האמן היפני מקוטו אזומה

SHIKI 1, שנת 2005, עץ בונסאי תלוי באוויר; התאורה בחלל הסטרילי מאירה ממעל את צלילתו הדרמטית על הרצפה הלבנה. העץ מרחף בתוך קוביה שעשויה מקורות פלדה, וממסגרתה המתכתית נמתחים עשרים חוטים צנומים ולופתים בחיבוק מתכתי את גזעו, ענפיו ושורשיו. 

דרך ארוכה עברה אמנות הבונסאי משחר ההיסטוריה, עד שמצאה את גופתה המשורשת תלויה בין שמיים וארץ, בחלל הבוטיק של מעצב האופנה איסי מיאקי בטריבקה. מאז, שלא כמו העץ, מאקוטו אזומה, מי שעומד מאחורי המיצב הייחודי, מכה שורשים בסצנת האמנות והעיצוב העכשוויים, תחת הכותרת - 'אמן שמפסל בפרחים'. ברזומה הבזק שלו שתופי פעולה מרשימים שכוללים מלבד מיאקי, גם את מרטין מרג'יאלה, סוני, אדידס, קרטייר ועד תערוכת EXPO 2010; החודש, בגיל 34 הוא חותם 24 תערוכות  במוזיאון העיצוב חולון, בישראל.

מדוע החלטת לתלות את העץ באוויר?

א.מ: "חיפשתי את החיכוך בין היופי של הטבע והיופי של האנושיות, ואיך להציג אותו - ולכן הכנסתי צמח לתוך קוביה מלאכותית, מעשה ידי אדם.

הטבע כשלעצמו יפה, אבל התערבות יד האדם מרוממת את היופי שלו. -זה הטבע החדש בעיני - וזה מה שרציתי להוכיח".

הטבע ואני

אזומה הוא אמן יפני שמפסל את המודרניזם בצמחים ופרחים. בתהליך שמעבד את חומרי הגלם לאמנות בת זמננו, הוא מכנס את הערכים האסתטיים של המסורת החזותית ביפן, לתוך קומפוזיציה חדשה שרחוקה מסביבתו הטבעית של החומר: אוטם אותו ביריעות פלסטיק, מטביע במים, מקבע אותו בקרח, מלביש באמצעותו בובות, נועל אותו בכלובים מפלדה ומשמר אותו בצנצנות של זכוכית; התוצאה מתקפלת ליצירת פנטסיה ריאליסטית ומונוכרמטית, במפגש מרתק בין המסורת ועידן המכונה.

הוא נולד ב-Fukuma שביפן בשנת 1976, ובגיל 21 יצא לכבוש את העיר הגדולה, ניגן בלהקת רוק ועבד בשוק הפרחים המפורסם Ohta Market שבטוקיו. לאחר שנשבה בקסמם של הפרחים הקים עם השותף Shunsuke Shiinoki את בוטיק הפרחים Jardin des Fleurs . 

"התאהבתי בפרחים ורציתי שגם הלקוחות יתמסרו אליהם בצורה טוטאלית", הוא מסביר, "אבל מצאתי את עצמי מתוסכל מהתעשייה והמסורת שלה. הרגשתי שאני יכול לעשות אתם משהו  מקורי ואחר". בהמשך הקים גם גלריית אמנות משלו (Azuma Makoto Private Gallery) AMPG, אליה הביא את הווקאליות של מוזיקת הרוק. 

מעבודותו של האמן היפני מקוטו אזומה

 מעבודותו של האמן היפני מקוטו אזומה

איך הקשר שלך למוסיקה משפיע על היצירה?

מ.א.: "בתור מוסיקאי ואמן אני מנסה להעביר ליצירה את היצר הראשוני. החיים בנויים מרגעים, רגעים יפים, ואנחנו זקוקים לרגעים האלה כבני אדם. ללא סקס אני יכול לחיות, אבל אני לא יכול  לחיות  ללא מים, שמש, ירקות, פרחים וקול. 

אני מאמין שהתשוקה לטבע ולקול נמצאים מעבר למילים. בזמן האחרון אני גם משתמש ביצירות המוסיקאליות שלי בקולות של גשם ורעמים. התחושה של הופעה חיה בגשם, נותנת לי תחושה של צמח. זו הרגשה מדהימה".

את חנות הפרחים הוא מנהל בקונספט ייחודי של 'אטלייה' לעיצוב פרחים הוט-קוטור, בתהליך עבודה אישי מול הלקוח שמורכב מבניית קונספט, סקיצות וביצוע סופי עם הפרחים. "שלא כמו בחנות פרחים רגילה, בחנות שלי אין פרחים", הוא מפתיע. "אני קובע פגישה עם הלקוח, לאחר מכן הולך לקנות פרחים, ורק אז מרכיב מזה את היצירה המעוצבת".

למה אין פרחים בחנות?

מ.א.: "מעבר לכך שיש לי טכניקות סודיות שאני לא מעוניין לפרסם, הדבר שהכי חשוב לי כשאני יוצר אמנות, הוא להרגיש את כוח החיים של הצמחים בכל גופי. לכן, כשאני יוצר, אני צריך סביבת עבודה נקייה, שבה רק אני נמצא מול הצמחים. אפילו חדר העבודה שלי אטום לרעשים! עד כדי כך, אני רגיש, כשאני ניצב מול הפרחים".

מה ההבדל בין תהליך היצירה בחנות  לבין יצירת האמנות?

מ.א: "ההבדל ברור מאוד. העבודה בחנות לימדה אותי על משולש היחסים שבו נמצאים אני, הצמח והלקוח. המערכת הזו תמיד דורשת איזון - כמו בין צלעות של משולש, שאסור שצלעותיו לא יהיו שוות. בהיבט הזה, המחשבה היא לא על היצירה כאמנות - אלא כעל מוצר.

ביצירת האמנות יש רק את היחסים ביני לבין הצמחים. היחסים האלה הם מעבר לשיחה ומעבר לחיים ומוות. היחסים האלה הם הכל בשבילי. זה רק אני - מול הטבע.

SHIKI 2 - עץ בונסאי משותק מתנועה בתוך גביש קרח. הגוש הקפוא ממוסגר בזכוכית ומונח על בסיס מלבני מבטון, כאילו היה מוצג מוזיאוני בנאלי. ברקע מנגנת להקת רוק מוזיקה חיה. התיבה האקרילית ב-SHIKI 3 גדושה במים. במרכזה עץ הבונסאי צף, מוצף ומציף בי את זיכרונות ה-'סנסציה', תערוכת האמנות הפרובוקטיבית של האספן צ'ארלס סאצ'י, שהוצגה ב-97' בלונדון. מכל מלבני מזכוכית ריתק את הצופים אל דמותו של כריש, ששוחה אל שום מקום,  בתוך אקווריום שקוף של נוזל פורמלין. 

בעוד האמן הבריטי דמיאן הירסט מייצר שקיפות פורנוגראפית של חיים ושל מוות באמנות שמשליכה דלי מים קרים על ראשו של הצופה, הרי שאזומה, מצידה של האסתטיקה היפנית, מקפל את הטבע אל תוך הדלי ומשמיע את הרעש בשקט גדול.

מה שמרתק בעיני, הוא שבתוך מערכת היחסים ההדוקה עם הטבע, לפעמים דווקא מתקבל הרושם שהוא נפקד ממנה. הרושם הזה מתעצם לנוכח המתח הניגודי בין החומרים הטבעיים, לבין ההצגה התעשייתית והמאופקת שלהם.

מעבודותו של האמן היפני מקוטו אזומה

מהו מקומו של הטבע בתהליך היצירה שלך?

מ.א: "אני מרגיש שהנוכחות של הטבע מקבלת היום משמעות חדשה. האדם הרס את הטבע העשיר בשם החברה המודרנית, ואנחנו נולדים לתוך המציאות הזו, וחיים בה. לצערי אי אפשר לחזור 300 שנה אחורה בזמן, ולכן, אני מתמודד עם השאלה שנוגעת בדו קיום - איך לחיות ביחד עם הטבע, ואיך להתמודד עם מה שקיים. אני חושב שהפעילות של איכות הסביבה או שתילת שתילים היא שטחית, והצעד הראשון בעיני הוא להרגיש את הטבע".

אימפריית החושים

הצורניות המורכבת, מידותיו הזעירות ותחזוקתו השברירית של הבונסאי, משמשות כלי משחק ביד האמן והמעצב, על מנת לחשוף בפנינו את הטבע במלוא הדרו. וכך, אמנות הגידול העתיקה, שמחקה בפיתוחה האסתטי את פלאי הטבע, חוזרת ביצירותיו כדימוי נוסטלגי, לעיתים ביקורתי - "כדי שהמסר הזה יגיע לתוך הלב של הצופה" כדבריו, ויעורר מחדש את ההערכה שלו אל הטבע. בסדרת הפסלים Armored-Pine, עץ הבונסאי נשתל בתוך כלוב מחורר מפלדה ומאולץ להתפתח בסביבת מגורים מעשה ידי אדם. במאבק עיקש להגיע אל אור השמש, הוא מתגמש, מתפשט ומציג את כוח ההסתגלות הפלאי של הטבע. 

ההצגה, שחורגת לעתים מהרגלי הצפייה המוכרים לנו מן הפסל המסורתי, מערבת את הצופה מעבר להנאה הויזואלית, גם בחוויה חושית: "אני משנה את אופן ההצגה של הדברים ולוקח את הצופים אל התנסות חווייתית, שנמצאת מעבר לחומר". 

איך הסגנון המסורתי בא לידי ביטוי בעבודתך?   

מ.א: "אם להיות כנה, איני מתכוון להיעזר באסתטיקה היפנית המסורתית ביצירותיי, ועד היום גם לא רכשתי השכלה מקצועית בתחום סידור פרחים מסורתי.  

אבל, אני יפני. אני חי ביפן ואבותיי הם יפנים, לכן ברור שמשהו מזה משודר בעבודותיי. זהו קשר דם, ללא כוונה.

מעבודותו של האמן היפני מקוטו אזומה

במיצג Ume-chan נתת לצופים ללקק סוכרייה. למה?  

מ.א: "אני חושב שזה היה מאוד רגשי ורומנטי. הפרחים מייצרים סימבוליזם שמתקשר לזיכרונות, ולכן, השתמשתי בעצי אוּמֶה, שהם בעלי משמעות ודימוי נוסטלגי כמבשרי פריחת הדובדבן ביפן. רציתי לבחון את ההרגשה של ליקוק סוכרייה תוך כדי צפייה בפרח השזיף, שהצופה יריח את ניחוחות השזיף ויחוש את היצירה בכל גופו. 

אפשר ליהנות מאמנות גם עם ידיים שלובות מאחורי הגב, אבל אני, מאמין בהתנסות מסוג אחר.  

כחלק מהחוויה הזו הטוטאלית הוא גם מכניס את הצופה גם אל שגרת היומיום שלו: בסדרת Hand Vase השתמש בכפות ידיים כאגרטלים, עטף אותן בכפפות סטריליות, והניח בכל כף יד פרח המתאים לה.

מ.א: "אני עובד מדי יום עם פרחים ורציתי גם להעביר לצופים את ההרגשה של מישהו כשהוא מקבל זר פרחים. בשביל להעביר את המסר הזה ניסיתי ליצור אימא'ג שיעורר את הרגש אצל הצופה, והגעתי למסקנה שפרחים נראים הכי יפה בתוך כף היד שלי - יותר מאשר בכל כד יוקרתי, אולי בגלל שיש בה חיים. כפות הידיים דומות לכף ידו של בודהה והן בעלות משמעות חזקה שנמצאת מעבר למילים.

בסדרת ההמשך, שכפל את כפות ידיו בתבנית חרס, בתנועת אצבע משולשת ובאחת מהן הניח נרקיס: "בחלק הראשון רציתי לבטא את היופי שבהתרשמות, והחלק השני הוא המחאה שלי על הנרקיסיזם של החברה המודרנית. זו הייתה הדרך שלי - עם פרח וכד', לומר לאנשים האלו שאוהבים רק את עצמם, מה אני באמת חושב".   

ב-25 ליוני 2010, הגיעה מיפן לישראל תערוכת Senseware, שתציג עד ה-4 לספטמבר 2010, במוזיאון העיצוב בחולון. את התערוכה אוצר קניה הארה ומשתתפות בה שבע חברות מקומיות, העוסקות בפיתוח סיבים "אינטליגנטיים" מעשה ידי אדם. בין המעצבים שהוזמנו להפגין את יכולתיהם של הסיבים החכמים מציג אזומה את 'זמן האזוב', שטיח אורגני שמתפשט בחלל הביתי, בעיצוב היברידי בין הטכנולוגיה והטבע. 

מ.א: "בעבודה הזו אני משתמש בחומר חדש שנקרא Terramac, הוא עשוי משכבת סיבים מלאכותיים ומופק מעמילן סינתטי שמתכלה וחוזר להיות חלק מהטבע. אני מניח עליו כמה סוגי טחב ומשקה אותם, והטחב סופג את המים וממשיך לחיות בתוך הסביבה המלאכותית הזו. העוצמה של העבודה היא בחיבור בין הסיבים המלאכותיים והצמח,  שהם לכאורה הכי רחוקים אחד מהשני, אבל דווקא הם מחפשים ביחד דרך ואפשרויות לחיים חדשים, חיים בשקט, חיים יחד.

מדוע בחרת דווקא בטחב?

א.מ: "כי הוא נותן לי הרגשה של זמן. הוא  גדל לאט והוא מאוד עדין אבל גם מאוד חזק, והוא התאים להפליא לחומר שאני משתמש בו".

מהי עבורך נקודת המפגש בין הצמח והטכנולוגיה? 

מ.א :"השילוב של צמח וטכנולוגיה הוא בלתי נפרד. בעתיד הרחוק אני מדמיין את כדור הארץ כמקום יפה, ואני לא מתכוון לחיים ללא בני אדם, אלא לבני אדם שגרים וחיים בשיתוף עם הטבע ולשיתוף פעולה בין הטכנולוגיה והטבע. למדנו זאת מהעבר וזה כבר ידוע לכל, וזהו גם אחד הפתרונות לבעיית איכות הסביבה.אני מאמין שהטבע צריך לגעת בלבו של האדם ולכן העבודה שלי פונה לרגש - יצירה הנכנסת ישר ללבם של האנשים".

מתוך "בית ונוי" 113: "דבר אלי בפרחים - Makoto Azuma"