עיצוב מסעדות ובתי קפה

להבקיע כבר בניסיון הראשון

הרבה אנשים מאמינים, ובצדק, שאדריכלות או עיצוב פנים הולכים יד ביד עם הניסיון, כלומר, ככול שמעצבים ומתכננים יותר בתים, כך הסיכויים שהפרויקט יצליח הם הרבה יותר גדולים. במקרה של גל גרבר וצחי שמש, שעיצבו מסעדה אסיאתית לשף שאול בן אדרת, הסיפור שונה לחלוטין – הפרויקט המשותף הראשון שלהם כבר זוכה להצלחה גדולה...

מערכת בית ונוי

10 דקות קריאה

25-05-2014

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

לפני שנדבר על הפרויקט עצמו בואו נתחיל מהסיבה שהחלטתם להיות דווקא מעצבי פנים?

גל: כול החיים שלי עסקתי באמנות, שיחקתי בתיאטרון, ניגנתי וכתבתי מוסיקה... תמיד ידעתי שאני הולך להישאר בתחום הזה ועבורי עיצוב פנים זו עוד דרך לעסוק באומנות.

צחי: אפשר לומר שכבר בתקופת השירות הצבאי ידעתי שאני רוצה ללמוד עיצוב, ומכיוון שאני גר ליד המכללה למנהל פשוט נכנסתי לשם כדי לברר מה יש להם להציע בתחום ומיד נרשמתי ללימודי עיצוב פנים.

מוטיבים האסיאתיים מוטמעים היטב בתוך המסעדה המודרנית

איך זה קרה שעיצוב המסעדה האסייתית הפך לפרויקט המשותף הראשון?

גל: השף שאול בן אדרת, החליט לתת הזדמנות לחברה צעירים שייעצבו את המסעדה החדשה שלו שהיא גריל בר אסייתי. הוא פנה למכללה למנהל והם החליטו לפנות לבוגרים שלהם.

צחי: אני וגל היינו בעצם שני המועמדים האחרונים לפרויקט ופשוט החלטנו לאחד כוחות.

הבר קיבל את ההשראה שלו מזרימת הנחל והוא משלב מוטיבים של זן

מה היה הקונספט של שאול בן אדרת?

גל: הקונספט הייחודי של המסעדה הוא שמהרגע שהלקוח מגיע לכניסה הוא מבין שהוא עומד לקחת חלק בחוויה מיוחדת: שורת פסלי בודהה משמשת כ"ועדת מקבלי הפנים" רגע לפני שהלקוח נחשף למגוון רחב של צבעים, חומרים, ריהוט ותאורה.

צחי: המוטיבים האסיאתיים מוטמעים היטב בתוך המסעדה המודרנית: עצי בונזאי על המדפים, צלחות פורצלן מציגות דוגמאות יפניות, הטקסטורות מרמזות על תרבות ה"וואבי סאבי" היפנית. ואי אפשר שלא להזכיר את הדיוקנאות של מר וגברת לי שהיו ההשראה של בן אדרת.

נחשפים למגוון רחב של צבעים, חומרים, ריהוט ותאורה

לצד המוטיבים האסיאתיים - המסעדה מוארת, צבועה ומרוהטת באופן שגורם לך לחשוב שאתה משוטט בשדרה מודרנית בטוקיו התזזיתית.

גל: עיצוב המסעדה הציב בפנינו אתגר דיי רציני משום שהיינו צריכים לתמרן בין החזון והחלום של השף בן אדרת – חזון שנולד לאחר ביקורו בטוקיו שכלל אכילה במסעדה מקומית קטנה שנוהלה על ידי זוג זקנים יפניים בלב אזור ידוע לשמצה של טוקיו - לבין אילוצי המקום שכוללים בין היתר חלל פנימי עם תקרה נמוכה של כ – 40 מ"ר וחלל חיצוני של כ – 100 מטר כאשר התפאורה סביב היא של שכונת מגדלי מגורים יוקרתית.

העיצוב מדגיש את הניגוד שבין הישן והחדש, בין מוטיבים אסיאתיים מסורתיים לבין המודרניות.

האם אתם הייתם בטוקיו?

גל: זה לא משנה, משום שהיום כשיש כל כך הרבה תמונות באינטרנט והמון ספרים אפשר לעשות מחקר ויזואלי מכול מקום.

צחי: לאחר המחקר ערכנו פגישות רבות עם שאול עד שביחד הגענו לשפה העצובית שמאוד מצאה חן בעיניו. אפשר לומר שהייתה בינינו כימיה ממש טובה.

המון תאורה שיוצרת את החוויה של רחובות טוקיו המודרנית

האם הכנסתם משהו מהסגנון האישי שלכם לעיצוב המסעדה?

גל: מכיוון שזה פרויקט ראשון משותף לשנינו, אני לא יכול להגיד שיש לנו סגנון מסוים, אבל בהחלט יש דברים שאנחנו אוהבים ואותם הכנסנו פנימה.

צחי: אני גם לא חושב שמעצב צריך לאמץ הגדרות ספציפיות או להתקבע על סגנון מסוים. כפי שהטרנדים כל הזמן משתנים כך גם המעצבים צריכים להיות גמישים.

ריהוט מודרני בעיצוב סקנדינבי

גל: אני חושב שזה הרבה יותר מעניין להמציא את עצמך כל פעם מחדש.

צחי: אני משתדל להגיע נקי לכול פרויקט כדי שההשראה תבוא מהמקום עצמו וגם מהרצון של הלקוח.

מה האתגר העיצובי הכי גדול שעמד בפניכם בעיצוב המסעדה?

צחי: מדובר במסעדה שחלל הפנים שלה הוא 75 מ"ר כולל המטבח. האזור התפעולי של המטבח הוא בגודל של 35 מ"ר, כך שזאת מסעדה ששטח הפנים שלה הוא קטן מאוד. למסעדה יש מרפסת בגודל של 150 מ"ר והיה לנו מאוד חשוב לקשר בין פנים המסעדה לבחוץ. אפשר לומר שזה מה שהנחה אותנו.

גל: בנוסף רצינו ליצור מצב שהאורחים ייראו את המטבח מכול מקום, אך שמנגד הוא לא יהיה ממש פתוח. כמו כן, רצינו לתכנן בר שמתחיל בתוך המסעדה ונגמר מחוצה לה. היה חשוב לנו ליצור המשכיות וכדי לעשות זאת היינו צריכים לשנות את הפתחים המקוריים של המסעדה ובעצם לשנות לגמרי את החזית של הבניין.

אופי אסייתי מחד וצבעוניות מודרנית מאידך

צחי: בסופו של דבר הצלחנו להגיע למצב שבו אם האורחים נמצאים בתוך המסעדה הם מסוגלים לחוות את החוץ שלה ואם הם נמצאים מחוץ למסעדה הם יכולים לראות את הבר שהוא המוטיב העיצובי הכי חשוב במסעדה.

באלו עוד אלמנטים עיצוביים השתמשתם כדי לתת למסעדה אופי?

צחי: יש במסעדה צבעוניות רבה ומגוונת שבאה לידי ביטוי בצבעי הקירות המשתנים, בריהוט המגוןן ובאלמנטים כגון עצי הבונזאי הרבים המונחים על מדפים והפסלים שמכניסים אופי אסייתי מחד וצבעוניות מודרנית מאידך.

גל: הכנסנו המון תאורה שיוצרת את החוויה של רחובות טוקיו המודרנית. בנוסף השתמשנו במוטיבים אסייתיים מסורתיים כגון: צלחות חרסינה וחלוקי נחל.

יש במסעדה צבעוניות רבה ומגוונת שבאה לידי ביטוי בצבעי הקירות המשתנים

צחי: העיצוב של הבר קיבל את ההשראה שלו מזרימת הנחל והוא משלב מוטיבים של זן. חיפשנו דרך לבטא את האקראיות של הנחל ואילו השיש שעל הבר נועד להחמיא לאוכל שמוגש עליו. הריהוט לעומת זאת לקוח מהעולם המודרני - מדובר בעיצוב סקנדינבי שהוא הכי אנטיתזה לתרבות האסייתית.

גל: שאול רצה שאנשים ירגישו בנוח ולכן רצינו שהריהוט ירגיש כמו סלון, שהוא יאפשר לאנשים לפרוס רגליים וליהנות כמו שצריך מהארוחה.