"אנחנו לא עוסקים ברסטורציה של ריהוט עתיק" מדגישים ענת דך ואסף עציון מ"ענוצ'קה", ודעה זהה משמיעה גם האמנית אריאלה כסלו. "אנחנו מעדיפים לקרוא לכך חידוש אמנותי" הם מחדדים את מהות עיסוקם כרצון להעניק מחזור חיים נוסף ואסתטיקה חדשה ל"סתם" רהיטים ישנים שראו ימים יפים יותר.
ענת דך מעידה על עצמה שתמיד אהבה ליצור ולגעת בחומר "תמיד הייתי עסוקה בצביעה של משהו, בהענקת טוויסט כלשהו לאיזה רהיט, ובאופן כללי במלאכות יד שונות". אסף, אחיה הצעיר, סטודנט במחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT, מכון טכנולוגי חולון, מספר על אהבה נושנה לעץ, וכשאחרי שהייה של מספר שנים בחו"ל במסגרת שליחות החליטה ענת לממש את אהבותיה באורח ממוסד יותר, היה זה אך טבעי שהוא יחבור אליה. ככלל, הם מוסיפים, האהבה לחומר ועיסוק ביצירה הם כנראה עניין גנטי שזורם במשפחה, ואף השם שבחרו לפעילותם "ענוצ'קה", מרמז על כך ומשמר זאת- שילוב של ענת ו"הינדיצ'קה", שמה של סבתם, שאת יצירתיותה ביטאה במילים, ואת כתביה, השזורים בהומור רב, הם מעריצים.
שווקי פשפשים, חיסולי דירות, אתרים העוסקים באובייקטים יד שנייה או פריטים מזדמנים שאנשים מביאים להם, הם לחם חוקם של ענת ואסף. במקומות אלה הם "מצטיידים" בפריטים ישנים, כאשר החפצים שבעליהם מאסו בהם מהווים עבורם חומר גלם והעיצוב החדש שהם רוקמים ממנו נולד מדיאלוג שהם מקיימים ביניהם "לפעמים הרעיון העיצובי נולד מיד, ולפעמים כתהליך שמבשיל לאט. יש גם מקרים בהם אנחנו נתקלים בפריט מסוים שהוא עצמו מוליד רעיון, ומקרים בהם יש לנו רעיון כלשהו ואז אנחנו תרים אחרי פריט שיכול להתאים לו ולאפשר לנו לתרגם אותו" הם מספרים.
זוג תריסים ישנים שהזדמנו על הדרך כבסיס לעיצובה של ארונית חביבה בסגנון פאו-ברזיל. 'ענוצ'קה'. עם נקודת פתיחה כזו, אין תמה שהעיצובים שלהם שונים מהמוכר והקיים, ומביאים אינטרפרטציות ייחודיות בעליל למה שהיה פעם כיסא למשל, שולחן, תריס או חלון. יש ביניהם שנוצרים כקומפוזיציה המשלבת חלקים ממקורות שונים לכדי רהיט/פריט חדש, ולאחרים הם מעניקים את הטאצ' הייחודי באמצעות תוספות שונות. בתוך כך, בין הפריטים והחפצים שהם "מקוששים" תדיר אפשר למצוא אריחים ישנים, בדים, זכוכיות, ידיות ופרזולים כאלה או אחרים, ועוד כהנה וכהנה אלמנטים המשמשים אותם, אם כחלק מהעיצוב עצמו, ואם כמרכיב של "קריצה" כלשהי.
כשם ש"שגרתי" אינו קיים במילון המושגים שלהם, גם סימטרי נפקד ממנו "סימטריה היא לא הסיפור שלנו, ולכל פריט אנחנו משתדלים להעניק גם ערך מוסף כלשהו, רגשי או משעשע" אומרים ענת ואסף "לתהליך העיצוב-ביצוע קודמות בד"כ סקיצות שאנחנו מכינים, אם כי לעתים הוא משנה כיוון תוך כדי עבודה עליו, וכבר נוכחנו לא פעם שדברים לא מתוכננים מניבים תוצאות נהדרות" הם מוסיפים.
כמו חומרי הגלם המגוונים, כך גם הטכניקות בהן הם עושים שימוש שונות ומשתנות בהתאם לחומר מהם עשויים הפריטים. למשל, רהיטים עשויים מעץ הם משייפים "עד העצם" כדבריהם, מלטשים אותם, מתקנים במקומות נדרשים, משלימים פינות, מוסיפים חיזוקים כשצריך, ולבסוף צובעים בטכניקות המותאמות לעיצוב החדש שיצרו ותוך הקפדה על גימורים קלים לניקוי ותחזוקה. "אחרי הכול, ואולי לפני הכול, מדובר בפריטים שצריכים "לעבוד" ולכן להיות גם עמידים ואמינים. מעבר לכך, בהיבט הוויזואלי, תמיד אפשר לצבוע מחדש, לשייף שוב וכד', ולהמשיך ליהנות מהערך האסתטי המיוחד שהם מביאים, כסוג של תכשיטים ".
בסיס עץ של הדום ישן שבגלגולו החדש מהווה בסיס לשולחן צד קטן, שמשטחו העליון הוא גזיר נייר יפני נתון בתוך מסגרת זכוכית כפולה. 'ענוצ'קה'. אהבה "מאז ומעולם" כדבריה, לחומר וליצירה, מלווה אף את האמנית אריאלה כסלו, והעניין הגנטי, מסתבר, משחק גם במגרש שלה "אבי היה יצרן רהיטי במבוק, גדלתי בקרבת התחום היצרני-יצירתי, ובמסגרת זו התוודעתי גם לעולם הרפדות. כששהיתי מספר שנים בדרום אפריקה אפילו לקחתי קורס שעסק בכך" מספרת כסלו, בוגרת "בצלאל" במחלקה לעיצוב גראפי (מה שנקרא היום תקשורת חזותית) הזוקפת לזכותה רזומה יצירתי מרשים דווקא בעיצוב קרמי.
העיסוק בחידוש רהיטים ישנים, שהצטרף לשלל עיסוקיה האחרים בתחומי היצירה, החל באקראי, כשנתקלה יום אחד בספה ישנה שנזרקה לרחוב אחרי שסיימה, מן הסתם, את שירותיה הטובים באחד הבתים. כסלו, שהספה המיותמת משכה את תשומת לבה, אספה אותה לביתה, אך היא נותרה מונחת ללא שימוש גם שם, עד ש"נפל לה האסימון" כדבריה. "מאז ומתמיד הייתה בי אהבה לטקסטיל ולעבודות טלאים, ופתאום, כשחשבתי מה לעשות איתה, הכול התחבר- החיבה לבדים ואריגים, הידע ברפדות, לימודי העיצוב הגראפי, הנגיעה בחומר ויצירה ידנית ככלל. החלטתי לחדש את הספה ע"י ריפוד טלאים".
ספסל ישן ששוקם ורופד בבדי עניבות משי ישנות. 'אריאלה כסלו'.
העבר וההווה: כורסה ישנה שזכתה לחיים חדשים בזכות ריפוד טלאים ססגוני ההופך אותה לפריט ייחודי ואת נוכחותה למקורית בעליל. אריאלה כסלו.הרעיון החדש הלהיב אותה, ומשם הדברים החלו לזרום "מצאתי את עצמי מחפשת אחר כורסאות וספות ישנות, וגם אנשים החלו להפנות אלי פריטים ישנים שהיו ברשותם". כאשר הפריטים זקוקים לתיקונים "כבדים" של ממש, כסלו מפקידה אותם בידיו האמונות של בעל מקצוע בתחום, אך תהליכים כשיוף וצביעה היא מבצעת בעצמה, וכמובן את כל תיקוני וחידוש הקרביים של הריפוד- קפיצים, רצועות וכד'. כשהאובייקט כשיר שוב לתפקוד, מרפדת אותו כסלו בעבודת טלאים כיד הדמיון הטובה עליה, והתוצאה היא קומפוזיציות ססגוניות ועליזות במיוחד, המגלמות את אהבתה של כסלו לצבעוניות "ממד של צבע תמיד משרה עליזות ומצב רוח טוב, וכאשר הוא חובר לתוכן העבר הנוסטאלגי שנושאים פריטים ישנים זהו שילוב מנצח מבחינתי".
מתוך כתבה "הזדמנות שנייה". מגזין 121, נובמבר-דצמבר 2011