עיצוב אלה וואבי סאבי

"היופי נמצא במקומות שקרובים ללב" מאמינה אדריכלית הפנים סיגל שכטר, וכל פרט בדירתה, ובכלל זה מיקומה, בבניין ותיק מאד הניצב "על" שדרה מרכזית ביפו, מעיד כי שכטר גם חיה את אמונתה עד הסוף. השדרה, סביבה לאו דווקא אטרקטיבית במונחי "מיין סטרים" מקובלים  הייתה בין הנתונים שמשכו את שכטר, אשר זיהתה את הפוטנציאל הטמון בה וביקשה לחבור ל"אנטי מלוטשות" שלה שנתפס על ידה כמלא חן ותוכן "שדרת הפיקוסים תוכננה במקור כסוג של "שאנז אליזה" מקומי, והיא אחד האוצרות הנעלמים של תל אביב, אשר נדחק לשוליים בשל חוסר הבנת הערך של המקום" אומרת מי שכבר מזמן עמדה על קסמם של אזורים ישנים כיפו ונווה צדק, והתמקמה בהם עוד בימי טרום הזוהר העכשווי שנקשר להם. הבניין בו שוכנת הדירה היה מוזנח ביותר, וכך גם הדירה עצמה, אשר אחרי שנות השכרה רבות ניצבה מספר שנים ריקה באין דורש, עד שהגיעה שכטר, ולמרות מצבה העגום "חשה את ערכה", כדבריה - דירה במתאר אורכי ששטחה, המשתרע על 115 מ", נפרש בתכנון המקורי כעין רכבת, כשחדר הוביל לחדר, ובכלל זה גם למטבח קטנטן, ומרפסת צרה ליוותה את חזיתו הקדמית הפונה אל הרחוב. "הרכישה וההשקעה הרבה שנדרשה בנכס שזעק מהזנחה התקבלו בהרמת גבה וכצעד נועז, אבל הסביבה, האותנטיות שלה והנוף המגוון שנשקף מהדירה ומשלב מראה אורבאני ותמונת טבע שמשתנה עם שעות היממה ועונות השנה המתחלפות, רתקו אותי". 

שכטר, שחתומה על קשת עבודות רחבה ומגוונת המקיפה סגנונות רבים, הפכה להיות לקוחה של עצמה, וכשם שבעבודתה היא מתייחסת לאהבות של לקוחותיה במטרה לייצר עבורם את העיצוב הרצוי והנכון להם, כך גם התייחסה לאהבותיה שלה, ונתנה דרור למאוויים אישיים שאינם בהכרח מתיישרים עם נורמות מקובלות, אך הולמים את עולמה הפרטי. כך, למשל, אחרי שנים בהן החזיקה "משרד כמו משרד", הפרוגראמה שהציבה לעצמה הפעם הייתה למקם את משרדה בבית, כחלק בלתי נפרד מחלל המגורים "מטבח ועבודה הם מהויות חשובות בחיים שלי, ואני עובדת במטבח- מערבבת תוכניות וסירים בו זמנית" היא מסבירה את פרישת החלל החדשה שביצעה לאחר שהדירה "גולחה" מכל מחיצות הפנים המקוריות ונותרה כמעטפת ריקה עם עמודים, תקרת בטון חשופה ורצפת בטון גולמית.

מהלך אחר, אף הוא הפוך למקובלות, היה נגיסת שטח מחלל הפנים לטובת הרחבת שטחה של המרפסת "בד"כ, אנשים נוטים להגדיל את שטח הפנים ע"י הקטנת המרפסת או סיפוחה אליו, אך מבחינתי, כאן בדירה, המרפסת היא, למעשה, קו הנוף הראשון, זה שאחריו ודרכו נגלית יתר הסביבה. מעבר לכך, הרחבתה אפשרה לי להציב בשטחה את העציצים שאני נהנית לטפח, וגם יצרה אזור חיצוני בו ניתן לשבת וליהנות מהמראות הרבגוניים שהסביבה מזמנת" מסבירה שכטר, שאף הדגישה את קיומה של המרפסת כמרחב חוץ נפרד כשיצרה סף מוזאיקה מוגבה מעט (כ-25 ס"מ) ממישור הריצוף "הסף המוגבה מגדיר חציצה ברורה בין שני המרחבים, וככזה ממתן תחושה חשופה מידי לחוץ ולרחוב ומשווה יתר אינטימיות לחלל המגורים". בהיבט הפרקטי הוא אף מונע חדירת עלים נושרים שנישאים ברוח".

כיסא קוסמטיקאיות משנות ה-60 משמש כשזלונג ומופנה לכיוון המרפסת ונוף הסביבה הנשקף מאחוריה, ומופיע גם במראה הנתונה במסגרת של תמונה. הסף המוגבה שתוכנן בפתחים מייצר חציצה ברורה בין חלל הפנים והמרפסת, מרכך את תחושת החשיפה ומעניק יתר אינטימיות.

חלוקת המרחב החדשה זורמת עם נתוניה האורכיים של הדירה, כאשר המחיצות נבנו מבלוקי גבס, ודלת הכניסה שמיקומה הוסט מעט כמו מסמנת בו שני אזורים מוגדרים: מעברה האחד שוכנים חדר השינה, חדר נוסף וחדר הרחצה, ומעברה השני משתרע חלל המגורים/עבודה כמרחב אחד נטול הגדרות מוצקות, שבקדמתו ממוקמת פינת הסבה ובעומקו המטבח/פינת עבודה ואוכל. ריצוף החלל בוצע בבטון מוחלק, והפתחים החדשים, הן פתחי החלונות והן אלה הפונים למרפסת ונמשכים מהסף עד התקרה, תוכננו במסגרות אלומיניום בלגי בגון חול עם שילוב וילונות גלילה שאינם חוסמים את מראה החוץ, ובה בעת אינם מאפשרים חשיפה מבחוץ. עיצוב הפתחים משלב קטעים קבועים עם כאלה שהינם ברי פתיחה בחלוקות מותאמות לחללים השונים, כאשר בתוך כך הקפידה שכטר על "קו רוחב" אחיד הנשמר בכולם ומקיף גם אלמנטים נוספים, דוגמת מדף בנוי כעין מדרגה שתוכנן מעל ספת הסלון, או משטח המטבח.

שכטר: "הקו האחיד ששזור בכל חללי הבית מייצר מקצב שקט ונעים לעין שמשרה את נוכחותו ומייצר את החוויה הויזואלית של החלל". ואכן, אין ספק שמדובר בחוויה ויזואלית אחרת- שפת העיצוב בדירתה של מי שמאמינה בקשר הדוק בין היופי והאסתטיקה לבין הקרבה ללב, מגלמת אמירה אישית מגובשת שבבסיסה עומד ממד רגשי-אסוציאטיבי, וכל ניסיון למצוא בחללה מאפיינים עכשוויים, טרנדים חמים או צווי אופנה לוהטים, עולה בתוהו. שכן את רובדי המארג הייחודי של חזותה רוקמים אלמנטים מקוריים ומבטים משתנים שכל אחד מהם הוא בבחינת סיפור בעל משמעות פרטית- זיכרונות רחוקים שתורגמו באורח זה או אחר, פריטים נוסטלגיים, תוצרי חוויות שהותירו את רישומן, והעדפות אסתטיות אישיות שנוטות לכיוון דלות החומר וה"וואבי סאבי", תיאוריה שמקורה במזרח והיא מדברת בזכות יופיו של הישן והמהוה. כך, מרבית הפריטים בדירה הינם כאלה שנמצאו בשווקים או "הולכים" עם שכטר כבר שנים ארוכות, דוגמת ארבעה כיסאות משרדיים אדומים ששימשו במשרדה הראשון וכאן בבית הפכו להיות כיסאות שולחן האוכל/עבודה, שמקורו בפולין שלפני המלחמה, "שזלונג" שאינו אלא כיסא קוסמטיקאיות ישן משנות ה-60, או גופי תאורה שנמצאו "פה ושם" בחנויות נידחות. גם עבודות האמנות, החפצים ופריטי הנוי מגלמים תכנים אישיים, כמו, למשל, גיליון ההגשה של פרויקט הגמר של שכטר מתקופת לימודיה במכון הטכנולוגי חולון- עבודה שבוצעה על דיקט פשוט שכאן בדירה מעטר קיר בסלון.

לב החלל, המקום בו מתבשלות תכניות לצד סירים מהבילים. מטבח בתצורת ר עם חזיתות..., מבט רחב אל החוץ, ושילוב פריטים יוצא דופן המגלם את שפת העיצוב: שולחן מפולין שלפני המלחמה, כיסאות ששימשו בעבר במשרדה של שכטר, ושנדלייר ישן שנמצא ע"י שכטר בשיטוטיה.

במטבח משתלבות חזיתות בירץ' עם משטח אבן טבעית, והוא מעוצב בתצורת האות ר', אשר אחת מצלעותיו כוללת גם יחידות עליונות והשנייה נמשכת כרצף יחידות תחתונות לכל רוחבו של המרחב, כמו חותמת אותו, ומשרתת אף צורכי אחסון משרדי. פתח גדל ממדים הנמשך מעל רצף זה עד גובה התקרה, חושף את העירוב הנופי של הסביבה בו נמהלים עצים ירוקים עם מבנים ותיקים, ואגב כך מדגיש גם את "העירוב הפנימי" של המרחב, בו נמהלים תכנים אישיים ומהויות עבודה וחיים לכדי מקשת חלל אחת, ייחודית, זורמת והרמונית. נרטיב הזיכרון האישי שזור גם באזור הפרטי, ודלת חדר השינה, לדוגמה, אינה אלא דלת מקורית ששימשה בבית סבה וסבתה של שכטר (שאר דלתות הדירה עוצבו בדמותה). גם בחדר זה ניתן למצוא ד"ש מימים רחוקים כמו זו שמביא ספסל המשלב עץ וברזל שבוצע במסגרת סטודיו לימודי, ועל עבודה מעודנת של האמן יורם אפק,שתלויה על הקיר ונרכשה עוד בימיה הסטודנטיאליים, מספרת שכטר ש"חודשים הצטמצמתי ולא הוצאתי אגורה מיותרת רק כדי לרכוש אותה". הוילונות המעטרים את פתחי הוילונות, נתלו על מוט פשוט דוגמת זה המשמש בדגלים, ועוצבו תוך שימוש בבד פשוט בשילוב שני גוונים- העליון שבהם בגון אפור גרפיט ,נועד לחסום כניסת אור בוהק מידי, והתחתון בגון כתום שמאפשר לו לחדור פנימה ברכות. חדר הרחצה מלבב בפשטות מסוגננת, כעין "נוף פנימי" אנין  שכוחו באמירה האישית המזוקקת, זו, שלמעשה, טווה את סיפור הדירה כולה ואת סוד קסמה האחר- קסם שנולד מהלב וחודר אליו.  

חדר הרחצה: פשטות מסוגננת במלוא הסמנטיקה. טור אורכי של פתחים בפתיחת קיפ מחדיר אור רך, חיפוי קיר בפסיפס, מראה במסגרת תמונה זהובה עם מנורות קנים קבועות קיר בשני צדדיה, מדפי עץ עם כיור בהנחה עליונה וחפצים חינניים בטעם אישי.

המרפסת ששטחה הוגדל על חשבון חלל המגורים: משופעת בעציצים ששכטר נהנית לטפח, מאפשרת לשבת בשטחה וליהנות מהנוף הרבגוני, ואף מייצרת "עוד" שכבה לחלל הדירה.

חדר השינה: שילוב של שני אריגים בוילון נועד להבטיח "בקרה" על מידת האור החודר פנימה. על הקיר עבודה מעודנת של האמן יורם אפק שהולכת עם שכטר כבר שנים, ומעברו השני של החלל ספסל המשלב עץ וברזל שעוצב ובוצע בימיה הסטודנטיאליים.