"תמיד נמשכתי לעולם של הצבעוניות העזה. אני זוכרת שעוד לפני ששינתי כיוון בקריירה שלי, אמרתי לעצמי שיום אחד אני אהיה מומחית לצבע. למדתי קורס ועוד קורס, התחלתי להתעמק בעניין, השתלמתי בנושא גם בארצות הברית, ובקרוב אני הולכת לעשות דוקטורט בצבע."

בדיוק כמו הצבעים העזים שמור אוהבת כל כך, הבחירה שלה ללכת אחר נטיית לבה וללמוד עיצוב פנים – הייתה בחירה נועזת מאוד. "אימא שלי הייתה אדריכלית במקצועה, אבל היא עבדה עבור חברת בנייה בברית המועצות והתפקיד שלה היה בעיקר לחשב עלויות. אמי נהגה לומר לי: 'אם את לא רוצה לעבוד כמו חמור להרוויח מעט כסף, אל תלמדי עיצוב.' אז אף על פי שנמשכתי מאוד לתחום העיצוב, שמעתי בקולה והלכתי ללמוד הוראה.

"רצה הגורל והגעתי לעבודה בעיתון מקומי. עסקתי קצת במזכירות, כתבתי כתבות על תרבות מקומית, וגם עשיתי קצת גרפיקה. כשעברנו לגור בירושלים, התקבלתי לעבודה בבית דפוס גדול, ואחרי חודשיים כבר הייתי מנהלת סטודיו. משם עברתי לעבוד במשרדי פרסום כמו 'דחף', 'דרורי שלומי ארועטי' ו'מקאן ארקיסון'. הייתה לי קריירה מוצלחת בתחום הפרסום, אבל כל השנים האלו הרגשתי שמשהו חסר לי. החלטתי ללכת ללמוד עיצוב פנים בשביל הנשמה. אמרתי לעצמי, 'אם את לא עוסקת בזה, לפחות תלמדי את המקצוע בשביל ההנאה שלך'. קורס רדף קורס... ויום אחד החלטתי: 'זהו, אני עוזבת את המשרד ומתחילה לעבוד בעיצוב פנים.' ומאז לא חזרתי לעולם הפרסום."

היום, עשר שנים לאחר ההחלטה ההיא, מרבית הלקוחות מגיעים אל מור משום שהם רוצים צבע. "הרבה פעמים הלקוחות אומרים לי: 'ראינו בית צבעוני שתכננת, אנחנו מבינים שאת אלופה בצבע, אבל אנחנו לא רוצים יותר מדי צבע.' זה בסדר גמור מבחינתי, אבל אני תמיד אכניס פינה של צבע – אם אפשר אז קיר צבעוני אחד, ואם לא אז ספה או כריות...

"אני מאמינה שצבע הוא המקום לביטוי של האני-מאמין שיושב אצלנו עמוק בפנים. הצבע מאפשר לייחודיות באופי שלנו לצאת החוצה. וחוץ מזה, צבע הוא המשאב הזול ביותר ואפשר לעשות איתו דברים משגעים."

למרות טביעת הצבע הברורה של מור, כל בית שהיא מעצבת נראה שונה לגמרי. מור מסבירה שהשוני בבתים נולד מהחיפוש שלה אחר ה"אהבה" מיוחדת של הלקוח. מור לוקחת את האהבה הזו והופכת אותה לקונספט עיצובי.

איך בדיוק את מגלה את האהבה של הלקוח?

"אני בן אדם סקרן מאוד, אני לא מפסיקה לשאול שאלות. לדוגמה, כשעבדתי עם זוג צעיר על עיצוב בית בתקציב נמוך של 60 אלף שקל, שאלתי את הלקוחות מה הם שומרים בבוידם שלהם. הבחורה ענתה לי: 'אני שומרת שם אוסף שאני ממש אוהבת, אבל אין לי מה לעשות איתו.' הלכנו לבוידם והבחורה מראה לי כ-500 בקבוקוני אלכוהול קטנים שהיא אספה מכל העולם. בלי להתבלבל אמרתי לה: 'תקשיבי, הם כל כך יפים שאני אתכנן סביב הבקבוקים האלו את כל הקונספט של העיצוב,' וזה בדיוק מה שעשיתי.

"הלקוחות בפרויקט שאת כותבת עליו הגיעו אליי לאחר שהם ראו את 'בית הבקבוקים'. משום שהלקוח אוהב מאוד אמנות, הקונספט לעיצוב הדירה נולד בהשראת הצייר מודריאן. הרעיון שלי היה לקחת את הצורה הפשוטה של הקובייה ולשחק איתה בצורה אקראית. לפעמיים יש קובייה גדולה ולפעמים מלבן קטן. לדוגמה, הקיר של פינת האוכל הוא הקובייה האדומה, והקיר של התמונות הוא קובייה צהובה, ויש ספרייה בצבע לבן שלתוכה נכנס המזנון שהוא מלבן בצבע כחול.

"רציתי מאוד לצבוע את פינת האוכל בצבע אדום, אך חששתי משום שמדובר בחלל קטן מאוד. בסופו של דבר החלטתי להוסיף פסים לבנים שיכניסו קצת אוויר לצבע האדום. הנגר אנטון נפיודוב, מנגריית ניו-סטייל, לקח פלטה ענקית בצבע לבן והצמיד אליה את הפסים האדומים בגימור מבריק. לקיר הזה הדבקנו את פינת האוכל וכיסאות בגוון צהוב, כדי שהם יהיו מקשה אחת.   

"בגלל התקציב, את הכיסאות של פינת האוכל קנינו באיקאה, והחלטנו להשאיר את הספה האפורה. הוספנו מנורה מעוצבת מקסימה שקנינו בעלי אקספרס. אני קונה הרבה פריטי ריהוט בחו"ל. אני יודעת שלפעמים מדובר בסיכון, אבל זה סיכון ששווה לקחת."

הציור הגדול על הקיר משתלב נהדר עם הצבע האדום והצהוב שלידו... ובכל זאת, לא חששת קצת?

את הציור על הקיר צייר לי רומן מקוט ארט, שהוא צייר מוכשר מאין כמוהו. הקיר גדול מאוד, כ-14 מטר רבוע, ואני זוכרת שהיה איזה רגע שנלחצתי קצת כי הציור נראה לי גרנדיוזי מדי. בקשתי מרומן לעצור את הציור ורומן ענה לי: 'תקשיבי לנה, את לא מבינה כמה זה יפה, בכל פעם שאני יורד מהסולם אני אומר לעצמי: 'היא פשוט גאון'.

"יצירתיות קשורה לאומץ, והיום אני שמחה שהיה לי את האומץ להמשיך עם הקיר הזה. אני גם שמחה שיש לי אומץ ללכת עם התשוקה שלי לצבע. בעשר השנים שאני מעצבת היה רק מקרה אחד שביקשתי לצבוע קיר מחדש, וזה היה רק כי הטון של הצבע לא היה מספיק מדויק לטעמי. אני לא יכולה להגיד לך שאני סופר-פרפקציוניסטית בכל דבר, אבל על הדיוק בצבעים אני לא מוכנה לוותר."

האם בתור פרפקציוניסטית, ולא נראה לי שזה קשור רק לצבעים, קשה לך לעבוד על כמה פרויקטים במקביל?

"מבחינת האופי שלי, ככל שיש לי יותר עבודה, ככה אני פורחת יותר, אבל אני תמיד מקפידה לתת לכל לקוח שלי מקסימום תשומת לב. אני יודעת שתהליך של שיפוץ דירה או בית הוא מלחיץ מאוד, וחשוב שהלקוחות לא ירגישו שהם לבד בסיפור הזה. אני מגיעה לשטח המון פעמים כדי לראות את התקדמות הפרויקט... אני לא סופרת כמה פעמים אני נפגשת עם הלקוח או נמצאת בשטח."

חוץ מהצבע כמובן מה עוד את אוהבת בעיצוב?

"אני אוהבת מאוד אמנות ישראלית. אני מסתובבת המון בגלריות ואני עוקבת אחרי הרבה אמנים ישראלים צעירים באינסטגרם. בבית יש לי הרבה מאוד תמונות שרכשתי. קשה לי עם זה שאנשים רוכשים אמנות בחו"ל כשיש כל כך הרבה כישרונות מטורפים בארץ. האמנים הישראליים הם הייחודיות שלנו, הם הגאווה שלנו, ואם כבר כחול לבן – אז למה לא לתת פרנסה לאנשים כל כך מוכשרים? אני משתדלת לקנות רק אמנות ישראלית גם בשבילי וגם בשביל הלקוחות שלי."