אחד המושגים המוכרים ובעלי המשמעות בעולם העיצוב הוא "כנות החומר", קרי: החומר הטבעי, הדבר האמיתי. לא כמו ולא דומה. אין ספק- חומרים טבעיים לעולם נושאים עמם איכויות אסתטיות וערכי אותנטיות הנובעים מעצם היותם כאלה, כשהשימוש בהם מאציל אותם על סביבתם ומעשיר אותה. עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לתעשייה פורחת ומשגשגת של "מתחזים" למיניהם- חומרים מתועשים אשר הודות לטכנולוגיות מתקדמות עוטים מראה ומרקם של חומרים אחרים, טבעיים בעיקר, כאשר לא פעם נדרשת עין מיומנת ובוחנת במיוחד על מנת לעמוד על ההבדל.
למרות שמדובר בתוצרים של עידן טכנולוגי מתוחכם, הרעיון לכשעצמו הולך מאות שנים אחורה, ומקורו בניסיון למצוא פתרונות לקבלת חזות אסתטית מבוקשת במקרים בהם מסיבה זו או אחרת לא ניתן היה להשיגה באמצעות שימוש "בדבר האמיתי"- בין אם חומר, ובין אם אלמנט כלשהו. כך, למשל, טכניקות צביעה מסוימות, דוגמת סטוקו המדמה מראה של שיש או טכניקה המעניקה אפקט מיושן למשטחים, נולדו, למעשה, כתחליפים אשר בהיעדר אפשרות אחרת, תקציבית או ביצועית, נועדו לשוות חזות אסתטית המדמה את המקור.
בד הטלאים הצבעוני שנתלה על הקיר אינו אלא אריחי חיפוי המייצרים את החזות הטקסטילים ואת התחושה. "נגב"
דיגום טבעות עץ מועתק "אחד לאחד" באריחי גרניט פורצלן המייצרים מראה משכנע של משטח מרוצף עץ. "מודי"
אם תרצו, אף טכניקת "שיגוע העין"( TROMPE L'OIEL ) - טכניקת ציור ריאליסטית המייצרת אשליה אופטית וגורמת לאובייקט המצויר להופיע בתלת ממד עד כדי תעתוע של ממש - שימשה לא פעם כתחליף מתחזה ליצירת "הימצאות" של אלמנטים מבניים, כמו, למשל, שילוב "חלון" בקצה מסדרון דחוס וצר, להענקת תחושה של חלל הנפתח אל החוץ . כך או אחרת, הרעיון העומד גם היום בבסיס תעשיית ההתחזות אינו שונה בעיקרו- השגת אפקטים אסתטיים ותחושתיים שמשרים חומרים מסוימים, אך באמצעות חומרים אחרים, אם בשל היותם עמידים/מתאימים יותר לשימוש המיועד להם בחלל ספציפי, ואם בשל מחיר נוח יותר.
במסגרת זו אנו עדים לסצנה חדשה בעולם החומר, תוצר ישיר של עידן טכנולוגי מתקדם המאפשר היום לתעשיות מסוימות לפרוץ את גבולות המשויך לעולם התוכן שלהן, לשאול דימויים מעולמות תוכן אחרים ולהעניק למוצריהן פרשנויות אסתטיות חדשות המרחיבות את אפשרויות השימוש בהם. בכל הקשור לחיקוי חומרים טבעיים נקל להבין את הרציונל, שכן השימוש בהם בראי הפרקטיקה של עיצוב פנים אינו תמיד פשוט ו/או ניתן לביצוע. אחרי הכול, מעצם הווייתם כחומרים טבעיים שהינם בד"כ גם חומרים "עובדים", הם מאופיינים לא פעם בתכונות אשר אינן תמיד מתאימות למרחב הביתי ולעתים אף עלולות להציב מגבלות שימוש. ריצוף בטון, לדוגמה, דורש חוזק קונסטרוקטיבי להבטחת העמידות הנדרשת לנשיאת כובדו של החומר, כך שבמקרה והוא אינו מספק אריחים המדמים מראה של בטון הינם פתרון ראוי למבקשים לשלב את נוכחותו העכשווית בעיצוב ביתם.
חדר שינה מרוצף באריחים מדמי פרקט בתצורת פלנקים. "זהבי עצמון"
חיפוי בריקים? לא, זה טפט המייצר את המראה החמים. "אבי שטיחים ופרקטים"
גם החוששים לשלב עץ טבעי בחללים רטובים יכולים היום ליהנות מ"נוכחות החומר" באמצעות אריחים המדמים פרקט, החפצים בקיר מחופה עור או בד בדיגום קפיטונאז' יכולים להשיג את האפקט באמצעות טפטים או אריחים, וכן הלאה וכן הלאה- הטכנולוגיה עומדת לרשותם עם היצע פתרונות. עם זאת, ממד ההתחזות אינו חל רק על מציאת תחליפים פרקטיים לחומרים טבעיים/ "בעייתיים", ומתרחב כיום לכדי חיקוי חומרי "כללי": כך ניתן למצוא חומרים מתועשים המחקים חומרים מתועשים אחרים, דוגמת אריחי חיפוי ש"מתחפשים" לטפטים ולחלופין טפטים שמתחפשים לאריחים; חיקויי אומנויות קראפט, דוגמת תחרה, גובלן או סריגה, שהודות לטכנולוגיות הדפסה איכותיות במיוחד מייצרות מראה של משטחים טקסטיליים מדויקים "אחד אחד"; ובעולם ההתחזות אף אפשר למצוא דוגמאות של חומרים טבעיים המחקים חומרים טבעיים אחרים, דוגמת עור אשר בטכניקת גימור מסוימת עוטה מראה של שעם לכל דבר- בקשת האפשרויות להשגת מרקמים רצויים נראה כי השמיים הם הגבול, וכמעט כל חומר יכול להפוך את עורו.
בראש רשימת המתחפשים בעיצוב הפנים צועדים חומרים מתחומי החיפוי והריצוף, וביניהם אריחים, (בעיקר קרמיקה וגרניט פורצלן), טפטים וכן פורמייקה. זו האחרונה, למשל, מופיעה כיום בשלל מרקמים משכנעים ביותר, ולעתים קשה להאמין שחזיתות המתכת המרשימות שסוגרות על הארונות אינן אלא חומר שבסיסו עשוי שכבות של נייר ושרפים. בהמשך לכך, הרתיעה שאפיינה בחירה/ הסתפקות בתחליף שאינו הדבר האמיתי החליפה היום את מקומה ללגיטימציה (בדומה לתהליך שעבר הפלסטיק, כאשר מחומר נחות, פשוט וזול הפך לחומר לגיטימי ואהוד בקרב מעצבים, ושלא לדבר על שלל ה"תחפושות" שהוא עוטה), ומנקודת מבט עכשווית בסביבה טכנולוגית כמו זו בה אנו חיים היום, המתחזים למיניהם הינם ללא ספק מוצרים מתוחכמים שבבסיסם עומד "שילוב כוחות" המרחיב את ההיצע האפשרית בתחום העיצוב.
אריחי גרניט פורצלן המדמים מראה של לוחות שפורקו מארגזים, כולל הכיתובים המאפיינים ארגזים כאלה. "ויה ארקדיה".
חיפוי "טפט" זהוב ואלגנטי המתקבל מ
אריחים. "אלוני"
אריחי גרניט פורצלן כריצוף שיש לכל דבר. "נגב"
מתוך "אומרים שאני אינני אני...". גליון 123, מרץ - אפריל 2012