אדריכלות

עם כל הכבוד,ויש כבוד

תכנון פנים מחודש שביצעו האדריכלים בשמת צפדיה- וולף וניר רותם בדירה השוכנת בבניין לשימור בתל אביב, מגלם כבוד לעברה ולערכיה הארכיטקטוניים המקוריים, ומשלב אותם באורח מושכל עם עיצוב עכשווי ברוח הזמן, שאף זיכה את חללה בחדר נוסף

מערכת בית ונוי

13 דקות קריאה

שלא כמקרים בהם סיפורי שיפוצים מתחילים בתיאורים עגומים על חללים דחוסים/צפופים/חשוכים ועוד מיני שמות תואר לא מחמיאים, לאדריכלים בשמת צפדיה-וולף וניר רותם יש דווקא מילים טובות לספר על הדירה ששיפוצה הופקד בידיהם "הדירה שוכנת בתל אביב בבניין באוהאוס ותיק שנועד לשימור, ופרישת חללה הקלאסית, שהגדירה ציר מרכזי עליו היו ממוקמים סלון וחדר אוכל, ואלמנטים טיפוסיים לתקופה בה נבנתה, דוגמת מבואת כניסה משמעותית- (”הול” בז’רגון דאז) או דלת ויטרינה מקורית, מצאו חן בעינינו כערכים אדריכליים, וכך גם בעיני בעלי הבית" הם מספרים.

מבט ממבואת החלל, שהכללתה בתכנון הינה אחד ממאפייני המקור ששומרו בפרישתו החדשה של המרחב

עם זאת, בפרוגראמה שהוגדרה עלו צרכים שדרשו ביצוע שינויים, מה גם שגילה המתקדם של הדירה עשה את שלו והאתגר, שלאורו נרקם הקונספט הרעיוני של התכנון, היה לדברי בשמת וניר "לשדרג את החלל תוך מתן מענה לצרכים המבוקשים, ובה בעת לשמר זיקה לעברו ולכבד את ערכיו המקוריים”. הכבוד שחלקו לדירה לא פסח גם על הבניין בו היא שוכנת, והתכנון שטוו התייחס אף להנחה שהוא עתיד לעבור שיפוץ במסגרת הכרזתו כמבנה לשימור. כך, למשל, מיקום חללים מסוימים נקבע לאור זאת, תוך חישוב מוקפד של מעברי תשתיות וצנרת על מנת למנוע פגיעה בחזית המבנה כאשר יתבצע שיפוץ המעטפת.

מבט מחלל הסלון אל עבר חדר האוכל והמטבח: מיקומם הועתק אל חלל מסדרון שבוטל והפך לשדרה משמעותית בהתנהלות המרחב.

הדירה, שתקרתה מתנשאת לגובה 3.15 מ’ ברוח הימים בהם נבנתה, משתרעת על שטח של 112 מ”ר ובמקור נחלקה ל-4 חדרים: סלון, חדר אוכל, ושני חדרי שינה. (ראה תכניות לפני השיפוץ ואחריו). היות ובעלי הבית נדרשו גם לשני חדרי עבודה, פרישת החלל לא סיפקה את המבוקש, ובשלב הראשון של השיפוץ הוסרו מהדירה כל מחיצות הפנים, למעט אלמנטים קונסטרוקטיביים, וחלוקתו בוצעה מחדש. בשמת וניר "החלוקה החדשה נצמדה לציר המקורי, אך "עודכנה” בהתאמה לפרוגראמה. מעבר לכך, חשוב היה לנו להימנע מבזבוז שטח רצפה יקר, שהוא אחד הדברים העקרוניים עבורנו בכל תכנון שאנו מבצעים, וכן ליצור חלל המאופיין בתנועה - הן מבחינת התנהלות הדיירים, הן מבחינת מערכות הקשרים בין האזורים השונים, והן בהיבט של תנועת האור בתוכו”.

ספרייה כאלמנט חוצץ בין פינת הפסנתר הממוקמת בקצה השדרה, לבין חלל הסלון: תוחמת ומגדירה כאחד, ומעניקה קשר ויזואלי מרומז מאידך.

3 המסדרון שבוטל והפך לשדרה מודגש באמצעות אריחי ריצוף מצוירים. בשטחו ממוקמת גם פינת הפסנתר

ואכן, הדירה של אחרי השיפוץ, מעידה על ניצול שטח מיטבי, והפרדוכס הוא שלמרות שנוסף לה חדר תחושת המרחב המאפיינת אותה גדולה יותר. השינוי העיקרי שבוצע היה העתקת מיקומו של המטבח: "הוצאתו” מציר הפונקציות הציבוריות הגובל במרפסת חזיתית וקביעתו באזור שבגלגולה הקודם של הדירה היה מסדרון. במשכנו החדש הוא מוקם מול חדר האוכל תוך יצירת מרחב אכילה/אירוח נוח ונגיש, ואף הפך את המסדרון שהינו בד”כ חלל משמים לשדרה משמעותית בהתנהלות החלל, כשבעברה השני מוקמה פינת הפסנתר של בעלת הבית. השדרה זורמת, למעשה, במקביל לציר הסלון-חדר האוכל, וקורה קונסטרוקטיבית מקורית שנמשכת מעליו ולכל אורך החלל כמו מגדירה אותם כאגף נפרד מהאגף הפרטי.

ציר קשר ששומר בתכנון החדש: חלל הסלון מקושר באמצעות דלת כנפיים מקורית ששופצה בתהליך רסטורציה. קירות לבנים, ריצוף בפרקט עץ אלון, ופתח עגול מייצר קשר עין עם חלל המטבח. בעומק נראה חדר העבודה ש"תפס" את מקומו המקורי של המטבח

באגף זה נכלל גם חלל המטבח ש”התפנה” והוסב לשמש כחדר עבודה, ומרפסת שירות שהייתה צמודה אליו (וממנה ישנו גם פתח למדרגות חירום) נסגרה ונוצלה כפתרון לאכלוס מכשיר כושר "אלמנט שממדיו הגדולים תמיד גוררים בעיית מיקום, בפרט בחללי דירות שאינם משופעים בשטח” אומרים בשמת וניר. האגף הפרטי שוכן בקדמת החלל, וכולל יחידת שינה של בני הזוג וחדר של בן מתבגר הממוקמים משני עברי המבואה. היחידה תוכננה עם חדר רחצה מרווח ומרפסתה שנסגרה הפכה לחדר העבודה הנוסף שנחיצותו הוגדרה בפרוגראמה, ואף חדרו של הבן כולל חדר רחצה.

מבט מחדר האוכל לסלון: אחת מכנפי דלת החיבור בין שני החללים משמשת כוויטרינה ומייצגת אלמנט טיפוסי לתקופה בה נבנתה הדירה. מימין נראית יחידת האי של המטבח.

שפת החומר והצבע שנבחרה לרקום את מסגרת החלל מעודנת ובהירה בעיקרה: הפתחים חודשו ו”התחדשו” במסגרות אלומיניום בלגי בהיר, הקירות נצבעו בלבן, והתאורה הכללית מושתתת על גופים צמודי קירות שמשלחים את אורם מעלה )אפ-לייט( ומדגישים את גובה התקרה. לריצוף מרבית המרחב נבחר פרקט אלון, כאשר בציר המטבח נעשה שימוש באריחים מצוירים המשרתים ומדגישים את הגדרת האזורים ואת משחק הצירים, ואריחי ריצוף מצוירים האהובים על בעלת הבית שולבו גם בחדר העבודה שלה.

המטבח: יחידת האי תוכננה כך שעברה הסמוך לשולחן האוכל משמש לאחסון נוח ונגיש של כלים, ואילו עברה השני הממוקם "בתוך" השדרה המרוצפת כולל את פונקציות הבישול ואביזרי חשמל. יחידת קיר בה משתלב גם המקרר מספקת שפע של מקום אחסון.

כך, בחזותו החדשה, עם רקע חומרי-צבעוני הולם, מיטיב החלל לספר את סיפורו ולגלם שילוב הרמוני בין המבניות הקלאסית והאלמנטים המקוריים ששומרו מעברו, לבין רוח הזמן וממד עכשווי. החיבור המושכל ביניהם מומחש כאשר זה לצד זה משתלבים כאן אלמנטים המשמרים את ארומת המקור, כמו, למשל, דלת הכנפיים משולבת הויטרינה שהפרידה בין הסלון ופינת האוכל ועברה טיפול משקם באמצעות רסטורציה, עם מגע מודרני בתכלית, דוגמת עיצובו העכשווי של המטבח, שתוכנן ע”י בשמת וניר ובוצע בעבודת נגרות- יחידת קיר גדולה המספקת שפע של מקום אחסון ויחידת אי גדולה המשרתת בנוחות את אהבת הבישול והאירוח של בעלי הבית, אשר בפרישה החלל החדשה נהנית מ”עדנת נגישות” נוחה במיוחד לחדר האוכל.

3 המסדרון שבוטל והפך לשדרה מודגש באמצעות אריחי ריצוף מצוירים. בשטחו ממוקמת גם פינת הפסנתר

מוטיב תפירת הזמנים ו”חיבור הקצוות” מוצא את ביטויו גם בזרימת החלל, המאופיינת בתחושת מרחב ופתיחות, ובמקביל משמרת אינטימיות נעימה. "אופן תיחום החללים וההפרדות שמגדירות אותם בבירור, מייצרים מבטים משתנים היוצקים עניין שונה באורח בו הם טווים מערכות קשרים ביניהם. מעין "מיסוך” שאינו חוסם או אוטם, אלא מעניק קשרי עין מרומזים ושומר על מרחב ואינטימיות כאחד, כמו, למשל, ספרייה המפרידה בין פינת הפסנתר לבין הסלון, חוצצת ביניהם אך לא בצורה "קשיחה”, או פתחים עגולים שנפרצו במספר קירות כפרט המשרת גם עניין אסתטי” אומרים בשמת וניר. אף סגנון הריהוט של החלל מציג סוג של חיבור בין פריטים אייקוניים נחשקים לבין כאלה שהינם עממיים יותר, והתחושה ככלל היא של מינון מדויק המייצר חלל אישי ונוח, בו חוברים רובדי תוכן ערכיים, פונקציונאליים ואסתטיים לכדי מרחב מגורים ספוג נינוחות הרמונית.