עיצוב דירה בדאון טאון ניו יורק

דירות מגורים בבתים משותפים מגלמות את צורת המגורים הרווחת ביותר בתפוח הגדול, ונראה שאין צורך להכביר במילים על פיתוח הנדלן שהושקע במנהטן בשנים האחרונות.

התופעה גלויה יותר לעין בחלקו הדרומי של האי, בשכונות הדאון טאון הממוקמות מתחת לרחוב 14. שכונות כמו ה-Tribeca ,East Village ,Lower East Side שנודעו כמקום מושבן של קבוצות מהגרים רבות ממעמד הפועלים והפכו עם השנים לאזורים חיים ותוססים הודות לקהל צעירים הרפתקניים ויצירתיים שעברו להתגורר בהם.

כיום שכונות הדאון טאון גדושות במסעדות, ברים, חיי לילה תוססים ואוסף חנויות קטנות שבולטות בעיקר בשל אישיותם האינדיבידואלית של בעלי העסקים הפועלים במקום.  לצד קצב החיים המאפיין היום את האזור, השתנה גם הנוף ההיסטורי של בנייני השכונות, שהיו בעלי ארבע / חמש קומות לכל היותר, כאשר במקום צצו מבנים רבי קומות ומגדלי זכוכית חדשניים המוגדרים כבנייני יוקרה ונטמעו בין הבתים הקטנים.

אחד מהם הינו One Ten 3rd שנבנה ע"י ה Toll Brothers וממוקם מתחת לרחוב 14 על השדרה השלישית. הבניין מוגדר כ luxury condo - (קונדומיניום). יחידות הדיור בו נמכרות כל אחת בנפרד לפרט, אך כל קונה מתחלק עם שכניו בבעלות על השטחים המשותפים של הבניין ועל שרותים מגוונים שהוא מציע, כגון שוער וחדר כושר, כאשר בנוסף קיים איגוד מפקח שמייצג את כל הדיירים במבנה.

מבנה הזכוכית והפלדה, תוכנן ע"י האדריכל Greenberg Farrow וכל 77 יחידות הדיור בו נמכרו עוד לפני שלב האיכלוס.

כשנתבקשה מעצבת הפנים דניאל גלאנד (Danielle Galland) לעצב את הדירה השוכנת בבקומה התשיעית של פרויקט One Ten 3rd, היא קיבלה חלל מגורים נטול כל אופי, מהסוג שמאפיין את רוב דירות הקונדומיניום החדשות, ושמה לה למטרה לייצר חלל שיזוהה עם הלקוח- בנקאי רווק בשנות הארבעים המוקדמות, ולצקת את אופיו ואישיותו לתוך הקופסא הריקה.

הסלון- חיפוי קיר בגימור עץ בחלוקת פנלים זהה לחלוקת החלונות, ושתי גומחות שתוכננו בתוכו: גומחה המשמשת כספרייה וגומחה לאכלוס מסך הטלוויזיה.

בשלב הראשון שינתה דניאל את חלוקת החלל הנתון שמשתרע על 1300 sq ft, ואשר במקור כללה סלון, מטבח, סוויטת שינה ושני חדרים קטנים נוספים (ראה שרטוטים של התכנית המקורית ושל החלוקה החדשה). סוויטת השינה נותרה כשהייתה במקור, ועיקר השינוי המבני בוצע בחללים האחרים. חלל הסלון הוגדל על חשבון ביטול חדר קטן שגבל בו, ובתוך כך נוצר מרחב בעל זרימה פינתית שבאופן טבעי מחלקת אותו לשני אזורים. חדר השינה הנוסף הוסב לשמש כחדר עבודה ואירוח בעת הצורך, והוא כולל בשטחו חדר רחצה צמוד.

את הלקוח הכירה דניאל כאשר עיצבה את דירתו הקודמת, בזמן שעבדה עדיין במשרדה של קיטי הוקס- אחת הכוהנות הגדולות של תחום עיצוב הפנים בארה"ב. במסגרת זו היא הכירה גם את משיכתו העזה לפרטי ריהוט ידועים של המאה העשרים, ועובדה זו היוותה עבורה קו מנחה בתהליך העיצוב. ואמנם, בעידן שמקדש מינימליזם, פלטת צבעים חיוורת וסיסמאות על עיצוב נקי, הדירה משרה משב רוח מרענן של צבע וחומר, כמו מתריסה נגד כל סיסמה "מקובלת" או "טרנדית" כשהיא מגלמת משחק אנין עם פריטי ריהוט ונוי ובעיקר נאמנות לסגנון אישי.

"כל מה שפיסולי נשמר והועבר לדירה החדשה" אומרת דניאל שהתמקדה בשילוב פריטי ריהוט פיסוליים שירככו את אופיו הנוקשה וה"קובייתי" של החלל. כך, למשל, כיסאות דנים מקוריים משנות ה-60, שהיו ברשותו של בעל הבית, רופדו מחדש בפרוות שיער סוס כהה בעלת מרקם עשיר, כשאליהם הצטרף אלמנט פיסולי נוסף- מנורת רצפה Trienele מ Latolier הנחשבת גם היא לאייקון מאותן שנים. על מנת לאזן את המראה שולבה בחלל ספת Charles a BB Italia כרקע ניטראלי, ועל הרצפה נפרש שטיח שנארג במלאכת יד בנפאל. השטיח, Fade Rug" designed by Fabian Baron ,מאופיין בגון אינדיגו עמוק ההולך ודוהה בהדרגתיות בצידו האחר, מתמזג באורח הרמוני עם הריצוף, שבמסגרת העיצוב הוחלף מגוון עץ ורדרד לגוון אלון טבעי. 

יחידת השינה מעוצבת כמרחב אישי ופרטי, "מוגן" מהחזית השקופה באמצעות וילונות כבדים החוצצים בינו לבין החוץ. פלטת הצבעים בחלל זה כהה וחושנית.

לדברי דניאל הארכיטקטורה של המבנה החדש תרמה חלק לא מבוטל לקונספט העיצובי. כשם שהבניין חשוף קליל ומייצר השתקפויות, כך גם חלל הפנים מאופיין בשילוב מרקמים מבריקים ושקופים  שנועדו לייצר השתקפויות מהאור המשתנה החודר מבעד לקיר החלונות. כך, למשל,  שטח התקרה נצבע בגון כחול מבריק במטרה להחזיר את הגוון לחלל החדר ולקשור אותו לארכיטקטורה החיצונית של מגדל הזכוכית. אף עיצובו של שולחן הקפה הוא כשל קוביית זכוכית בהשראת המבנה, ועליו מונחת קערת אורלוף Orloff bowl המשתקפת גם היא ככדור מראות. 

הוילונות שנבחרו נוטלים אף הם חלק במשחק ההשתקפויות, והם עוצבו כשילוב אריגים בשתי שכבות: שכבה אחורית סינטטית, בגון ומרקם נחושת המייצר אפקט דרמטי בלילה כשהעיר משתקפת לתוך החלון, ושכבה קדמית עשויה מפשתן טבעי ארוג בלולאות גסות.

מול קיר החלונות חופה הקיר בגימור עץ אלון בחלוקת פאנלים המחקה במדוייק את חלוקת החלונות שמנגד. הגימור ה"מסויד" שהוענק לעץ יוצר מראה "מעומעם", כך שלמרות הוא מכסה קיר שלם הוא אינו מכביד על החלל. הכיסא שניצב בפינה ידוע בשם, "Papa Bear" בעיצוב Hans Wegner שהפך מכבר לאייקון שנות השישים. במקור נרכש הכסא בריפוד שחור שהוחיה מחדש על ידי ריפוד ירקרק וקליל יותר.

הכניסה לדירה- חלל ציבורי שחזיתו השקופה חושפת את נוף הסביבה, והוא המכיל בשטחו מטבח, פינת אוכל וסלון במבנה פינתי שנגזר מביטול אחד החדרים.

את חדר השינה רצתה דניאל להפריד מהחללים המאווררים ולעצבו כמרחב אישי ופרטי, כחלל מכונס ומגן מחלונות הזכוכית הפעורים. את הפרטיות המתבקשת יצרה על ידי וילונות כבדים החוצצים בין הפנים והחוץ, בין הפרטי והציבורי, ושימוש בפלטת צבעים כהה ומרגיעה. הקיר שמול המיטה 

חופה בטפט כהה קלוע שמרקמו מעשיר את החלל, וגב המיטה עוצב במיוחד עבורה ועבור צבעי החדר, רופד בקטיפה סינטית חלקה הממוסגרת בסיומת כפולה של ראשי ניטים. שולחנות הצד נקנו מ Flou בגימור מראה שחורה ליצירת השתקפות נוספת גם בחדר האפל והמוגף. על הקיר נתלו שלושה הדפסי ליטוגרפיה מדירתו הקודמת של הלקוח, כשסביבן נצבע הקיר באדום כמעין מסגרת המאגדת אותן למקשה חזותית אחת.

כשעליתי במעלית הבניין לקומה התשיעית לפרויקט הדירה שמכבר הסתיים, עברו לנגד עיני דירות הקונדו הטיפוסיות הריקניות שנעשו כביכול מאותו השטנץ, ומה שנגלה בה היווה את ההיפוך הגמור שלהן - כמו שנאמר מצא את ההבדלים...

מתוך מגזין 102: "אמירה אישית במגדל זכוכית"