מכל הנושאים בבית, מכל הקטגוריות, ענייני הניירת הם כמעט תמיד נקודת שבר. משהו בהם מכווץ את רובנו, אנחנו הופכים לקטנים וחלשים, ובעיקר לילדים שרוצים שמישהו יעשה את זה עבורנו.
אני יושבת עם יעל על שטיח במרכז הסלון. סביבנו ערמת קלסרים צבעוניים מפוצצים בניירת. אני יודעת מה יש בקלסרים, ומאמינה עמוק בלבי שיעל לא צריכה אפילו פיסת נייר אחת מכל אלה. יש שם תיעוד רב שנים של המחלה של אמא שלה שכבר הלכה מהעולם הזה: סיכומי ביקורים אצל רופאים, התייעצויות, אשפוזים ומרשמים. הם לא מעוררים ביעל שמחה, אבל כל נייר כזה מעיר אצלה זיכרון וגעגוע לימים שבהם אמא שלה אמנם הייתה חולה מאוד, אבל בכל זאת הייתה.
לעשות סדר בניירת, אם כן, זה לא רק לזרוק חשבונות חשמל ישנים או תלושי משכורת מתקופת הלירה.
הניירת היא אחד האתגרים המאיימים והמפחידים משתי סיבות מרכזיות – האחת היא הכמות שלה, והשנייה התוכן: חשבונות, חוזים, דוחות תנועה, מסמכים רפואיים, קבלות, חשבוניות וכו'. זה משהו שבדרך כלל בא לך להתעסק איתו כמו שבא לך לעמוד בפקק בכביש 6 בחול המועד בדרך לצפון, ועוד עם הילדים באוטו.
החדשות הטובות: אתם לא מתארים לעצמכם כמה שקים של ניירת אתם יכולים להעיף מהבית. ממש המון. והשחרור והסיפוק שתרגישו – שמחת בית השואבה.
מאיפה מתחילים?
אני מציעה קודם כול להפריד בין ניירות מרגשים לניירות אנטי־מרגשים. זאת אומרת, להפריד בין ניירות שכתוב עליהם, "אמא שנה טובה אני אוהב אותך," לבין חשבון הארנונה ומכתב מחברת הביטוח.
אלה שני סיפורים שונים.
דנה גל אלטבאואר, שמתמחה בטיפול בניירת, מציעה קודם כול לערום ערמות על השולחן לפי הקטגוריות שלכם. לכל בית יש את הנושאים שלו: בנק, ביטוחים, בריאות, ילדים, דירה וכו'.
אחרי שערמתם את הערמות, כולל פתיחת כל הדואר, כולל פתיחת ארגזי ניירת שלא העזתם לפתוח, מגיע השלב המרגש הבא:
ארגנו לכם ארגז גדול או שקית זבל חזקה לקטגוריית הולך לפח (95% מהניירות שיש לכם בבית מיועדים לפח).
הכינו קופסה או מעמד קרטון לקטגוריית צריך לשמור (חוזה דירה, מסמכים רפואיים חשובים, ביטוחים תקפים).
קופסה נוספת יעדו לקטגוריית לטיפול (שם תהיה הכי מעט ניירת, שתכלול, למשל, חשבונות וקנסות שצריך לשלם ודברים לבירור מול חברת הביטוח).
אם הערמות מפחידות ומאיימות בגודלן – עבדו במנות קטנות. החליטו, למשל, שכל יום בימים הקרובים אתם יושבים עשר דקות על מיון ניירת.
עכשיו התחילו לעבור על הניירת וקראו מה כתוב שם. יש לנו נטייה לחשוב שהניירות האלה רוצים להרע ולהכאיב לנו, לכן אנחנו מפחדים מהם כל כך. אם אנחנו רואים על המעטפה "מדינת ישראל", נדמה לנו שאוטוטו מגיעים עם אזיקים לקחת אותנו לאיזה בית מעצר. אבל רוב הניירות האלה בדרך כלל לא אומרים שום דבר חשוב, או שהם אומרים: תשמע חבר, יש לך 5,000 שקל בקרן פנסיה זו וזו. כלומר, חלק מהניירות האלה שאנחנו נמנעים מהם באופן שיטתי שווים כסף. קשה להאמין, אה?
בכל הנוגע למזכרות, שזה אומר תעודות מכיתה א' והלאה, ציורים מהגן, ברכות ליומולדת ותעודת סיום קורס שחיית חזה – אני מציעה לארגן לכל בן ובת בית מעמד מקרטון או קופסה של מזכרות, אחד לכל אחד ואחת. אל תשקיעו זמן בתיוק, אין צורך גם לניילן כל דבר, ואל תרדו לרזולוציות. עשו את זה פשוט.