לגעת בעץ

כאשר אתה גדל בארה"ב בעיירה כפרית ציורית שבה היער גולש לתוך החצר האחורית, והשכנים נמצאים במרחק של כמעט קילומטר, כל מה שאתה יכול לעשות, הוא להפוך את הטבע והעצים שבו לחצר משחקים אחת גדולה - ומשם הדרך לאהבה לעץ ולעיסוק בעץ היא דיי מובנת מעליה. נפגשתי עם ירמי קמחי, ברחוב עמק רפאים הציורי שבירושלים, לשיחה על התשוקה לעיצוב בעץ.

מאת: שירה רייז משולם | צילום: אודי קצמן | - 29/07/2014
שולחן סלוני מפוסל "נחלי המדבר", עץ מהגוני וזכוכית. ההשראה ליצירה זו באה מעיקולי לחל פרת (ואדי קלט) בסמוך לסדנה של קמחי.

כמה שנים אתה נמצא בישראל?

כשהייתי בן 17 עליתי לישראל יחד עם בני משפחתי. אבי שהיה באותה תקופה פרופסור באוניברסיטה היה אמור לצאת לשנת שבתון והוא החליט שאת השנה הזו נעביר בישראל... מהר מאוד נדבקנו כולנו בחיידק הציונות. אפשר לומר שכאשר הגעתי לישראל ידעתי שמצאתי את בייתי ומאותו רגע לא הסתכלתי לאחור. 

מלבד החיים בקרבת הטבע מה עוד גרם לך להתאהב באמנות הזו? 

קודם כל, סבתא שלי הייתה אמנית חיתוכים והדפסים בעץ. שנים לאחר מותה היינו אוכלים על שולחן העץ הגדול שהיא בנתה לגמרי בכוחות עצמה והתחביב הזה שלה הוא אחד מהדברים שתמיד יישארו אתי. 

העץ תמיד היה חלק ממני, אבל לאחר הצבא כשעבדתי בתור עוזר נגר ידעתי בוודאות שבאיזה שהוא שלב אני אעבוד בתחום. 

שולחן עץ לחדר אוכל "קווים נפגשים", עץ מהגוני ואדר (מייפל). הבסיס המפוסל מדמה השתלבות של שתי צורות בהרמוניה. המשטח מעוטר בשיבוצי מייפל גושניים.

הלכת ללמוד נגרות או עיצוב? 

לא, התמחיתי באוניברסיטה בלימודי מזרח תיכון, ולאחר תום הלימודים באוניברסיטה החלטתי סופית ללכת על הכיוון של אמנות העץ. רכשתי הכשרה בסיסית בארץ, ואז אני ואשתי יצאנו במיוחד לארה''ב לצורך ההתמחות. החלטנו לגור בעיירה של אומנים, שם למדתי נגרות אמנותית, עיצוב וייצור רהיטים מקוריים. ידעתי שלאחר תום השנה הזו, כשאני חוזר לארץ אני הולך בעקבות המורה הנערץ שלי ומקים עסק לריהוט מעץ. 

איך הייתה ההתחלה? 

כמו רבים אחרים, הייתי מאוד נאיבי כשפתחתי את העסק ואפשר לומר שעשיתי את כל הטעויות האפשריות, אבל למרות זאת ולמרות התקופות הקשות הצלחתי לשרוד והיום העסק קיים כבר 22 שנה. 

אני חושב שהעובדה שידעתי תמיד מי אני ומהם העקרונות שלי עזרה לי מאוד לשמור על העסק. 

פסל אישה בשחור. ניכרת כאן השפעה ברורה של הארט נובו בהתמזגות של האלמנטים השונים לכדי זרימה אחת מתמשכת.

אלו עקרונות לדוגמה?

תמיד ידעתי שאני לא יצרן של מטבחים מפורמייקה, ותמיד ידעתי שאני רוצה להכניס את היצירתיות לכול רהיט שאני בונה והעקרונות האלו פשוט עובדים – הלקוחות שלי חוזרים אליי בעיקר משום שאני מצליח להטמיע את זווית הראייה שלהם בתוך הרהיט שאני מתכנן עבורם.

איך מתרחש תהליך היצירה? 

אני משתדל להגיע לבית של הלקוח משום שחשוב לי מאוד שהרהיט שאני מתכנן ישתלב בצורה הרמונית בחלל, אבל חשוב לי גם שהרהיט לא יהיה חלק מאותו חלל, כלומר שהרהיט לא ייבלע לחלוטין בחדר, אלא שתהייה לו את השפה הייחודית שלו שתגרום לו לבלוט, אבל כמובן שלא בצורה מוגזמת. 

בנוסף לכך, חשוב לי מאוד להסביר ללקוח את מסגרת התקציב שהוא נמצא בה. לאחר ששנינו מגיעים לעמק השווה אני שולח סקיצות ללקוח ולאחר האישור אני מתחיל לעבוד.

ארון קודש "עלי כסף", עץ דובדבן וכסף טהור מעובד בריקוע ידני. ארון קודש זה הוזמן עבור אספן פרטי בטורונטו, קנדה.

קורה לך לפעמים שאתה נתקע? 

כן זה קורה ובד"כ זה משום שהלקוח לא כ"כ יודע מה הוא רוצה וההגדרה שלו היא מאוד אמורפית, אבל ברגע שהתכלית ברורה לי אני יכול לגזור את העיצוב משם.

בנוסף לעבודה מול הלקוחות, אני כל הזמן מתבונן סביבי ומנסה לתור אחרי רעיונות ומקורות השראה חדשים. 

איך הלקוחות מגיעים אלייך? 

הרבה פעמים הם מגיעים בזכות המלצות שעוברות מפה לאוזן, ואני גם משתתף בתערוכות ובתצוגות.

קשה להיות אמן עץ בישראל?

אני מתייחס למילה אמן בחרדת קודש, המילה אמן עברה המון זילות בשנים האחרונות, לכן קשה לי לקרוא לעצמי אמן... אפשר לומר שאני שייך לתחום האמנות הפונקציונאלית, משום שכאשר אני מתכנן שולחן אני לא רוצה שהוא יהיה רק שולחן נחמד, אלא שולחן שמרגש אנשים אחרים - אולי הם לא יראו את זה במבט ראשון, אבל אני רוצה שיהיה משהו בשולחן הזה שיגרום להם לעצור ולחשוב. בנוסף לכך אני גם יוצר פסלי עץ לנוי בלבד.

 
שולחן מבואה "איילה שלוחה", עץ תפוח ומייפל. זאת דוגמה לפן החייתי בעיצוביו של קמחי.
 

חשבת פעם להיות שכיר? 

למרות שבאמת ידעתי תקופות לא קלות, מעולם לא חשבתי להיות שכיר, העצמאות ובעיקר החופש לתכנן רק את מה שאני אוהב, בלי שמישהו יכתיב לי את הקצב – שווים בעיניי כל מחיר.

העובדה שהסדנא שלך נמצאת בכפר אדומים מקשה על הפרנסה? 

אף פעם לא רציתי סדנה באיזה אזור תעשייה במרכז הארץ, אני אוהב וצריך את המרחבים שכפר אדומים מעניק לי. בניגוד לדעה הרווחת אנחנו חיים כאן בשלווה ובשכנות טובה ואני לא מרגיש שאני מוגבל מבחינה גיאוגרפית, אני מתכנן רהיטים עבור לקוחות מכול רחבי הארץ.

עכשיו אנחנו בכפר אדומים מנסים לפתח את התיירות באזור. אחרי 22 שנה סוף כל סוף תליתי שלט בכניסה לסדנה שלי - יכול להיות שאנשים שנוסעים לכיוון ים המלח יחליטו לבוא לבקר אותי. 

פסל "להבות שזורות" עם בסיס, שורש עץ מאפה ועץ ונגה גושני. הנה דוגמה נוספת לעיסוק של קמחי בסוגיית שתי צורות שנוגעות - לא נוגעות.

אני חייבת להתייחס רגע לאיכות הסביבה, הרבה אמני עץ החליטו שהם עובדים רק עם עצים "ממוחזרים", כלומר עצים שנפגעו בסערה וכדומה?

אני מקפיד לקנות עץ רק מיערות מתחדשים ואני עובד עם ספקי עץ אמינים שקונים עץ ממקומות שאינם פוגעים בסביבה.

אתה חושב שאיקאה ודומיהן פוגעות בפרנסה שלך? 

ממש לא, מי שמחפש ריהוט איכותי, מקורי ומיוחד יגיע בסופו של דבר אליי או אל נגרים אחרים, מדובר לדעתי בשני עולמות נפרדים שלא מתנגשים אחד בשני. 

שידת מגירות פתלתלה, שורש עץ מאפה, מייפל סנדוויץ' לבנה וצבע. זהו ניסיון לחשוב באמת מחוץ לקופסה.


איך אתה מסתכל על הבחירה שלך בעיסוק הזה? 

אני חושב שהאמנות בוחרת בבן אדם ושאותו בן אדם צריך ללכת עם התשוקה שלו. 

אני קם כול בוקר לעבודה בשמחה רבה וזה משהו שאין לו תחליף. בנוסף לכך אני כל הזמן מתעסק באמנות, למדתי פיסול קרמי ואחד התחביבים שלי בוא לצייר ציורי נוף בצבעי מים, עוד מעט אני מגשים עוד חלום ונוסע לוונציה לבד כדי לצייר שם – כך שבהחלט אפשר לומר שהאמנות היא חלק ממני - היא פשוט מזינה אותי ומעניקה משמעות לחיי. 

עמוד לחזן עבור מי שלא חסר לו דבר, עץ מהגוני. קמחי שואף לצקת קדושה לתוך החומר בכדי לאפשר חווית תפילה מענגת ומרוממת.