עיצוב מלון באקפולקו, שמשלב את חוויות היום וחוויות הלילה

רצועת חוף מרהיבה של האוקיינוס השקט ומוניטין של עיירת נופש תוססת, אשר כבר בשנות השישים משכה אליה את כל אושיות תעשיית הקולנוע- אקפולקו, אבן שואבת של קסם, שנבחרה ולא בכדי למיקום מלון ENCANTO, אותו תכנן האדריכל המכסיקני. Miguel Angel Aragones, ואשר כבר פירוש שמו- "עונג/קסם", מעיד על מהות החוויה שהוא מזמן לאורחיו.  ארגונס, אדריכל בעל מודעות סביבתית ומקיימת, מחזיק במשנה סדורה שעיקרה "לומר יותר תוך שימוש בפחות" (סוג של פאראפרזה על דברי מיס ואן רוהה), כאשר בכך, לצד צמצום חומרי, הוא כורך התייחסות לסביבה והיבטים מקיימים כתכנים הבונים אנרגיית מקום והינם חלק בלתי נפרד מהתכנון האדריכלי. 

ארגונס: "העיקרון לומר יותר תוך שימוש בפחות, אינו מתייחס רק לשימוש בחומרים מעטים, אלא לוקח בחשבון תנאים טיפוגראפיים של מקום, בחירת כיווני אור, מזג אוויר, צמחייה שקיימת באתר, וכיו"ב. צירופם של כל אלה מייצר איכות אדריכלית, אשר לצד העברת תכניה מובילה לחיסכון באנרגיה ולרווח כלכלי ממשי".

הסביבה שיועדה למיקום המלון (המסווג כ-RESORT) בנקודת קרקע גבוהה שצופה לאוקיינוס המשתרע מולה ועטופה צמחייה טבעית ירוקה, היוותה בסיס לתכנון המבנה הבוהק בגונו הלבן וכמו מגיח מתוך הירק "המלון נבנה עם משאבים מעטים, תוך שימוש בחומרים חסכוניים ובעבודה מקומית. המבנה משמר קנה מידה ידידותי, אפילו קטן בהשוואה ו/או בניגוד למיקומו הגבוה ולעתים גם צר כך שרק שני אנשים יכולים לשהות בנקודות מסוימות. 

     

המטרה הייתה למקסם את חוויית השהייה בו בכל רגע נתון וללא כל הפרעה, וכל חלליו מכוונים לספק לאורחים שלווה, רוגע והגנה מהחיים הלוחצים שבחוץ" אומר ארגונס ומוסיף " מטבע הדברים, ההיבט ה"פיזי" של מבנה הוא מדיד וניתן לכימות בניגוד להיבט האישי-רגשי שהינו סובייקטיבי ושייך לחוויה רוחנית לא מוחשית, אך שניהם רלוונטיים לתכנון באותה מידה וחייבים להתגבש כהרמוניה אחת. התייחסות להיבט הרגשי בלבד הופכת את עבודת התכנון לסוג של פסל, למהות אמנותית שמתכננים אולי שואפים אליה, אולם העשייה האדריכלית חייבת להיצמד "לקרקע" ולהתייחס לצרכים הספציפיים של מי שיאכלסו וישהו בחללים שהיא מייצרת. 

     

ללא התייחסות כזאת הערכים האדריכליים מאבדים מערכם". ואמנם, שתי המהויות, רווחה פיזית מפנקת והנאה חושית- רוחנית, שזורות זו בזו  במלון המכיל 44 חדרים בחלוקה לסוויטות מרווחות עם מרפסות, ולוילות עם בריכות שחייה פרטיות, כאשר מכולן ניתן לצפות ישירות לנוף האוקיינוס. שני המבנים המרכיבים אותו- מבנה מרכזי בן 5 קומות בו ממוקמות הסוויטות ומבנה טורי המאכלס את הוילות, מאופיינים בצורניות עשירה המתקבלת ממשחקים גיאומטריים מהולים בנגיעות מעוגלות, ואת הקונספט הרעיוני של תכנונו מגדיר ארגונס כשילוב של שיש, בטון וים- שיש ובטון כחומרי הבנייה הבולטים, והים כקשר הסביבתי ומתוך כך גם הערך התוכני שעמד בבסיסו, כך שלא ניתן לחמוק מנוכחותו.

ארגונס: "את אנקנטו אפשר לתאר כסוג של לבירינט שכל היציאות ממנו נפתחות אל הים או מעליו. כל תכנונו נועד לייצר חוויה מתמשכת, "למנף" את נוכחות הים ו"לאלץ" את האורחים לפגוש אותה במבט". בהמשך לכך, עיצוב הפנים מודרניסטי ואף מינימליסטי מאד בחללי הסוויטות והוילות, שם הוא "מסתפק" במעט פריטי ריהוט אנינים ומותיר את "העבודה" בידי נוכחות הים בשעות היום ובידי קומפוזיציות תאורה בשעות הערב. 

    

שכן כמי שידוע בחשיבות שהוא מייחס לאור כמרכיב תכנוני רב משמעות ועושה בו שימוש יצירתי, לא קיפח ארגונס את פרויקט אנקנטו, ובעוד שלשעות היום הוא הקפיד לייצר לאורחי המלון חוויית ים ונוף, הרי שלשעות החשיכה בהן האוקיינוס משחיר והטבע כמו נעלם, הוא הכין עבורם חוויה חלופית- סצנה לילית המתבססת על משחקי תאורה שהופכים את השהייה בו למקסם שכולו אור, צבע ואווירה. באמצעות שימוש מתוחכם בטכנולוגיית לד, עוטים מעטפת המבנה וחלליו הפנימיים תאורה צבעונית, אשר אופן תכנונה כך שגווניה מתחלפים מידי חצי שעה הינו מחווה לגווניה המשתנים של השקיעה באזור, אשר סיפקו לארגונס את ההשראה: המרפסות שבחזית המבנה הופכות לקופסאות אור צבעוניות, גווני הצבע משתקפים בשיש, והעיצוב הנקי, הבהיר והמהוקצע של שעות היום מתחלף באווירה דינאמית, הנעה בין אדום דרמטי לכחול-סגול חלומי, לצהוב ולירוק. "הכאוס והתזזית שאנו חווים לא פעם בחללים הם תוצרים של חוסר קשר לסביבה" מסכם ארגונס. "האלגנטיות נולדת מרגישות לסביבה,כשהיא שואבת ממנה ומתמזגת בתוכה, והאפשרות לחולל מצבים ופתרונות מתוך הקיים סביב היא זו שגורמת לתוצר האדריכלי לעבוד נכון".   

מתוך "קסמי אקפולקו". גליון 123, מרץ - אפריל 2012