עיצוב מועדון כושר

"כבר למשמע שמו - "ONE SIZE- בית של כושר", ברור היה לנו שמדובר בפרויקט שונה, הדורש התייחסות מיוחדת ורעיונות ייחודיים שיביאו לידי ביטוי את רוח המקום והאנשים העומדים מאחוריו" אומרים האדריכל אריאל ליפשיץ ומעצבת הפנים מרב טולדו-ליפשיץ, בני זוג בחיים ובעבודה, על תכנונו של מועדון הכושר החדש בהרצלייה, אשר עבור אחת מבעליו, אורלי הופמן בר, הזכורה כמי שגרמה למשתתפי התכנית "לרדת בגדול" גם "להזיע בגדול", הקמתו הייתה הגשמת חלום. "בית של כושר", הם מוסיפים "הוא המיתוג של המקום, וככזה הוא מקפל בתוכו זהות ברורה ומובחנת של מועדון כושר על כלל המאפיינים של מועדון מסוגו, ובה בעת, בשונה מרשתות גדולות המבוססות על מודלים עסקיים, אוצר במהותו ממד נוסף- ביתי, עוטף ונינוח".  

פרק הזמן הקצר שעמד לרשותם בתכנון הפרויקט, כמו גם תקציב נתון ומוגדר ופרוגראמה מרובת פונקציות, דרשו ממרב ומאריאל היערכות לוגיסטית מורכבת מאד, אך במקביל היוו גם בסיס לקונספט שגיבשו, המושתת על שימוש בחומרי גלם זמינים, ובכלל זה שימוש מחודש בחומרים קיימים (RE-USE), דוגמת קרשים שהובאו מאתרי בנייה, לוחות פלדה חלודים, גלילי קרטון מהסוג המשמש ליציקת עמודי בטון, דלתות ששופצו, ופריטים נוספים שרבים מהם לוקטו מחנויות יד שנייה. מרב ואריאל: "מעבר למגבלה של לוח זמנים צפוף מאד שהכתיב זמינות- הן של חומרים והן של אנשי מקצוע, הקונספט העיצובי נגזר ממרכיב הבית של המיתוג, מהרעיון לייצר במקום תחושת נוחות א-פורמאלית, ושימוש בחומרים מסוג זה שכבר עברו כברת דרך ובתוכם טבועים עקבות הזמן, סיפורים וזיכרונות, אכן משווה לחלל נופך מוכר, חמים ואינטימי".

 

 החלל, השוכן בבית מרכזים וכבר עבר מספר גלגולי שימוש, הוא חלל גבוה (5 מ') המשתרע על 1000 מ"ר במתאר אורכי צר, שחלקו מתפרש על שני מפלסים ובשטחו נכלל גריד של עמודי בטון קונסטרוקטיביים. נתונים אלה היו בבחינת מצב קיים עמו נדרש התכנון לזרום, וחלוקת השטח ומיקום הפונקציות הנדרשות בוצעו על בסיס זה תוך מענה לצרכים שהוגדרו בפרוגראמה: במפלס הכניסה נקבע מיקומם של חדר כושר מכשירים, 2 חללי סטודיו- גדול ובינוני, בהתאמה לסוגי הפעילות המתבצעים בהם- וכן מבואה, בר, "סלון" ואזור בוטיק בו מוצעים פריטי ביגוד רלוונטיים לעיסוק בספורט, ובמפלס העליון מוקמו סטודיו רב שימושי נוסף, משרדים+חדר מכירות ומלתחות (ראה תוכניות). מסגרתו של החלל טופלה בהתאם לאילוצים ובהתאמה לאופי הפעילות המתקיימת בו: כלל אזוריו רוצפו בפרקט אלון בהיר, קירותיו נצבעו בלבן, וכהשלמה ויזואלית-רעיונית לעמודי הבטון שניצבו "עצמאית" בשטח נחשפו גם כאלה שהיו מחופים בגבס. גרם המדרגות התעשייתי שהוביל למפלס העליון נותר במיקומו אך טופל תוך חיתוך פודסט שהפריע לתכנון וקילוף שכבות הצבע שהותירו אותו כשלד ברזל גולמי, ובתקרת הגבס המקורית בה הותקנה תוספת של גופי תאורה חסכוניים מסוגים שונים. המסגרת הגולמית משהו שנוצרה בחלל היוותה רקע "נכון" ליציקת תכני העיצוב הנוספים, שמגעם מתחיל, למעשה, כבר מחוצה לו, במרחב משותף של הקומה בו הוא ממוקם: חזותו האנמית וה"סתמית" שודרגה באמצעות שילוב ספסל עץ ארוך ומזמין, ודלתות זכוכית גדולות הסוגרות על חלל הפנים מאפשרות הצצה לתוכו, כעין תחושה של הגעה הביתה. הכניסה פנימה מפגישה את הבאים עם אזור מבואה גבה תקרה, המתברר כחלקו הקדמי של ציר החוצה את החלל כשבסופו ומשני עבריו ממוקמות הפונקציות הספורטיביות ולאורכו הפונקציות האחרות. דלפק הקבלה והבר הממוקם בסמוך אליו עוצבו מעץ גושני עם חזיתות מפלדה חלודה, והמוקד המרכזי שתופס את העין הוא קיר וגבוה הזורם במקביל לציר האורכי ומפריד בינו לבין אזורי האימון המצויים מאחוריו. ממדיו הגדולים- 5 מ' גובה ו- 15 מ' אורך, נוצלו ליצירת "ספרייה" המכילה בתוכה פריטים מפריטים שונים המדגישים את תכני המקום ואת הרוח והערכים שלאורם נולד, כמו, למשל, פריטי אספנות מעולם הכושר, ספרים בנושאי בריאות וספורט, פריטי אספנות "כלליים" ועוד. בגב הקיר, בינות לתאי הספרייה, נפרצו פתחים מזוגגים עם אדני עץ רחבים המאפשרים הצצה לסטודיו ולחללי האימון, כשהם מגלמים מוטיב של קשרי עין השזור בכלל מרחב החלל ומפלסיו בוריאציות שונות. מרב ואריאל: " כשם שבית צריך להיות פתוח, תרתי משמע, ולאפשר לדייריו קיום קשרי עין ביניהם, כך גם כאן נועדו השקיפות והמבטים הישירים לייצר את אותה תחושה".

 

 המרחב המשתרע בין הבר לבין חדר הכושר הוגדר כ"סלון" להתרווחות נינוחה ורוהט בהתאם עם ספות רכות שעוצבו ייעודית, ופרט חינני בחזותו הוא חיפוי אריחים מצוירים ששולב בפתח המזוגג הפונה אליו וחובר לכורסה בצבעוניות ססגונית שהוצבה בו. חדר הכושר שבקצה הציר נחשף מבעד דלתות זכוכית שקופה, וכמו כל חללי האימון הוא מצויד במיטב האביזרים החדשניים, כאשר האילוץ המבני שמייצרים עמודי הבטון מנוצל כהזדמנות ומגויס לשמש בהם כעיגון נדרש לאבזור וכחללי אחסון מקוריים בעליל משמשים גלילי קרטון.

 

אל חלל הקומה השנייה מוביל גרם המדרגות הרחב שלצדו ניצב ספסל יד שנייה, והמוטיבים הטווים את רקמת המרחב שזורים גם בשטחה- אם באופן בו משתלבים בה החומרים שזכו לשימוש חוזר, דוגמת לוחות מודעות שעוצבו מקרשי בניין, ואם בקיום קשרי עין ישירים, דוגמת תיחום אזור המעבר בזכוכית, כך שהוא צופה מטה אל החלל המשתרע תחתיו ואף נצפה ממנו. חריגים בנוף זה הם חללי המלתחות, אשר עוצבו בשפה נקייה ועכשווית כשהם נחלקים לתאי רחצה והלבשה אישיים ומעניקים את כל הפינוק והרוגע הראויים לאחר שעות אימון. אייקונים שעוצבו במשותף עם חברת המיתוג כחלק מהדגשת הקונספט הרעיוני משתלבים כפרט חביב בנקודות שונות בחלל, אך דומה שעמם או בלעדיהם, הוא תורגם כאן במלואו כשילוב מנצח- תרבות ספורט וכושר שנעטפה בתחושת נינוחות ביתית שלעולם עושה את שלה.