בעומק חלל הכיתה: חללי למידה אישיים, ריצוף פרקט, וקיר מחופה משטחים תלת ממדיים המדמים מראה של צמחייה ירוקה רעננה.
תכנון חלל כיתה המיועד לתלמידים בעלי הפרעות קשב וריכוז המוגדרות בספקטרום הגבוה של התופעה, הוא תמיד משימה מורכבת. אך עבור האדריכל ליאור בן שטרית, שסביבות למידה הן נושא קרוב ללבו וכבר כסטודנט נגע בו כשעיצב כיתת לימוד "אחרת", מדובר במשימה מאתגרת במיוחד.
כך, כאשר הגיעה אליו הפנייה לתכנן את חלל הכיתה הייחודית היא היוותה לדידו הזדמנות של ממש שנפלה בחלקו. "הכיתה נמצאת בגימנסיה "דרכא" בקריית מלאכי, ומימוש הפרויקט החשוב התאפשר הודות לפעילותה המבורכת של קרן כל ישראל חברים העוסקת בקידום תכניות חינוכיות, ולתרומה שהתקבלה מחברת הביטוח הראל, שאוחזת באג'נדה חברתית של תרומה לקהילה" הוא מספר ומציין בחום גם את הסיוע הרב שקיבל ממנהלת בית הספר, וממנהל התפעול.
חללי הלמידה האישיים: מבוססים על מסגרת מתכת ששניים מקירותיה מחופים ביריעות פולי קרבונט צבעוניות ושקופות קמעה, מהסוג המשמש בחממות. החללים מעניקים פרטיות, ובה בעת משמרים קשר עם סביבת הכיתה.
הכיתה אינה כיתת האם של התלמידים, אלא משרתת אותם מספר שעות בשבוע ללמידת תכנים ייעודיים בהתאם לתכנית הלמידה שנרקמה בקרן לצורך זה. בבסיסה הרעיוני של התכנית עומדת תפיסה הוליסטית המכלילה את ההורים ורואה חשיבות במעורבותם השוטפת, ובכלל זה הגעה לכיתה מידי שבוע-שבועיים. בתוך כך, נדרש תכנון החלל להיות גמיש ומותאם למצבים משתנים: מצבים של למידה פרונטאלית-מקובלת, מצבים של למידה קבוצתית או פרטנית, וכן להכיל מצבי "מליאה" כאשר גם ההורים נמצאים.
למלאכת התכנון קדמו חקר ולמידה של בן שטרית את הנושא, כמו גם התבוננות ותצפיות שערך, כאשר גיבוש הקונספט לווה מבחינתו בסוג של קונפליקט שהעצים, לדבריו, את האתגר "מחד, מתבקש היה לייצר סביבה מזמינה ו"ייצוגית", אך מאידך חשוב היה להימנע מעומס ויזואלי שעלול להפר את יכולת הריכוז של התלמידים". הקונפליקט, שמעצם הווייתו כרוך בבחינה מעמיקה של מכלול היבטים, הוא מן הסתם גם מה שהביא לפתרון המושכל שהגה, אשר נקרא בחלל הכיתה כעיצוב מאוזן- "מדליק" ומתון כאחד, ובעיקר כזה שירד עד אחרון הפרטים של פריטי הריהוט שעוצבו על ידו ייעודית.
תכנון גמיש מאפשר מצבי הוראה/למידה שונים. מערך הכיתה בהוראה פרונטאלית "רגילה".
החלל, המשתרע על כ-60 מ"ר, חווה בעבר שריפה ומאז עמד נטוש ללא שימוש. עם הכשרתו לייעוד החדש בוצעו בו עבודות שיקום, שבמסגרתן רוצף שטחו בפרקט, על תקרתו הקיימת הותקנה תקרה אקוסטית, קירותיו נצבעו, ואחד הם חופה במשטחים תלת ממדיים המדמים קיר צמחייה ירוק ומשווים תחושת נועם ורעננות.
חללי הלמידה האישיים ממוקמים בעומק החלל, "אחרי" השולחנות.
עם תפיסתו את הסביבה הלימודית כ"במה מאפשרת"- מרחב שמזמן ומאפשר קיום אינטראקציות מגוונות מסוגים שונים, את ההשראה לשפת העיצוב שאב בן שטרית מאפליקציית המשחק החביב על בני הנוער MINECRAFT, שמגלם חיבור לעולם התוכן שלהם ומבוסס על צורות גיאומטריות פשוטות.
כך, לדוגמה, החללים האישיים ללמידה פרטנית שהוגדרו בפרוגראמה ושולבו בהיקף המרחב הפתוח, עוצבו כעין קוביות המבוססות על מסגרת ברזל, ומילואה שמשתלבת רק בשתיים מפאותיהן- "סוג של מינימום הנדרש להגדרת מקום" כפי שהוא מסביר זאת.
צירוף השולחנות לכדי שולחן אחד גדול לישיבה משותפת סביבו.
כחומר לקירוי/מילואה נבחרו יריעות פולי קרבונט צבעוניות (מהסוג המשמש בחממות) שמשרתות את העיצוב מבחינת צבע ושקיפות, כאשר החללים עצמם מבטאים רובד נוסף של ממד האיזון: מעניקים שקט של מרחב פרטי, ובה בעת אינם מנותקים לגמרי מסביבתם.
עיקרון פשטות הצורה לידי ביטוי משמעותי בפריטי הריהוט, ויותר מכל בכיסאות, אשר עיצובם הייחודי המשלב "רדי מייד" נהגה מתוך מטרה לייצר אובייקטים שיוכלו לספוג את האנרגיה של המשתמשים. בתוך כך, מושבי הכיסאות המלבבים למראה אינם אלא כדורי יוגה אדומים שהולבשו על גבי קונסטרוקציית מתכת, ורק משענת הגב מאזכרת את זו של כיסא בית הספר האייקוני. בן שטרית: "תצורת הכדור מבטאת עיגול מושלם, והישיבה עליו מאפשרת לשלוט בתנועתו. המשענות המוכרות שמשתלבות עם הכדורים נמצאו לאחר תהליך חיפוש עיקש כמלאי שנותר במחסן היצרן, וכשהתבררה לו הסיבה שאני רוצה לרכשן הוא תרם אותן".
הכיסאות שעיצב בן שטרית בנוסח "רדי מייד": כדור יוגה אדום מולבש בתוך קונסטרוקציית מתכת ומשענת גב אייקונית של כיסאות בית הספר ה"רגילים". הכדור מבטא צורת שלם ומאפשר ליושבים עליו לשלוט בתנועתו.
עיצוב השולחנות משלב משטחי עץ ומסגרות מתכת נקיות, והצבתם בחלל גמישה וקלה להתאמה לצרכים ומצבים מבוקשים ומשתנים - כמקבץ המייצר משטח גדול לישיבה משותפת סביבו, כמקבצים קטנים ללמידה בקבוצות, כתצורת ח', או כמערך כיתתי "רגיל" לשיעורים פרונטאליים. בן שטרית: "מעבר לאתגר הגדול של התמודדות עם הנושא ועם תקציב נתון, הדרך הייתה מרתקת. ואם הכיתה היא במה מאפשרת, אז גם תהליך עיצובה היה מבחינתי "תהליך מאפשר"- תהליך שזימן לי מפגשים מעוררי השראה עם אנשים וגופים שהאתגר החינוכי והקהילתי הוא חלק בלתי נפרד מסדר יומם".