שיפוץ דירת גג באמירה אישית

"למעשה, עד שנרכשה על ידי דייריה החדשים, הדירת מעולם לא "טופלה", ועובדה זו ניכרה בה היטב. מצבה היה רחוק מאד מאטרקטיביות, ודרש עבודת שיפוץ יסודית" אומרת אדריכלית הפנים שרה רופמן על פרויקט התכנון - עיצוב שביצעה בדירת הגג הותיקה בתל אביב, ששטחה משתרע על 100 מ"ר. הדיירים, זוג צעיר עם שני ילדים קטנים, ידעו היטב איזה אופי הם רוצים להעניק לה והגדירו זאת בפרוגראמה שקדמה לתכנון: חלל אוורירי ופתוח אך לא מינימליסטי, שיביא לידי ביטוי תכנים אישיים ואסתטיים, ויחשוף כמה שניתן את נוף החוץ, ובעיקר את מראהו של עץ פיקוס אדיר ממדים שצמרתו כמעט "מלחכת" את המרפסת.

כחובבי בישול שהמטבח מהווה עבורם אזור חי ופעיל הם ביקשו להקצות לו מקום ראוי, ואת החדרים הפרטיים לתכנן כחללים גמישים עם מבט לעתיד. רופמן: "מדובר בשטח לא גדול במיוחד שאותו צריך היה לנצל באורח מושכל כדי להתאימו לצרכי הדיירים. היות ועיסוקה של בעלת הבית דורש חדר עבודה, הוחלט ששני הילדים (האחד תינוק) יחלקו בשלב זה חדר משותף, וכשיגיע הזמן וגילם ידרוש הפרדה ופרטיות ניתן יהיה לבצע שינויים ולמצוא לכך פתרון חלופי. בנוסף, הדיירים הם אנשים בעלי עולם תוכן עשיר הנהנים ללקט חפצים ופריטים מיוחדים, כך שסעיף חשוב בתכנון היה ליצור מספיק מקומות אחסון".

במסגרת השיפוץ הוסרו כל קירות הפנים, וחלוקת החלל החדשה שטוותה רופמן על בסיס הפרוגראמה, יצרה בדירה שני אגפים: אגף ציבורי המשתרע כמרחב פתוח ומכיל בשטחו את הסלון, המטבח, ופינת אוכל שנוצרה הודות ל"נגיסת" נתח משטח המרפסת לטובת חלל הפנים, ואגף פרטי הכולל מעין מבואה בתצורת ח' שהוגדרה באמצעות הנמכת תקרה ובהיקפה מוקמו החדרים - יחידת הורים, חדר ילדים וחדר רחצה המשמש אותם. חדר העבודה מוקם בקדמת המבואה, כמו בין שני האגפים, כשהוא מופרד מהאגף הציבורי באמצעות קיר שנותר על עמדו מעברו של החלל. (ראה תכניות לפני ואחרי). 

חלקו של המטבח הגובל בפתח הפונה לנוף העצים. על עיצובה האייקוני של פינת אוכל חתום המעצב אירו סארינן.

הכניסה לדירה מבהירה באחת שמדובר בחלל המגלם אמירה אחרת, ומבט "ארוך" מהדלת אל עבר קצה המרחב הפתוח אכן חושף את נופו הירוק של עץ הפיקוס, כפי שרצו דייריו. עליו הירוקים ומראה החוץ הנשקף דרך המרפסת הם בבחינת רובד נוסף בשפת חלל אישית מאד, שבאה לידי ביטוי בחומריות שנבחרה, בשילובי הצבעוניות ובפריטי הריהוט, בחיבורים מפתיעים עם זיקה כלשהי לסגנון רטרו, ובהשראות רעיוניות שזכו לאינטרפרטציות מקוריות.

מסגרת החלל נרקמת מריצוף בעץ אורן "פשוט" (מהסוג המשמש בגלריות) שנצבע בגון חום כהה, מקירות בגון בהיר אפרפר משהו, מקורות מתכת חשופות המספקות את התמיכה הקונסטרוקטיבית, ומתאורה אקלקטית, המשלבת גופי אספנות עם גופים עכשוויים צמודי קיר ותקרה. "מסגרת החלל תוכננה במתכוון כניטראלית ומאופקת, כך שתוכל להכיל כראוי את הצבעוניות ואת שלל האהבות הפרטיות, להעניק להן נוכחות ולא להתחרות בהן" אומרת רופמן, וחזותו של המרחב הנחשף לעין מאששת את דבריה.

פינת הישיבה באגף הציבורי מורכבת מפריטים צבעוניים, ולהוציא ספה אפורה שמפתיעה בגונה המתון, חזותה הינה קומפוזיציה ססגונית שנרקמת מכורסאות בצהוב וכתום, משטיח עגול שגונו התכול מתכתב עם גון ארונות המטבח, ומשולחן צהוב שניצב במרכזו. חללה מקושר למרפסת חזיתית מרוצפת בעץ איפאה באמצעות מערך דלתות כנפיים שעיצובן מצטט את שנות החמישים, ובהיותן פתוחות נוצרת בין שני האזורים המשכיות ויזואלית שמעצימה את תחושת הפתיחות, המרחב והקשר אל נוף העצים שבחוץ. המוקד הדומיננטי בחלל הציבורי הוא המטבח הפתוח- הן מבחינת משמעותו בחיי דייריו, והן מבחינת עיצובו הלא שגרתי.

רופמן: "המטבח הוא סוג של הכלאת סגנונות וזמנים: אינטרפרטציה עכשווית למטבח של פעם, וליתר דיוק למטבח של גולדה שהיווה לנו השראה, אותה חיברנו עם השראה מהעולם התעשייתי". את הטעם של פעם מייצג מערך מגירות המתנאה בגון תכלת שמדגיש את ממד העבר, ואת הנגיעות התעשייתיות מספקים משטח נירוסטה, ברז תעשייתי, ומדף מתכת עליון המואר בספוטים שמותקנים מעליו. "הכוונה הייתה ליצור קיר מלא "אינפורמציה", מעין נוף פנימי שמייצג את רובדי התוכן השונים שעומדים בבסיס עיצובו. כך, למשל, הזכוכית המחפה את הקיר בין משטח הנירוסטה לבין המדף העליון היא זכוכית מהסוג שרווח בעבר, משוריינת ומשולבת עם רשת ברזל" מוסיפה רופמן.

תוכנית הדירה לפני השיפוץ

תוכנית הדירה לאחר השיפוץ

בקו מקביל ליחידה זו ניצב שולחן עץ ישן, שאף הבחירה בו היא תוצר של השראה, שבמקרה זה נשאבה מהסרט "ג'ולי וג'וליה" (מי שלא ראה- לא להחמיץ!). כאן במטבח הוא משמש כעין יחידת אי, כאשר משטחו הוא משטח עבודה/הנחה, ומדף תחתון שמשולב בו משמש כמקום אחסון לשלל סירים ותבניות המעידים על הפעילות הענפה שמתבצעת באזור זה של החלל. מקום אחסון נוסף מעניקה יחידת מדפי מתכת גבוהה המאכלסת לראווה כלים, מצרכי מזון, בקבוקי יין וספריה מכובדת של ספרי בישול, וכשהיא ניצבת בסמוך לפינת אוכל שעל עיצובה האייקוני חתום המעצב אירו סארינן, שוב בא לידי ביטוי חיבור העולמות המייחד כל פינה בחלל.

הקיר שנותר על עמדו מעברה של הדירה נוצל לשילוב ספרייה עשירה המשתרעת לכל גובהו- חלק משמעותי נוסף בעולמם של הדיירים - ומאחוריו "מתחיל", למעשה, האגף הפרטי, שאופן תכנונו בהיקף חלל מבואה מעניק מבטים ארוכים מחדר לחדר, ובה בעת מייצר תחושה מרווחת. כמו האגף הציבורי, גם אגף זה מקפל בחזותו ערכים אישיים, וכך, לדוגמה, פתחים עגולים ששולבו מעל הדלתות הגבוהות שנצבעו בגון מוקה הם בבחינת אזכור נוסטאלגי-רומנטי לדירה בה התגוררו הדיירים בעבר, והזכוכית ששולבה בהם היא אותה זכוכית משוריינת המשמשת לחיפוי קיר המטבח. המוטיב העגול מופיע גם במראה שבחדר הרחצה של ההורים וכן בגופי תאורה צמודי קיר ששולבו בחלל, ומדף ספרים שמנצל את אדן החלון שמאחורי המיטה משלים את אופיו האישי של החדר. 

חדר הילדים כמרחב כייפי למשחק ודמיון: חזיתות ארון כלוח שניתן לקשקש ולצייר עליו.

חדר הילדים הוא חלל מלבב לדמיון ומשחק, שתכנונו הגמיש אכן "מסתכל" לעתיד וכל הווייתו נועדה לייצר חלל "כיפי" לדייריו הקטנים, כמו, למשל, חזיתות הארון שאינן אלא לוחות לצייר ולקשקש עליהם. מעל מיטתו של הילד הגדול הותקנה הכנה למיטה נוספת, עליונה, אשר נכון לעכשיו משמשת אותו כעין במת משחק אליה ניתן לטפס בעזרת סולם צמוד, וכשאחיו התינוק יגדל ויעבור למיטת נוער היא תשמש אותו לשינה. כך, כשהעבר והעתיד נשזרים זה עם זה בכל חלל מחללי הדירה, למושגים כטרנד או צו אופנה אין בה דריסת רגל, ועיצובה שבוצע כתפירה אישית הולם את דייריה כפי שבגד שנתפר על פי מידה "מתלבש" על הגוף במדויק. 

מתוך מגזין בית ונוי 118: "אמירה אישית"