שיפוץ בית תוך שימור דו שיח בין פנים וחוץ

למראית עין, הבית השוכן בשכונה ותיקה בראש העין אינו "בוגד" בנוף סביבתו, ומתנאה בחזות דומה לבתיה האחרים משופעי הגגות ומחופי הרעפים. אך כבר בירידה אליו מן הרחוב, משתנה המראה ומתגלה ההבדל: רחבה מטופחת מרוצפת אבן בזלת שחורה משתרעת בסופן של המדרגות, וכשפותחים את דלת הכניסה נחשף מרחב פתוח המאפשר למבט לחצות אותו ו"לנחות" בנוף הגינה האחורית. 

תמונה מרשימה זו התקבלה בתום תהליך שיפוץ מסיבי שבוצע בבית, ואשר על תכנונו הייתה אמונה האדריכלית ורד בלטמן-כהן. "הבית" היא מספרת "ממוקם על שטח משופע שהכתיב את הירידה אליו מן הרחוב, כמו גם מבנה המפלסים בחללו הפנימי, כך שאפילו המבואה הייתה, למעשה, גרם מדרגות שהוליך מטה והנמיך מאד את מפלס הכניסה. מעבר לכך, תוצר נוסף של הטופוגרפיה היה סוג של חלל לא ברור ולא מנוצל שהשתרע מתחת למבנה עם סלע  גדול בתוכו".

בבית מתגוררת משפחה עם שתי בנות בוגרות, והרעיון התכנוני שטוותה בלטמן-כהן התמקד ב"פתיחתו" לביטול הדחיסות שאפיינה אותו ובעיקר ליצירת רצף עם החוץ, אך ללא ביצוע מהפכים קרדינאליים בחזות מעטפתו "הכוונה הייתה לשמור על צביונו המקורי של הבית, ובה בעת לשלב בו ממד עדכני יותר" כדבריה. וכך, בעוד מעטפת המבנה מגלמת נאמנות רבה למקור, על מידת המהפך שחולל השיפוץ בתוכו פנימה יכולות להעיד רק תמונות מעברו. שכן בבית שלאחר השיפוץ זיקקה בלטמן-כהן את נרטיב הפנים-חוץ לכדי מרחב מגורים אוורירי שכל אחד ממפלסיו מקיים קשר עם החוץ, ובתוך כך מזכה כל אחד מדייריו ב"ספייס" נוח משלו, כעין חלקת אלוהים פרטית. 

הסלון: צבעוניות מאופקת ועיצוב מסוגנן ואנין המשמר את תחושת המרחב וניקיון ויזואלי. פריטי הריהוט שנבחרו בקפידה משתלבים עם פריטים שבוצעו בעבודת נגרות

תהליך שיפוץ הבית נשען על שני מהלכים עיקריים שביצועם, אליבא דה בלטמן-כהן, היה "מורכב מאד, כמעט  כמו בניית בית חדש". הראשון שבהם היה הוצאת המדרגות הפנימיות שקדמו את פני הנכנסים אל הבית אל מחוצה לו, כך שחללו נפתח לחלוטין- הן בתחושת המרחב שהתקבלה בו, והן בקשר הישיר שנוצר עם החוץ. המהלך השני היה ביצוע חפירה שהכשירה את החלל התחתון והלא מנוצל ששכן מתחת לבית לשמש כמפלס מגורים נוסף, שהינו חלק בלתי נפרד משטחו. 

חלוקת חלל הפנים נרקמה בהתאם לצרכי הפרוגראמה ולאורח חיי המשפחה, כשהיא מייצרת מינון מדויק של פרטיות ושיתוף, ערוכה במבנה מפלסים ומזמנת התנהלות ביתית נוחה שזורה בקשרים עם החוץ. מפלס הכניסה הוא המפלס הציבורי, שמרכז בשטחו את הפונקציות המשותפות- סלון, פינת אוכל ומטבח- וחובר ישירות אל הגינה באמצעות מערך ויטרינות מפרופיל בלגי המייצר חזית שקופה. במפלס מעליו ממוקמים חדר עבודה וחדרה של הבת הצעירה, אשר גובה תקרתו שנגזר מגג הרעפים נוצל ליצירת גלריית שינה עליונה, ופתחים גדולים מרצפה עד תקרה עם מעקות המשווים להם חזות של מרפסת מייצרים בו תחושת פתיחות וקשרי מבטים עם החוץ. 

 קרדיט לאבישי מרציאנו

המטבח הממוקם בחלל הציבורי ופונה אל הגן: מעוצב בקו אורכי, תוך יצירת מעין 'שדרה' נוחה בין מערך ארונות תחתיים ויחידת אי המקבילה אליו

במפלס העליון שוכנת יחידת ההורים, הכוללת גם אזור עבודה המופרד מאזור השינה באמצעות קיר חלקי בו "הושתלו" דלתות הזזה כך שבעת הרצון/צורך ניתן ליצור הפרדה מלאה בין האזורים, וכן מרפסת ממנה ניתן להשקיף אל הגינה וליהנות מיופייה גם בעת הימצאות "בגובה". המרפסת הקונזולית נוספה לחלל במסגרת השיפוץ בית, ותכנונה המשלב קונסטרוקציית מתכת וריצוף עץ זהה לזה המשמש בדק הגן המשתרע תחתיה מקנה תחושת רצף, למרות הפרשי הגובה והיעדר גישה ישירה. במפלס התחתון, ה"חדש", ממוקמים ממ"ד וחדרה של הבת הבכורה שתוכנן  כדירת סטודיו הנחלקת לאזורים, עם יציאה ישירה לחלקת גינה נוספת, כמו פרטית משלה.

חדרה של הבת הצעירה: ניצול אלמנט הגובה שנגזר מגג הרעפים ליצירת גלריה עליונה אליה מוליך 'סולם'. פתחי חלונות גדולים מרצפה לתקרה מעניקים לחלל קשר הדוק עם החוץ

הקשר עם החוץ שעמד בבסיס התכנון בא לידי ביטוי גם בשימושי החומרים שנבחרו. כך, למשל, מדרכי גרם המדרגות הקושר את מפלסי הבית עשויים אבן בזלת שחורה דוגמת זו המשמשת ברחבת הכניסה החיצונית כשהם "מהדהדים" קשר עמה, או ריצוף הפרקט המשמש בכל חללי הפנים וחובר ויזואלית לרחבת הדק שביציאה מהמרחב הציבורי תוך יצירת תחושה של טשטוש גבולות. בתוך הדק משתלבת בריכת דגי נוי, אשר תצורתה האורכית וקביעת מיקומה מול ציר התנועה של חלל הפנים מדגישים אף הם את הקשר וההמשכיות בין שני המרחבים. 

הצבעוניות השלטת בחלל שתקרתו המשופעת נצבעה בלבן מאופקת, וסגנון העיצוב נקי בעיקרו, ספוג שלווה נינוחה ומהול בנוף הגן החודר אליו ומעשיר אותו בנוכחותו. התאורה ששולבה בו מגוונת ומותאמת לצרכיו, משלבת גופים שקועים וסמויים, קבועי קיר מינימליסטיים וגופים דקורטיביים במיקומים אסטרטגיים, דוגמת שנדלייר עשיר למראה המשתלשל מעל שולחן פינת האוכל. 

יחידת השינה של ההורים: כוללת גם אזור עבודה המופרד מאזור השינה באמצעות קיר בו הושתלו דלתות הזזה המאפשרות סגירה / פתיחה בהתאם לרצון והצורך

המפלס התחתון: חלל שנחפר והוכשר לשמש כמפלס מגורים, בו ממוקמים ממ'ד ויחידת הסטודיו של הבת הבכורה

פריטי הריהוט והנוי אינם רבים, מותירים את תחושת המרחב הנעימה, וניכר כי נבחרו בקפידה תוך שילוב עבודות נגרות ייעודיות שבוצעו על פי תכנון של בלטמן-כהן ופריטים אנינים בקו אקלקטי כלשהו. המטבח מעוצב בקו אורכי, תוך יצירת מעין "שדרה" נוחה בין מערך ארונות תחתיים ויחידת אי המקבילה אליו, והחללים הפרטיים עוצבו בהתאמה להעדפות "בעליהם". לדוגמה, בעוד חדרה של הבת הצעירה מאופיין במראה צעיר ו"קולי", הסטודיו של הבת הבכורה שזור בנגיעות רטרו וטאצ' אתני, עם פריטי ריהוט כבדים משהו המשווים לו מראה חמים. 

גינת הבית, אשר לאחר השיפוץ הפכה למרחב מזמין המתקבל כהמשך ישיר של חלל הפנים, היא פינת חמד שאת מרבית שטחה תופסת רחבת הדק התחומה בעצים ותיקים, ובריכת הדגים המשתלבת בה כמו מסמנת בה אזורי שהייה: פינת אוכל לכל דבר מעברה האחד, ופינת ישיבה הקוראת להתרווח בה תחת ענפי עצים המסוככים עליה, מעברה השני. נוכח המראה המלבב נראה כי למרות מורכבות השיפוץ ההחלטה לבצעו ולא לבנות במקום בית חדש מבראשית, הצדיקה את עצמה, והבית שלאחר התהליך הוא ללא ספק שילוב מנצח בין כבוד לאיכויות הוותק שהוא נושא עמו, לבין הרבדים החדשים שנוצקו לתוכו. ואגב, אם בכך עסקינן, מן הראוי לציין כי במסגרת הדיאלוג שיצרה בין הפנים והחוץ, לא קיפחה בלטמן-כהן את חתולם של בעלי הבית, וזיכתה גם אותו בקשר ישיר אל הגן דרך פתח ייעודי ששולב עבורו באחת הויטרינות...!   

קבלן ביצוע: יוסי ברדה 

מתוך כתבה "דו שיח בין פנים וחוץ". מגזין 122, ינואר-פברואר 2012