ינואר בפריז הוא חוויה קרה לכל הדעות, אך לעומת הקור ששרר בחוץ, באולמות התצוגה של תערוכת מיזון אובז'ט, המתקיימת כמידי שנה במועד זה, היה חם ונעים. המוני האנשים ש"נפלטו" מהמטרו, מיהרו פנימה לחמם את הגוף ולהזין את העיניים בתצוגות שהמתינו להם באולמות השונים- חברות מוכרות שתצוגתן התפרשה על שטח גדול לצד יוצרים עצמאיים שהסתפקו בנתח רצפה מצומצם, ומוצגים שייצגו את כל רובדי התוכן הנכללים במושגי עיצוב ודקורציה. ינואר 2011 הפגיש את המבקרים בתערוכה עם תחושה של תצוגה מהודקת יותר ובשלה יותר, ובתוך כך גם עם חברות חדשות שהצטרפו לחבר המציגים. כך, למשל, באולם המוקדש לעיצוב עכשווי, התמקמה כאן לראשונה חברת סקיצ' האיטלקית- חברה צעירה שפרצה לתודעת שוחרי העיצוב במילאנו 2009, ומאז כבשה לה מקום של כבוד כחברה המתנאה באוסף אקלקטי של פריטים מובחרים הנושאים את חתימת ידם של מעצבי על כמרטן באאס, ז'אן מארי מסוד, מרסל וונדרס, קבוצת פרונט השבדית, מרק סדלר ואחרים.
שולחן קפה עם משטחים נשלפים בהתאם לצרכים "Sculptures"
"הכול מהכול" הוא מן הסתם התיאור ההולם ביותר לתערוכה המקיפה קטגוריות נושאיות שונות, ואף מקצה מקום לאמנים ויוצרים מתחומים שונים לחשוף את תוצרי כישרונם. כך, באולמות משופעי הביתנים אפשר לנוע בין אווירת כפר רומנטית שמייצרות תצוגות פריטי דקורציה בסגנון פרובנס ושאבי שיק, לבין שיק אתני מלווה ארומה אקזוטית של מחוזות רחוקים, להתבשם מעולם עשיר של פריטי טקסטיל, לחייך אל מול אמירות עיצוב משעשעות של חברות צעירות, לשאוב רעיונות מתצוגות כלים ושולחנות ערוכים, להצר על כך ששוב אינך ילד מול היצע שופע של פריטים שנועדו לעיצוב סביבת חייהם של ילדים, או להתרשם מקולקציות ריהוט עכשוויות של חברות מובילות. אולי העובדה שחלק לא קטן מהמציגים הן חברות קטנות/חדשות/צעירות גורמת לכך שהכרזה על מגמות גורפות אינה בהכרח ה"אישיו" המרכזי בתערוכה הפריזאית, שאינה מוקדשת רק לריהוט וידועה כאירוע מסחרי חשוב ונחשב, אך עם זאת, תערוכה כמו תערוכה, היא לעולם הזדמנות לחברות לומר את דברן- לחשוף חידושים, או לפחות להציע שדרוגים ורענונים של קולקציות קיימות, וכאלה לא חסרו. כך, למשל, בין החברות שהגיעו חמושות בחידושים, אפשר היה למצוא את מעצבת השטיחים הספרדיה נני מרקינה, הידועה כבעלת אג'נדה חברתית-הומניסטית שבאה לידי ביטוי מרגש בעשייתה היצירתית ששזורה בעשייה קהילתית. את שנת 2011 פתחה מרקינה עם אינטרפרטציות עכשוויות לשטיחי קילים מסורתיים שנארגו בצפון פקיסטן בטכניקות ידניות עתיקות, ובכלל זה סדרה שעוצבה ע"י האחים בורולק, ומאופיינת בשיטת אריגה ידנית המניבה דגמים ייחודיים. מהקולקציה החדשה של חברת רוש בובואה עלה ניחוח של שנות החמישים, אם בקווי העיצוב ואם בשימושי החומרים- עץ משולב עם זכוכית מודפסת, ואף חברת ויביאפה נדדה לאותן שנים כמקור השראה לקולקציה שכללה בעיקר כורסאות בעיצוב קלאסי שממדיהן "נמתחו" ברוח הזמן. התכתבות עם מסורת אפיינה גם את הקולקציה שעיצבה פאולה נבונה לחברת "לנדו"- צורניות קלאסית בהשראה שנשאבה מארכיטקטורה באיים הקריביים ובאה לידי ביטוי בגימורים מתוחכמים המעניקים לעץ מראה גולמי ומהוקצע בעת ובעונה אחת. קולקציה עשירה במיוחד שכללה ממערכות ישיבה, כורסאות וספות ועד פריטים משלימים הציגה חברת "לינייה רוזה", כאשר בין המעצבים האחראים ליצירתה ניתן לציין את האדריכל ז'אן נובל, את המעצבים פרנסואה אזמבורג, אינגה סמפה, ונוספים. חברת בקסטר, מאידך, בחרה להציג מה שכונה על ידה קולקציה של מהדורות מוגבלות- עיצובים מוכרים שהוצגו בגרסה חדשה של גימור או שימוש חומרי, ובתוך כך הפכו לקשת אקלקטית של עיצובים ייחודיים בסגנונות שונים.
העשור השני של המילניום השלישי מדגיש היטב את השתרשות ה"ירוק" גם בעולם העיצוב,השואף לבסס סביבת מחייה ידידותית ו"קורקטית". במסגרת זו נראו חברות המעצבות אך ורק על בסיס ירוק כפועל יוצא של אג'נדה הדוקה, וחברות העושות שימוש בעץ הדגישו את עובדת היותו מגיע מיערות מורשים. בהמשך למגמה זו, עולה קרנו של הבמבוק כחומר המהווה חלופה ראויה לעץ, והוא מגיע בשלל גימורים וצורות עיבוד המקשים לזהותו, כשהוא משמש לעיצוב פריטי ריהוט, גופי תאורה ואף כלים.
ככלל, גם ללא הכרזה חד משמעית על הולדתו של הדבר הבא, ו/או קביעה נחרצת על מגמות מובילות, שיטוט בין ביתני התצוגות העלה מספר מאפיינים ומוטיבים צורניים ששבו והופיעו באינטרפרטציות שונות ומגוונות. בתחום שולחנות אוכל נצפה דגש על בסיס שולחן המעוצב לא פעם כסוג של "חמורים" ו/או וריאציות שונות על צורניות זו, כאשר בצירוף המשטח העליון מתקבלת חזות קלילה ומינימליסטית למדי. עיצוב מצולע ו/או א-סימטרי הופיע במינון גבוה למדי אצל חברות רבות שבחרו בצורניות "שבורה" לעיצובים שונים, ובתחום שולחנות קפה קיים שפע המוצע בשלל חומרים ועיצובים. את השפע והגיוון ניתן אולי לייחס לעובדה שמערך הישיבה הסלוני השתנה ושוב אינו בהכרח מורכב שתי ספות וכורסה המרוכזים סביב שולחן קפה אחד. מגוון העיצובים הוא כזה שמעניק פתרונות למערכי ישיבה משתנים, אם כשולחן ליחיד החובר/נאחז בספה, ואם כיחידות נפרדות אותן ניתן לצרף בהתאם לצרכים, או לעשות בהן שימוש פרטני. כמו בשולחנות הקפה, כך גם בתחום ההדומים מורגש סוג של פריחה, שאף אותה ניתן אולי לייחס לאותו שינוי תפיסה באשר לסיטואציית הישיבה, ורבות מהחברות ומעצבים הציגו את הפריט הקטן והחביב הזה בגרסאות מגוונות כשהוא מתאים לשמש כמושב וכשולחן קטן כאחד.
שחר של יום חדש
הומאז' למונדריאן
בטיימינג מוצלח במיוחד (לפחות עבור כותבת שורות אלה) התקיימה תערוכת "Maison & Objet" בחפיפת זמנים לתערוכה המוקדשת לפיט מונדריאן ולסגנון ה"דה סטיל", שמוצגת עתה במרכז פומפידו. בגלריה בקומה השישית, כשנופה של פריס האפורה ברקע, המסע בעקבות מונדריאן היה מרגש ומרתק: עשרות יצירות פרי מכחולו, לצד יצירות של תיאו ואן דוסבורג, עורכו של המגזין ההולנדי "דה סטיל", ומי שלמעשה יזם והקים את קבוצת האדריכלים והאמנים שאף נקראה באותו שם. העקרונות הרעיוניים של הקבוצה, שהתרחבה לתנועה, דגלו בהפשטה, בניתוק מהטבע ומהממד הרגשי, ובאו לידי ביטוי, בין היתר, בצמצום חף מכל קישוטיות, בקומפוזיציות א-סימטריות שעיקרן משטחים ישרים ובשימוש בצבעוניות בסיסית. הצבעוניות שעשתה שימוש בצבעי היסוד, היא גם זו שנחרתה כסמל וכהשראה לרבים וטובים (עיין ערך ביתם של ריי וצ'רלס אימס), ומסתבר שהזמן לא יכול לה. ולראיה: שעות ספורות אחרי הביקור בתערוכה, "פגשתי" שוב את מונדריאן...
במיצבי ההשראות הנכללים בתערוכה עסק השיח הרעיוני בשינויי תפיסות, ותחת כותרת מובילה INTENSITE' פרשו סוכנויות החיזוי את משנתן באשר לצפוי לנו בעתיד הקרוב- הרגש לובש צורות חדשות ומייצר קשרים חדשים עם הסביבה.
הסוכנות של פרנסואה ברנרד הציגה את UN-PLUGGED: דיון ביותר ופחות,ובשאלה מה עלינו לאבד כדי לזכות ולהרוויח. הביתן, שהיה מלווה במוסיקה רוגעת, עוצב בקווים פשוטים, נינוחים ומזמינים עם חומרים טבעיים, עץ בהיר, מלאכות יד כמו סריגה, ופריטים בסיסיים ככיסאות וספסלים, והמחיש את הרעיון שעמד בבסיסו- "לכבות" את הוירטואליות שפשטה על מציאות החיים כדי להשיג קשר טוב יותר עם הקיים והיש: אסתטיקה של פשטות ומקומיות, שימוש בחומרים המצויים בהישג יד, שייכות לחברה, וחיבור עם מחזוריות עונות השנה.
המיצב של סוכנות אליזבט לריש HAUTE TENSION, העניק פרשנות חוקרת לנושא המשותף דרך בחינת חומרים ונראות- קווים, נפחים, כובד וקלות. בחינה זו הומחשה בעיצוב שהעביר את המבקרים בביתן דרך חוויות משתנות: חלל מואר באדום ומלווה בקולות עמומים, חלל חשוך שכלל וידאו ארט שהשתקף במראות, וחלל לבן וצח ממנו בקעו קולות טבעיים-רגועים כזרימת מים. אור וצבע, נטען במצע, מעצימים את השפעת מגעם של חומרים ומייצרים חוויה חושית-רגשית: העוצמות מתחזקות, הטכנו-פואטיות מתעשרת, ועולם אחר, מפתה, ובעיקר עוצמתי בממדיו הסנסואליים, מבטיח קיום חדש שנמצא באופק.
הביתן של סוכנות נלי רודי עוצב בגווני שחור ולבן, עם שילוב צורות מתוחכמות, מוטיב מצולע ומוסיקה קצבית שליוותה את הביקור בו. "אפילו אם המאה הזו עדיין נאבקת ידי להחליף ערוצים מעולם אחד למשנהו, יש עתיד באוויר" נטען במצע הרעיוני, שאף הרחיב והזמין את הציבור להיכנס לזמן של שינוי ללא פחד, עם פרספקטיבות חדשות שהודגמו באמצעות הפריטים ששולבו בביתן. אסתטיקה קינטית שמתעתעת במבט, מורכבות צורנית, גיאומטריה "שבורה" או מצולעת השתקפויות במראה ועוד, הכריזו כי אין מדובר באילוזיה ויזואלית, אלא בהנדסה טכנו-רגשית שמתכננת נרטיב קסום להפעלה מחודשת של רגשות והעצמת חיי היום-יום.
מתוך מגזין בית ונוי 117: "שחר של יום חדש?"