תכנון בית פרטי - פחות זה יותר

הבית שתכנן האדריכל פיצו קדם באחד מיישובי השרון מגלם אמירה מודרניסטית צרופה - מבנה בקווי מתאר נקיים-מנימליסטים, עטוף בגינה מינימליסטית, ורצף שקוף המטשטש הגדרות בין פנים וחוץ

מאת: מיה אור | צילום: עוזי פורת | "פיצו קדם אדריכלים", אדריכלים פיצו קדם ורז מלמד - 03/04/2013
על תהליך תכנונו של הבית, השוכן באחד מיישובי השרון, אומר האדריכל פיצו קדם שהוא היה פורה במיוחד, מפגש מוצלח בין שפתו המודרניסטית לבין העדפות טעמם של בעלי הבית ש"דיברו" באותה שפה. "דיאלוג טוב עם לקוחות הוא תנאי חשוב תמיד, בכל תכנון שהוא, וזה לא תמיד קל. אך במקרה דנן, עם בעלת בית שהיא "מינימליסטית בנשמתה" ובעל בית שניהל את פיקוח הבנייה, הוא זרם כראיה של "עין בעין", ובתוך כך אפשר לזקק את הרעיון התכנוני ולמקסם את איכויותיו" הוא אומר, וכשקדם מדבר על איכויות תכנון הוא מתכוון לדיוק בפרטים, לשימוש מושכל וחדשני בחומרים, לחבירה לקונטקסט סביבתי וליצירת מסגרת חלל נקייה שנועדה לספק לדיירים מעין "תיבה" למילוי תכנים אישיים.

 

 

 

קדם הוא מודרניסט אדוק, וכמו משנתו המקצועית הסדורה והמגובשת, כך גם התכניות היוצאות ממשרדו מדוקדקות עד אחרון הפרטים, תוצר של עבודת צוות שהוא מקפיד עליה וגאה בה - אף כבל חשמלי לא יכול להפתיע, ושום פרט חיבור כזה או אחר לא יתגלה פתאום ללא פתרון שהוכן לו מראש. ואכן, את כל הקפידה הזאת מגלם הבית בשרון, אשר לדברי קדם לא היה כרוך דווקא בתקציב מרקיע שחקים "החיבור הרגשי של בעלי הבית לתהליך, והגישה הטוטאלית שלהם הם שסייעו לייצר את איכויותיו".

 

הבית החד קומתי ממוקם על מגרש המשתרע על שני דונם, והעמדתו עליו נעשתה כך שיוותר די שטח ליצירת חצר קדמית גדולה שתדגיש תהליך כניסה הדרגתי ורך מהמרחב הציבורי לפרטי. במבט מן הרחוב מתגלה חזותו השקטה והמתונה שמשדרת קנה מידה נעים, רחוק מכל מורכבות דרמטית או התנשאות מנוכרת: שני גושים- אנכי ואופקי- המייצרים מתאר נקי קווים, חיפוי טיח פיגמנטי בגון אפור, ופס ניתוק ש"נמשך" בחלקו העליון, מרכך את המסה הבנויה מחד, ומדגיש את ניקיונה מאידך.

 

 

חזיתו האחורית של הבית ממירה את החזות האטומה של החזית הקדמית בחגיגה של פתיחות, ושני הגושים הניצבים זה לזה משתקפים בבריכה הקושרת אותם.
 

 

מבט מן הצד אל עבר הגוש האנכי.
 

החזית הקדמית "אטומה" בעיקרה, למעט שני פתחים שנפערו בה: פתח אופקי נמוך בגוש האנכי, שמלווה את שביל הגישה לבית ומעניק הצצה אליו וממנו; ופתח בגוש האופקי, אשר לצד בריכת נוי המצויה בחזיתו כ"במה" למשחקי אור והשתקפויות, מרמזים משהו על הבאות - על המרחב העתיד להתגלות בהמשך.   

הפרק הקושר את שני הגושים מחופה בלוחות אלומיניום ודלת הכניסה, שהותקנה בתוכו עם משקוף נסתר וציר פיווט, נטמעת בשטחו באורח לא מורגש ומעניקה תחושה שמדובר, למעשה, בדלת אדירת ממדים. עם הכניסה פנימה מומרת האטימות, הנזירית כמעט, של החזית הקדמית בפתיחות מרשימה המזמנת הפתעה: המתאר המבני של שני גושים הופך לחלל פנים שזרימתו מאופיינת בשני צירים ארוכים הניצבים זה לזה כשביניהם משתרעת שדירה פתוחה המכילה בתוכה בריכה צרה וארוכה, וכמו זו שבחזית הקדמית  מתגלה כזירת השתקפויות מרהיבה. 

 

הציר האופקי הוא האגף הציבורי שמכיל בשטחו את הפונקציות המשותפות שממוקמות ברצף פתוח המקנה לו איכויות לופטיות, ואילו הציר האנכי הוא האגף הפרטי, הכולל 4 חדרים הממוקמים לאורכו של מעבר הזורם במקביל לבריכה. בשני הגושים תוכננו החזיתות הפונות אליה כך שיתקיים קשר עין ישיר עמה, כמו גם בין אגף לאגף ובין שני האגפים ומרחב הגן המשתרע נכחה. האגף הפרטי צופה אל החוץ והבריכה דרך חזיתות שקופות התוחמות את מעבר החדרים, והאגף הציבורי דרך פתחי יציאה גדולים המובילים ממנו אל אכסדרה בנויה בחזיתו ששטחה רוצף בדק עץ. הויטרינות הגבוהות (3.25 מ') הותקנו בתוך מסילות שקועות תוך יצירת מישור אחד עם הפתחים, והפרופילים, שהינם הדקים במיוחד ובקושי ניתן להבחין בהם, מייצרים רצף שקוף המטשטש הגדרות של פנים וחוץ ומחבר אותם לשלמות אחת.

 

 

החלל הציבורי שממוקם בגוש האנכי. הפונקציות המשותפות- סלון, מטבח ופינת אוכל- ממוקמות ברצף פתוח המעניק לחלל איכויות לופטיות,
 

 

החלל הציבורי שממוקם בגוש האנכי. הפונקציות המשותפות- סלון, מטבח ופינת אוכל- ממוקמות ברצף פתוח המעניק לחלל איכויות לופטיות
 

פחות הוא יותר, סיסמת המודרניזם שטבע האדריכל מיס ואן דר רוהה, מקבלת כאן בבית את מלוא ביטויה, ו"שקט בעיניים" היא אולי הדרך הטובה לתאר את החלל שמבטים ארוכים, צורניות נקייה, צמצום חומרי וצבעוניות מאופקת מתגבשים בו למקצב קוהרנטי, זורם ונינוח. את ה"שקט" וה"פחות"  ניסח קדם כחלל מדיטטיבי ש"רב הנסתר בו מן הגלוי", וכל מה שיכול להיות מוצנע מן העין אכן מוצנע. כך, למשל, פריטי גבס שונים ששולבו בו, התאורה הנסתרת שמעניקה את מלוא הבמה לאפקט האור ולא לנוכחותם של גופים דומיננטיים "המכבידים" על ניקיונו, ואפילו נוכחותו של המטבח כמעט ואינה מורגשת במרחב המדויק והאוורירי הזה. תכנונו מגלם היטב את הצמצום ואת המוטיב האופקי של שפת הבית, כשיחידותיו המעוצבות בקווים מינימליסטיים משתלבות לכדי מישור אחיד עם הקירות וכמו נעלמות בתוכם, ויחידה נוספת בשטחו היא יחידת אי גדולה וארוכה המשמשת אף כדלפק אכילה וצוידה לצורך זה בכיסאות בר לבנים. שולחן האוכל ה"רשמי" של פינת האוכל, ממוקם בסמוך ובמקביל אליה, כאשר המרווחים  ביניהם מייצרים מעין מערך של שדרות אופקיות ומבטיחים התנהלות נוחה. 
צבעוניות החלל והחומרים שנבחרו לשמש בו נשענים על גווני אפור, לבן ושחור, המשלימים את מרקמו התמציתי: לריצוף נעשה שימוש באריחי אבן Limestone בגון גרפיט, הקירות נצבעו בלבן, ואף כל עבודות הנגרות במטבח ובחדרי הרחצה מתנאות בגון לבן ובמשטחי קוריאן לבנים- חומר אהוב על קדם בשל איכויותיו המעניקות מראה הומוגני נטול כל תפרי חיבור. פריטי הריהוט בחלל מעטים, אנינים, ו"מיישרים קו" עם שפתו המינימליסטית, דוגמת ספה שחורה, או שתי כורסאות בעיצוב קליל של מרסל ברויר המוכרות כאייקון. עם זאת, כסוג של חריגה מכוונת משפת החומר והצבע, שילב קדם בחלל שולחנות אוכל וקפה שעוצבו על ידו בקווים זהים מעץ אלון מבוקע, כאשר נוכחותו החמימה של העץ "שוברת" את המארג החומרי ומעשירה אותו בתוכן נוסף.

 

 

פתח אופקי בגוש האנכי מלווה את שביל הגישה לבית.
 

על הקירות, במינון מדוד שאינו סוטה מהמוטו התכנוני- עיצובי, תלויות עבודות אמנות משובחות, אך התמונה הגדולה מכולן היא תמונת נוף החוץ הנחשפת מבעד לשקיפות הפתחים הגדולים ומחברת את הבית המודרניסטי בעליל, לקונטקסט הסביבתי שלו ולארומה הכפרית העולה ממנו.

הקפידה והדיוק של חלל הפנים לא נותרים בין ארבעה כתלים, והמרחב העוטף אותם מאופיין באותה שפה תמציתית ונינוחה כאחת. הגינה הקדמית זנית משהו, ושביל הגישה אל הבית, שמרוצף באריחי אבן זהים לאלה המשמשים בתוכו, הינו רחב ומזמין, מכבד את הבאים. צדו באחד תחום בקיר המעטפת שלמרגלותיו נמשכת "רצועת" חלוקי נחל ממנה מזדקרים צמחים חדים, והשני בשדרת עצי פרי צעירים. יתרת השטח מחופה בחלוקי נחל, בפיזור מחושב ניצבים סלעים גדולים, ובבריכת השיקוף הנוסכת רוגע משייטים להם בנחת דגים בינות לצמחי מים. בחזית האחורית טופל השטח באורח ששיוה לו טופוגרפיה של גבעה היוצקת ממד ויזואלי רך למרחב המישורי ולקווים המינימליסטיים - ישרים שמאפיינים את הבית, ואף שולי המדשאה עוצבו בקו מתעגל קלות. כך, למעשה, לא ניתן להפריד בין הבית והמרחב הסובב אותו, כאשר כל אלמנט תכנוני, פנימי או חיצוני, הינו מרכיב במשוואת האסתטיקה הזאת של בית וגן.

מתוך מגזין 105: "פחות זה יותר"

 

יצירת קשר - תכנון בית פרטי - פחות זה יותר