טרינידד, העיר הקובנית ששוכנת לחוף הים הקריבי ואשר בעבר משכה אליה אוכלוסיות בעלות ממון, הוכרה בשנת 1988 כאתר מורשת עולמית ע"י ארגון אונסק"ו. אם תל אביב, שזכתה לאותה הכרה היא "העיר הלבנה", הרי טרינידד היא "העיר הפסטלית", שנוף רחובותיה מרוצפי האבן משובץ בבתים צבועים בגווני תכלת, ורוד וירקרק.
מאז המהפכה הקומוניסטית, שהתחוללה בשנת 1959 והושיבה על כס השלטון את פידל קסטרו, הזמן כאן כמו עצר מלכת, וכך גם הביקור בביתם של חוליו ורוזה מוניוז כמוהו כנסיעה לאחור במנהרתו - בית, או "קאסה" כפי שהוא קרוי בשפת המקום, שנבנה לפני כ-200 שנה וסגנונו הקולוניאלי, ושפתו העיצובית מאפיינים את מרבית בתי המקום, מעיד על עברו של האי אשר עד שנת 1898 היה מושבה
ספרדית.
הבית ממוקם בפינת רחוב, ובהיותו בית גדול ומרובה חדרים מציע גם סידור לינה לתיירים - תופעה רווחת בקרב התושבים המבקשים להגדיל את הכנסתם. חוליו, למשל, הוא מהנדס, בן למשפחת רופאים, אשר המציאות הכלכלית אילצה אותו לשלב בבית חדרי אירוח כפתרון לתוספת הכנסה, ואף את ההנדסה זנח לטובת עיסוקים אחרים: מדריך רכיבה על סוסים וצלם (תחביב ישן אותו הפך למקצוע נוסף).
אדריכלות הבית
בית מוניוז הוא סוג של מראה המציגה את קובה, על כלל ההשפעות שספגה במשך שנות ההיסטוריה, ואשר עולם האסתטיקה שלה נעצר אי שם בשנות החמישים.
במהלך השנים עבר הבית מיני שינויים ותוספות שבוצעו ע"י דייריו המתחלפים, אך
הסגנון הספרדי קולוניאלי, שעיקרו הוא מבנה הסובב חצר פנימית, נשמר. מעבר לכך, מדובר בחלל לא שגרתי, שמבנהו אפילו מבלבל משהו- מרובה פתחים, דלתות ושערים מחד, וזורם כרצף מאידך, ללא חללי מעבר מוגדרים.
דלתו הראשית ממוקמת ממש "על הרחוב", והכניסה פנימה פורשת חלל מאורך הזורם עד הפטיו ללא מחיצות של ממש בין אזור לאזור - סלון, חדר הסבה, ואזור נוסף שאף אליו ישנה כניסה מהחוץ. אזור זה נראה כסוג של חלל מבואה הפונה אל הפטיו, כששני שערי ברזל לבנים משני עבריו מסמנים מעבר אל חללי הבית האחרים. מימינו, כאמור, מצויים סלון חדר הסבה נוסף, שני חדרי שינה המשמשים את האורחים, וכן שתי מרפסות וחדר כביסה. משמאלו, לאורכו של מסדרון חיצוני ארוך הזורם במקביל לפטיו מצויים ארבעה חדרי שינה נוספים עם חדרי רחצה צמודים, והמטבח, אשר הקובנים נוטים להפרידו מחללי האירוח, ממוקם בסופו. בהמשך הפטיו ממוקמת האורווה בה מטפח חוליו את סוסו.
הפטיו המייצג את הסגנון הקולוניאלי, ומתפקד כאזור ישיבה חיצוני ונעים. את הגון הכתמתם-ורדרד של המעטפת מחליף כאן גון צהוב.
פינת ישיבה נוספת על הגג, משקיפה על גגות העיר ומאפשרת ליהנות משקיעות מרהיבות.
קירותיו העבים של הבית בנויים מתערובת של אבנים ואדמה, מחופים בסטוקו על בסיס גבס וסיד, ופתחיו הרבים, ובכלל זה פתחי חלונות פנימיים המדגישים את הקשר בין החללים, שוטפים אותו באור יום רב. חלליו רחבי המידות מרוצפים באריחים חרוטים ומצוירים בעבודת יד, אשר דיגומם משתנה מחלל לחלל, ופרט מעניין הוא האופן בו הם "מטפסים" לגובה של כחצי מ' מהקירות ומחפים את חלקם התחתון. אף התקרה הגבוהה, שבחלקים מסוימים ממנה עדיין ניתן להבחין בצנרת הגז ששימש למאור, אינה אחידה, דוגמת תקרה כחולה בחלל אחד ותקרה דמוית שבכה בתצורת ריבועים בחלל הצמוד אליו. כמו התקרה ואריחי הריצוף, כך גם הדלתות, הפתחים, וצבעי הקירות אינם משמרים אחידות בעיצוב או בגון אף בהיותם משולבים באותו חלל. בין הדלתות, למשל, יש כאלה שבחזיתן קבועות דלתות נוספות- דלתות "בר" נמוכות, וכך או אחרת, ניקיון או רצף קוהרנטי אינם מושגים לתיאור החלל שהגודש הצורני המאפיין אותו כולל גם פתחים מקושתים, עמודים מעוטרים בכרכובים עליונים, מיני פיתוחים ממתכת המעטרים את חלקן העליון של הדלתות הגבוהות ועוד.
עיצוב הפנים
פריטי הריהוט הרבים שניצבים בחללי האירוח מגלמים בעיצובם סגנונות וחומרים שרווחו בתחילת המאה שעברה, כעוד עדות לזמן שעצר מלכת: שימוש כמעט מוחלט בעץ כהה וקישוטיות רבה. מרבית הפריטים אותנטיים ומאופיינים בקווי עיצוב עשירים ומרובי פרטים, ובמקרים מסוימים, לדברי חוליו, כשנאלצו להחליף פריטים שהתבלו אחרי שהזמן נתן בהם את אותותיו, עיצובם האותנטי הועתק בפריטים החדשים. כך אפשר למצוא כאן מיני כורסאות (ספות כמעט ואינן בנמצא) שולחנות צד, שולחנות אוכל, שידות וויטרינות, וכמובן כיסאות נדנדה המהווים חלק בלתי נפרד מסדר היום הקובני ושכמותם מצויים בכל בית. את הקירות מעטרים תצלומים רבים של בני המשפחה ושל האזור, והחללים כולם משופעים בשלל קישוטים, חפצי חן שונים ופריטי נוי בסגנון "קיטש" כפרחי פלסטיק צבעוניים או פסלוני פורצלן נאיביים, המדיפים ניחוח חזק ורחוק של שנים עברו.
מבנה ועיצוב הפטיו ומרפסת הגג
החללים הציבוריים: רצף של אזורי אירוח והסבה, ללא מחיצות הפרדה. ריצוף באריחים מצוירים בצבעוניות עזה ובדיגומים משתנים בין אזור לאזור
בפטיו, המרוצף באריחי חרס אותנטיים ואשר חלקו העליון משמש לתליית כביסה, מוצבים רהיטי גן עשויים ברזל צבוע לבן לצד גופי תאורה דמויי פנסים, וצמחי הבוגנוויליה הצבעוניים שמעטרים את הקירות הצבועים בצהוב משלימים פינת חמד - לא מהוקצעת, אך בהחלט ציורית ומזמינה. פינת ישיבה נוספת ממוקמת גם על הגג, שגרם מדרגות ספיראלי מוליך אליו מהפטיו, וממנה ניתן לצפות בנוף גגות העיר ובשקיעות מרהיבות. כך, כשאת מקום התחכום הטכנולוגי והעיצובי אליו הורגלנו תופס ממד בסיסי מאד, כזה שמעורר זיכרון נושן מבית סבתא, שגם אם אינו חובר לקודקס אסתטי עיצובי מהוקצע ועכשווי הרווח במחוזותינו, קשה שלא להתפעל מהחום הביתי שהוא מגלם ולא לחוש את האהבה שדייריו חשים אליו, ונדמה שגם אל העולם כולו.
מתוך בית ונוי מס. 112: "פרחי פלסטיק ופסלי פורצלן - לגור בקובה"