בעיצוב כמו במוסיקה

"כשם שכלי נגינה מפיקים צלילים המיתרגמים לאנרגיה, כך גם שילוב של חומרים ואור אמור "להפיק"/לייצר אווירה ותחושות המחוללות אנרגיה של מקום". כך, תוך הקבלה לעולם המוסיקה, מנסח המעצב גד הלפרין את תפיסת עולמו, אותה החיל גם על מסעדת COMO בלימסול, הממוקמת במלון דירות נופש הצופה אל הים. 

מבט מהטיילת אל תוך המסעדה.

מבט מהטיילת אל תוך המסעדה.

הפרוגראמה שהוגדרה למסעדה הייתה יצירת חלל 'פרימיום' עיצובי וקולינארי אשר יתכתב גם עם הרחוב, ועל בסיס זה התגבש מיתוגה כמקום שנועד להתאים לבעלי דירות המלון- קהל בינלאומי בעל אמצעים, כמו גם לקהל העוברים ושבים בטיילת הסמוכה שנושקת לחוף. שילוב זה, אומר הלפרין "היה האתגר- ליצור מכנה משותף שיתאים לשני הקהלים. לעצב את המסעדה כך שלא ייוותר ספק באשר להגדרתה כחלל 'פרימיום 'איכותי, ובה בעת כזה שהינו בגובה העיניים". 

מראה אל אזור הבר והאזור הפנימי שאינו חשוף לנוף הטיילת. מארג אסתטי המשלב חומרים בסיסיים ודגש על תאורה שתוכננה ייעודית ועל אופני ההארה. פרקט בדיגום פישבון, קירות בטון, חיפוי לבנים בעיבוד מיישן וחיפוי בלוחות עץ. גופי תאורה: דדי ישי, "סימטריקס פתרונות בגדול".

את החלל המתנשא לגובה כפול ומשתרע על שטח של 225 מ"ר פרש התכנון של הלפרין לשתי קומות בהן מוקמו הפונקציות הנדרשות: קומת הכניסה היא מרחב האירוח/סועדים שבשטחה נכלל גם המטבח כחלל נדיב מידות שנועד לספק מענה של שירות מהיר ואיכותי. הקומה העליונה תוכננה כקומת גלריה המרכזת בשטחה את אחסון המזון וכן את חלל השירותים, כאשר אגב כך ניתן לחוות את החלל גם מלמעלה במבט על.

האזור הפנימי: חיפוי בלוחות עץ נפחיים וגופי תאורה המרככים את ממד הגובה הכפול וכמו מייצרים מפלס גובה נוסף המעניק קנה מידה אנושי.

מראה אל אזור הבר והאזור הפנימי שאינו חשוף לנוף הטיילת. מארג אסתטי המשלב חומרים בסיסיים ודגש על תאורה שתוכננה ייעודית ועל אופני ההארה. פרקט בדיגום פישבון, קירות בטון, חיפוי לבנים בעיבוד מיישן וחיפוי בלוחות עץ. גופי תאורה: דדי ישי, "סימטריקס פתרונות בגדול".

"המטרה הייתה למקסם את כל חלקי החלל, ובעיקר לייחד את האזורים הפנימיים שאינם פונים ישירות לנוף הים" אומר הלפרין, אשר בהמשך לכך רקם את הקונספט העיצובי תוך שימוש בחומרים בסיסיים בעיקרם, דוגמת לבנים, בטון, עץ ומתכת; בתאורה כמרכיב מרכזי; וכן תוך התייחסות לרחוב, ובכלל זה לנוכחותו הסמוכה של הים ולארובה שניצבת ברחבה מול המסעדה- ארובה שנותרה ממאפייה ישנה שניצבה במקום ומהדהדת את עברו. כל אלה חוברים בחלל למארג אסתטי שמרבית הפרטים והאלמנטים בו עוצבו ייעודית על בסיס רעיוני מהודק, ואף מרכיב או גימור כזה או אחר שנכלל בו אינו אקראי.

באזור הפנימי: חיפוי בלוחות עץ שמופעם התלת ממדי מתקבל ממקבצי קוביות כמו אקראיים תוך יצירת רקע לנפילות אור משתנות.

האזור הפונה לטיילת תחום בויטרינות שחושפות את נופה.

הכניסה למסעדה עוברת דרך "פואייה תרמי" בשל רוחות חזקות העולות מן הים, ודלתה כמו מסמנת את חלוקת אזוריה: מעברה האחד אזור תחום בויטרינות שצופה לטיילת, ומעברה השני אזור הפנימי שאינו חשוף לנוף הרחוב ומשטחו "מציץ" המטבח. ריצוף החלל בוצע בפרקט בדיגום פישבון וקירותיו משלבים בטון חשוף, חיפוי לבנים וחיפוי עץ: הבטון החשוף נועד לייצג ולהדגיש את מקצב העמודים והקורות של מבניות החלל, והחיפויים האחרים את הנרטיב העיצובי ואת סיפור המסעדה ש"צמחה" בתוכו. כך, לדוגמה, חיפוי האזור הפנימי בוצע בלוחות עץ שמופעם הנפחי מדמה מקבצי קוביות בגדלים שונים, רנדומאליים לכאורה.

תקריב של אחד מגופי התאורה העשויים ברזל אשר בתהליך טיפול ייחודי עטה מראה של נחושת לכל דבר.

האזור הפנימי: חיפוי בלוחות עץ נפחיים וגופי תאורה המרככים את ממד הגובה הכפול וכמו מייצרים מפלס גובה נוסף המעניק קנה מידה אנושי.

הלוחות, שלמעשה תוכננו בקפידה, בוצעו בעבודת נגרות מקומית ונצבעו באפור, כאשר ה"רנדומאליות" של מופעם נועדה לייצר נפילות אור משתנות על פני שטחם ולהעשיר את חזות אזור זה של החלל. באזור הפתוח לנוף הים חופו חלק מהקירות בלבנים בעיבוד מיישן, וכך גם עמוד המגלם "הומאז'" לארובה הישנה באופן בו שולבה בחלקו העליון כותרת "בולטת" המאפיינת את השפה הצורנית של ארובות.

חזית דלפק הבר: לוחות פליז שנטבלו בחומצה לפרקי זמן שונים ולאחר מכן שויפו בנייר לטש בעוצמות משתנות וכיוונים שונים. התהליך שיצר הבדלים בין לוח ללוח, העמיק את גונם והעצים את ערכי הברק שלהם, הניב החזרי אור שונים.

באזור הפנימי: חיפוי בלוחות עץ שמופעם התלת ממדי מתקבל ממקבצי קוביות כמו אקראיים תוך יצירת רקע לנפילות אור משתנות.

בעוד החומריות הבסיסית נועדה לשדר קנה מידה אנושי ובהקבלה המוסיקלית של הלפרין היא המייצגת את כלי הנגינה כאמצעי להפקת הצלילים, אזי האור ואופני ההארה נועדו "להשמיע את הניגון"- לשוות לחלל את ערכי האיכות המבוקשת. הלפרין: "לכל פרויקט שאנו מבצעים אנו מפתחים גוף תאורה, שעיצובו צומח מתוך החלל הנתון ומותאם לו ייעודית. כך, משמעות האור נעה בכמה רבדים- הוא מחולל החלל, מספר הסיפור, בהיותו ייחודי למקומו הוא מייחד אותו". ואמנם, הגופים שעוצבו עבור המסעדה מתכתבים עם קרבת הים בשפתם הנטורליסטית ששואבת ממורפולוגיה ימית: גופים עשויים ברזל צרוב, שבאמצעות הליך ייחודי שנהגה ופותח ייעודית עוטה מראה של נחושת לכל דבר. 

האזור הפונה לטיילת תחום בויטרינות שחושפות את נופה.

תקריב של אחד מגופי התאורה העשויים ברזל אשר בתהליך טיפול ייחודי עטה מראה של נחושת לכל דבר.

הגופים נתלו ברחבי החלל בפיזור ובמשחקי גבהים רנדומאליים תוך יצירת מעין "מפלס" גובה נוסף. מפלס זה מרכך את ממד הגובה הכפול ושוזר בו קנה מידה אינטימי,  כאשר הדיאלוג המתקיים בין החומר הקשה ממנו עשויים הגופים לבין רכות האור המופצת מהם נוסך עניין וערך נוסף. 

אזור הבר: קומפוזיציה המשלבת אלמנטים מבניים, גימורים ייחודיים ותאורה לכדי "תיבת אור" מרשימה מרצפה לתקרה

חזית דלפק הבר: לוחות פליז שנטבלו בחומצה לפרקי זמן שונים ולאחר מכן שויפו בנייר לטש בעוצמות משתנות וכיוונים שונים. התהליך שיצר הבדלים בין לוח ללוח, העמיק את גונם והעצים את ערכי הברק שלהם, הניב החזרי אור שונים.

משוואת החומר והאור של הלפרין מקבלת ביטוי מיוחד באזור הבר שעוצב כקומפוזיציה המשלבת אלמנטים מבניים, גימורים ייחודיים ותאורה לכדי "תיבת אור" מרשימה מרצפה לתקרה. בהיבט המבני שולבה מעל הבר מרפסת קונזולית הרוכבת מעל קורה התומכת אותה, כשב"מרווח" ביניהם משתלבים זה מעל זה שני ארונות יין. דלפק הבר עוצב כקונסטרוקציה מפרופיל ברזל אי החובקת יחידת רהיט עם חזיתות פליז בגימור ייחודי: הלוחות נטבלו בחומצה למשך פרקי זמן שונים כך שפני שטחם עטו מראות נבדלים זה מזה, ולאחר מכן שויפו בנייר לטש בעוצמות משתנות ומכיוונים שונים. 

מבט "צד" שלוכד את אזור הבר חושף ומדגיש את שילובי החומרים ומשחקי האור הרוקמים את הנרטיב העיצובי.

אזור הבר: קומפוזיציה המשלבת אלמנטים מבניים, גימורים ייחודיים ותאורה לכדי "תיבת אור" מרשימה מרצפה לתקרה

הליך זה, מסביר הלפרין "העמיק את ההבדלים בין הלוחות ואף העצים את ערכי הברק שלהם, וכתוצאה מכך החזרי האור המתקבלים מהם שונים". היינות המשובחים אוחסנו בארון העליון, ולצורך הגעה אליו שולב בבר סולם לשירות המלצר המטפס עליו לעיני כל, ובכך מעניק למראה המרשים גם ערך חווייתי וסוג של קריצה. 

מבט "צד" שלוכד את אזור הבר חושף ומדגיש את שילובי החומרים ומשחקי האור הרוקמים את הנרטיב העיצובי.

את "הלחנת" החלל של הלפרין משלימה מוסיקה שצליליה מתפזרים במרחב באמצעות רמקולים מהסוג המשמש בד"כ בקתדראלות במטרה להעצים את ממד הגובה, כאשר עיצובם האנכי חובר כרצף ויזואלי לחלל. "כמעצב אני מאמין שצריך למנף חלל וליצור לו סיפור חדש, אך לא להשתלט עליו ולא להתערב היכן שאין צורך. גם עם מיעוט כלים/מרכיבים אפשר ליצור איכות מיטבית" מסכם הלפרין את סיפור עיצובה של מסעדת COMO שאכן מדבר בעד עצמו.