סיפורם של בתים בקיבוץ של שנות האלפיים, מגלם במידה רבה את המהפכים והשינויים שעבר הרעיון האידיאולוגי שעמד בבסיס הקמתם, ולענייננו כאן, הפער הנפרש בין מה שבז'רגון של הימים הרחוקים נקרא פשוט "החדר", ובין הנוף הארכיטקטוני של ההווה הוא עצום. גם סיפורו של הבית בקיבוץ גבעת חיים מאוחד הוא סיפור כזה, שמייצג את הגלגולים אליהם מתייחס האמור לעיל, כאשר בתוכו שזור סיפור אישי של בעליו.
את הבית, שהתחיל את דרכו כבית קיבוץ טיפוסי לשנים בהם עוד הייתה לינה משותפת לילדים וההורים לא נזקקו ליותר מאשר "חדר/דירונת", חלמו ותכננו באהבה מרגלית וצביקה בן צבי, וכשהגיע האור הירוק של עידן ההפרטה, שהתיר לחברים להרחיב את בתיהם כטוב בעיניהם, ניגשו לממש את חלומם. ואולם, לבית המחודש והמרווח נכנסה בסופו של דבר רק מרגלית, אחרי שבתעתוע של גורל אכזר קיפד צביקה, מנהל פרויקטים בתק"ם ומי שבנייה הייתה עיסוקו, את חייו בתאונת עבודה סמוך למועד השלמת ביתו הוא. את האדריכלית נורית ונדסבורגר, העוסקת, בין היתר, בתכנון הרחבות בנייה בקיבוצים, הכיר צביקה ז"ל במסגרת עבודתו, וכשהגיעה השעה המיוחלת לשיפוץ הפקיד בידיה את הפרויקט. "התכנון החדש נעשה על בסיס בנייה קלה, שצביקה האמין בה מאד, וצריך היה הרבה ביטחון ואומץ לכך, שכן הוא כלל בנייה קונזולית (תלויה) הדורשת תמיכה מורכבת שלא נהוגה בבנייה קלה" אומרת ונדסבורגר. ככלל, כל אימת שהיא ומרגלית משחזרות את תהליך השיפוץ הן מציינות עוד ועוד פרטים שצביקה תכנן והגה, ונוכחות מגעו ומעורבותו ברורה וניכרת.
חזיתו של הבית לאחר שעבר שיפוץ: חיפוי שליכט גס בגון ירוק פיסטוק חובר לקונטקסט הסביבתי, וקירוי ברעפי שינגלס אדומים.
חזיתו של הבית לאחר שעבר שיפוץ: את הבית הדו קומתי סובבת אכסדרה חיצונית מקורה ברעפים שהינה חלק מהבנייה, והיא מייצרת מעין עטיפה למבנה.
הבית המקורי כבר ידע בעברו גלגולי הרחבה כאלה ואחרים כשבוטלה בקיבוץ הלינה המשותפת, ולחלל נוסף שטח קטן בקומת הכניסה ותוספת של קומה עליונה שנועדה ל"חדר שינה "פצפון" ושירותים "פצפונים" לא פחות" כדברי מרגלית. לפיכך, היא מוסיפה, "לגבי תכנונו של הבית החדש-מחודש היינו מגובשים מאד, עם כמה רצונות ברורים. רצינו שיהיה בו מרחב גדול דיו להכיל בנוחות את ההתכנסויות המשפחתיות עם הילדים והנכדים, שהוא יהיה מואר, אוורירי ויחשוף את מראה הגינה, כסוג של חוויה מתקנת לחלל החשוך והסגור של טרום השיפוץ, וחלום מיוחד היה חדר שינה גדול ומפנק, שממנו נוכל להשקיף אל מרחב המגורים" .
בשלב הראשון של תהליך השיפוץ "גולחו" כל מחיצות הפנים הקיימות, המעטפת הפונה לחזית נפרצה לטובת תוספת שטח, וכך גם התקרה המונמכת, שעם פריצתה חשפה חלל גבוה "מבוזבז" שנוצל היטב בתכנון החדש (ראה שרטוטים לפני השיפוץ ואחריו).
במבט מן החוץ מתגלה בית דו קומתי, מרשים בחזותו המוקפדת וחובר לקונטקסט הסביבה בה ממוקם בעת ובעונה אחת: עטוף גינה מלבבת, מחופה שליכט צבעוני גס בגון ירוק פיסטוק ומקורה ברעפי שינגלס אדומים, ואכסדרה חיצונית הסובבת אותו מעדנת את המסה הבנויה ויוצרת באחת תחושה מזמינה. הכניסה פנימה, מהווה המשך ישיר של "הפתיח" החיצוני, כשהיא חושפת חלל בהיר, גבוה ורחב ידיים, ה"מסתיים" בקיר גדול בעל נוכחות מרשימה, שבחלקו התחתון משולבות גומחות, ובחלקו העליון שני פתחים מאורכים ומעין מרפסת הצופה מטה תוך יצירת קשר עין וזרימה נעימה. קיר זה הוא, למעשה, חיבור של קיר הבית המקורי עם תוספת הבנייה החדשה, ועל מנת למתן את גודלו הרב הוא תוכנן תוך שילוב אלמנטים מבניים/ צורניים, ושימוש בגוונים שונים המחדדים את הבדלי המישורים ביניהם: קטעים בולטים, דוגמת מסגרות בנויות ששולבו סביב פתחי החלונות או הקורה הנמשכת לכל רוחבו של הקיר נצבעו בגון בז'- מוקה, וקטעים פנימיים/שטוחים, דוגמת חלקן הפנימי של הגומחות, בגון לבן שבור. מאחורי קיר זה מצוי חלק נוסף של הבנייה החדשה - מסדרון + שני חדרים, ובקצהו ממוקם גרם המדרגות המוביל לקומה העליונה, שהטיפול בו, מספרת ונדסבורגר, היה בבחינת פרויקט בפני עצמו "בעוד רוחבו הצר נותר כנתון בלתי ניתן לשינוי, הרי שמהלך המדרגות, שהיה תלול מאד ובתוך כך גם מסוכן, טופל ע"י תוספת של 6 מדרגות שהרחיבו את חלקו התחתון ואפשרו למתן את המרווחים הלא הגיוניים". להשלמת חידושו חופו המדרגות בשיש מצפה ומאחז יד דקורטיבי עשוי ברזל הותקן בשני צדדיו.
הכניסה לבית- חלל מרווח, בהיר ומואר וקיר בעל נוכחות מרשימה שממוקם בעומקו.
מרחב הקומה התחתונה מוקף פתחים עם אדנים פנימיים רחבים המאירים אותו באור יום נעים.
חלל המגורים משופע התקרה הוא מרחב רבוע הנחלק בסימטריה ברורה לארבעה אזורים בארבע פינותיו, כאשר מיקומה של דלת הכניסה ומעין "שדרה" פנויה הנמשכת ממנה, מסמנות בו מעין ציר מרכזי שכמו חוצה אותו לשניים: בצדו האחד מצויים המטבח ופינת האוכל, ובצדו השני שתי פינות ישיבה - פינת אירוח ופינת טלוויזיה, התחומות בפתחים גדולים של קיר המעטפת החדש. הפתחים (שביניהם נכללת גם דלת יציאה לאכסדרה) הנתונים במסגרות אלומיניום בלגי אפור, תוכננו בחלוקה סימטרית עם אדנים פנימיים רחבים, כשהם מעשירים את חלל הפנים בנוכחותם הצורנית, כמו גם באור שהם מחדירים אליו ובנוף צמחייה ירוקה הנחשף דרכם. מסגרתו הבהירה של החלל מתקבלת מריצוף ב
אריחים גרניט פורצלן דמוי אבן בגדלים שונים, וקירות שנצבעו בגון שמפניה, והיא מהווה רקע לעיצוב פנים אקלקטי, מסוגנן וביתי כאחד, ועטוף בצביון ארצישראלי. אלמנטים מודרניים - עכשוויים משתלבים עם סגנונות שונים של עיצוב, וחוברים להרמוניה המגלמת הרבה אמירה אישית - אם בשילובי הצבעוניות בחלל, אם בשטיחים האתניים שפרושים בו, ואם בבחירת פריטי הנוי והדקורציה המשובצים בכל פינותיו, ומלמדים על חיבה מיוחדת לכלי קרמיקה צבעוניים בעבודת יד, שיוצרת האמנית רחל ארזי, חברת הקיבוץ. פינת הטלוויזיה, למשל, מעוצבת בעץ כהה עם זיקה כלשהי למראה עתיק, פינת האירוח מתהדרת בזוג ספות ירוקות ושולחן קפה..., בפינת האוכל ניצבים שולחן וכיסאות מעץ בהיר, והמטבח המתוכנן בתצורת האות ר' עם יחידת אי גדולה במרכזו, משלב גווני שמנת ועץ כהה ופונה לחלון גדול החושף תמונת פריחה אביבית סגולה.
פינת הישיבה אירוח מגלמת חיבה לצבעוניות עליזה שמשתלבת היטב במסגרתו הבהירה של החלל.
חידת השינה שבקומה העליונה: מרווחת ומרוצפת בפרקט חמים, וכוללת בשטחה חדר ארונות, חלל עבודה, וחדר רחצה מפנק.
יחידת השינה שבקומה העליונה, וליתר דיוק קומת השינה, מחדדת במלוא העוצמה את כברת הדרך שעשה הבית, בפרט כאשר מרגלית מצביעה על חדר הרחצה הנכלל בשטחה כחלל שהיה בעברו חדר השינה, והגומחה הדקורטיבית המשולבת ב
חיפוי הקרמיקה של האמבט, אינה אלא ניצול פתחו של החלון שהיה בו. החדר המרווח מרוצף בפרקט שמקנה לו חמימות, ולצד מערכת מעוצבת של מיטה ושידות עשויות עץ אלון מגוון שתכנן צביקה, יש בו גם ספה דו מושבית, ו"פינת שנטי", כפי שמכנה מרגלית כיסא מסוגנן שניצב בפינתו סמוך לחלון גדול- רק לשבת וליהנות מנוף החוץ הפורח. יחידת השינה כוללת גם חדר ארונות גדול ונוח, וכן חלל עבודה הממוקם במה שהיה בעבר "בוידעם", ובתכנון החדש הינו מרפסת גלריה המשקיפה אל חלל המגורים, תחומה במעקה ברזל בעיצוב גלי ורך. האמת? כל אמרה שקיימת על עוצמתם של הבדלים ניתן להחיל על סיפורו של בית הקיבוץ הזה, ובכ"ז... - אולי זהו מטע האבוקדו שמשתרע ממול, אולי הבתים הסמוכים נטולי הגדרות העירוניות, ואולי אלה האופניים שניצבים מול דלת הכניסה, אך אין ספק כי עם כל ההווה המסוגנן שלו וחזותו המעוצבת-עכשווית, חלק מסוד קסמו של הבית הוא ארומה של פשטות טובה הנסוכה בו - כמו פעם, כמו לפני שנות אלף בקיבוץ...
מתוך מגזין 100: "(שלא) כמו לפני שנות אלף בקיבוץ..."