את הנשיות על פי דיור ברב הדרה. בחג המולד האחרון, במרווח שבין שתי שכבותיה של החזית שולבו אמצעי תאורה שהאירו את המבנה בעיטורים אדומים ברוח החג, ובתקופת הקיץ שולבה בהן תאורה בגווני אפור ולבן. כך משנה הבניין את גווניו ומראהו בהתאם לחגים ועונות השנה ולא מפסיק לעורר את סקרנותם של העוברים והשבים.
הבניינים שלכם מוערכים מאד .קורה שאתם מנסים לדמיין גם איך הם יוערכו בעתיד, בעוד כ-100 שנה מהיום?
"בעינינו איכותה של הארכיטקטורה שיצרנו תשמר, ואנחנו מקווים שהיא תהיה מוערכת בעתיד אפילו יותר מאשר היא היום. בנתיים, למרות הפרס, אנחנו נמשיך לגשת לתחרויות ולעבוד לא פחות קשה מתמיד".
מתוך מגזין בית ונוי 118: "האדריכלות של SANAA"
כתבות נוספות
