שיפוץ כמסע ריפוי משותף

דירת פנטהאוז בשוהם בה מתגוררים האם, בשנות ה-50 לחייה ושני ילדיה הבוגרים, הולידה מסע ריפוי משותף. אב המשפחה נפטר בדירה כשנה קודם לאחר שנים של התמודדות עם מחלה קשה, שבמהלכן הונגש הבית עבורו. המעצבת פגשה את המשפחה כשגם היא לאחר שנת אבל על אביה שנפטר בפתאומיות. החיבור המיוחד בין המעצבת ללקוחה והסיפור המשותף הוליד מסע ריפוי הדדי.

שלבי הפרויקט, אשר כללו תכנון והעמדה של החלל, חיפוש אחר חומרים ופריטים שונים, בחירת צבעים, וליווי עבודות השיפוץ, היו חלק בלתי נפרד מההתמודדות וההתגברות על המשבר הפרטי של השתיים.

הדרישות והצרכים

נקודת המוצא היתה דירת פנטהאוז מרווחת הנפרסת על 120 מ״ר, בעלת פוטנציאל רב, שנבנתה ועוצבה  בסטנדרטים של לפני כמעט עשרים שנה. מטרת השיפוץ היתה להיפרד מחלל שטמן בחובו זכרונות קשים, לטובת בית משודרג שיסייע למשפחה להתגבר על האבדן ולפתוח דף חדש.

הבקשה המשמעותית ביותר של הלקוחה היתה לחולל שינוי ולעצב את הדירה כך שנעים יהיה להיכנס אליה, כמו גם לחיות בה, ותכלול ״ממלכה פרטית״ לכל אחד מבני המשפחה. הלקוחה ביקשה לעצב מחדש את יחידת ההורים, וכן לעצב לכל אחד מהילדים חדר שינה עם חדר רחצה פרטי, לפי טעמו. בקשה נוספת היתה לתכנן מקומות אחסון רבים ככל האפשר.

המשפחה ביקשה לספח מחדש את מרפסת הגג לדירה – לאחר שהוסבה לחדר למטפל בתקופת מחלת האב - ולהפכה לאזור שנעים לשהות בו.

הסגנון המבוקש היה נקי ומינימליסטי ללא עומס של פריטים. בית שיכיל את כל אחד מבני המשפחה ויאפשר ניקוי ותחזוקה קלה.

האתגר המרכזי היה לשמור על תקציב מוגדר ולא לחרוג ממנו. ברוח זו אמנם הוחלפו פריטי ריהוט רבים, אך נעשה שימוש חוזר בפריטים המתאימים ו/או הנוסטלגיים שהיו בבית, באמצעות שיפוץ, צביעה ורענון.

התכנון והעיצוב

סקאלת הצבעים שנבחרה כללה: לבן, אפור, תכלת, נגיעות בשחור ועץ אלון טבעי. בכל חדר ניתן פירוש אחר לגוונים ולמינונים ביניהם.

השינוי המבני העיקרי בדירה היה סיפוח חדר הרחצה והשירותים של האורחים אל חדר השינה של הבן הבכור, כדי לייצר לו יחידת מגורים פרטית. בנוסף, נעשו שינויים במבנה חדר הרחצה המרכזי שבו בוטלה האמבטיה לטובת מקלחון והכניסה לחדר נפתחה על ידי הזזת ארון האמבטיה לקיר אחר. בהנמכת הגבס נעשו שינויים כדי לתכנן מחדש את מיזוג האוויר בכל הדירה. פינת המשפחה הוקדשה לצילומים משפחתיים שמוסגרו ונתלו מעל שידה שנצבעה מחדש בתכלת. לצד השידה הוכן שקע נמוך עבור שואב האבק הרובוטי.

בניגוד לפרויקטים רבים שבהם מתבקשת המעצבת לתכנן הנגשה של הבית, כאן התבקשה המעצבת לתכנן בדיוק את ההיפך ו״להיפטר״ מהאלמנטים הסיעודיים שטמנו בחובם זיכרונות קשים. יחד עם זאת, הוחלט להשאיר את פתח חדר הרחצה רחב ואת דלת ההזזה, על מנת לאפשר הנגשה עתידית.

קירות שלושת חדרי הרחצה חופו באריחי קרמיקה לבנים מלבניים נקיים, אך הרצפות וחזיתות האסלות בכל חדר חופו באריחים מעוטרים שונים, לפי בחירתו של כל אחד מהדיירים. המרפסות רוצפו באריחי קרמיקה בגוון אחיד, כשבמרפסת הגג שובצו "שטיחים" של אריחים מצוירים. הרצפה בחלל הציבורי של הדירה חופתה בפרקט בגוון עץ, המקנה לבית חמימות ואופי.

אחד המאפיינים האדריכליים בדירה הוא פתח עילי מאורך בקיר שבין הסלון לבין פינת המשפחה. הפתח הורחב כדי למקמו בצורה סימטרית במרכז הקיר והתווסף לו מדף קובייה מעץ אלון. קיר מרכזי בחלל הציבורי חופה בלבנים בגוונים טבעיים. קיר הטלוויזיה נצבע באפקט בטון בגוון אפור בהיר. מזנון הטלוויזיה בסלון ושידה בפינת המשפחה שופצו ונצבעו.

המטבח הקיים שהיה בעל חזיתות עץ מלא בגוון חום, עבר שינויים ותיקונים באמצעות הסרת יחידות מסוימות ותוספת דלפק שהותאם למבנה הקיר האלכסוני במטבח. החזיתות הקיימות נצבעו בלבן, הידיות וחיפוי הקיר הוחלפו.

לכל זאת התווספו תאורה, צבעים, חיפויים, עבודות נגרות מיוחדות ותשומת לב לכל פינה. בקשתה של בעלת הבית לא להעמיס בפריטים רבים נענתה בבחירה מוקפדת של כל אלמנט בחלל.

והתוצאה? לדברי הלקוחות: "בית מהמגזין", "כיף", "כל מי שנכנס מתפעל".

על המעצבת:

איילת שטיין (גולדמן) בעלת סטודיו  In-Designלתכנון ועיצוב פנים, היא מעצבת פנים מנוסה שתכננה וליוותה פרויקטים רבים של שיפוץ ושדרוג דירות, בתים ומשרדים, והעבירה ייעוצים והדרכות בתחום. פרסמה מאמרים מקצועיים ואקדמיים.

בוגרת לימודי עיצוב פנים בטכניון וחברה בארגון מעצבי הפנים בישראל. בעלת תואר שני בגיאוגרפיה והתמחות בתכנון עירוני באוניברסיטת חיפה. חקרה ופרסמה תזה בנושא "סגנון החיים" בקרב 300 נבדקים (א. גולדמן, 2000). עברה הכשרה ב"עמותת נגישות ישראל" לעיצוב לנגישות עבור נכים ואוכלוסיית הגיל השלישי.

קרדיטים:

תכנון ועיצוב פנים: איילת שטיין.

צילומים: דובי פיינר.