את סיפור הבית שתכננו האדריכלים יפעת דגן וקיי שדה באזור המרכז, ראוי אולי להתחיל בעניין סמנטי. שכן קונספט תכנונו מערער על סמנטיקות מוצקות, ומושגים כחוץ ופנים מאבדים כאן את הגדרתם הברורה כשהם נמהלים זה בתוך זה לכדי מקום- מארג המאחד נפח בנוי עם סביבת טבע מגוננת במערכת קשרים הדוקה. פרויקט התכנון היה "פרק ב'" בקשר של שדה ודגן עם הדיירים, אחרי שכבר תכננו עבורם את ביתם הקודם, וההיכרות המוקדמת עמם, כמו גם רצונותיהם המגובשים ומודעות אסתטית גבוהה, אך העמיקו את הדיאלוג הפורה שהתקיים ביניהם. הרעיון התכנוני נרקם בהתאם לפרוגראמה בה הדגישו הדיירים את תפיסתם לגבי חוויית מגורים הממזגת בית וגן כמהות אחת ללא נהייה אחר מגמות עכשוויות כאלה או אחרות, והוא התגבש לאדריכלות שהינה מעבר לזמן ולאופנה: נשענת על קווים פשוטים ונקיים, ומעניקה פרשנות עכשווית לאלמנטים קלאסיים תוך הפשטתם למוטיבים חוזרים בחומר ובצורה.
המגרש עליו שוכן ה"מקום" משתרע על שטח נרחב של 2500 מ"ר, והמסה הבנויה תוכננה בתצורת האות ח' החובקת חצר פנימית רחבת ידיים. במיקומה מול השער מתקבלת החצר כחלל כניסה, אך כניסות נוספות אל הבית שממוקמות בשטחה מבטלות כל היררכיה מסוג זה ומטשטשות גבולות מוגדרים: החצר מתקבלת בתוך כך כחלק בלתי נפרד של חלל הפנים ומייצרת מספר צירי תנועה, כמו גם מבטים ארוכים החוצים את שני המרחבים ועוברים דרכם.
מבט מהמרפסת המלווה את הקומה העליונה ומשקיפה ישירות על החצר הפנימית: שילוב של מרפסת זיזית בצלעה הקדמית של תצורת ה-ח', ושטחים שהתקבלו כתוצר של נסיגת הקומה ביחס לקומת הקרקע בשתי ה"צלעות" הצדדיות. חזית קומת הכניסה, על שלוש צלעות מתאר ה-ח', נפרשת כרצף של פתחים נתונים במסגרות פרופיל בלגי, ובחזית הקומה העליונה זורמת מרפסת היקפית המרככת את המסה- מרפסת זיזית המשתלבת בצלע החזיתית של תצורת ה-ח', ושתי מרפסות בשתי הצלעות האחרות, שהינן תוצר של נסיגת הקומה ביחס לקומת הקרקע. בתוך כך משמר המבנה קנה מידה אנושי נעים לעין, והתחושה ככלל היא שהוא כמו "רובץ" נינוחות בשטח, משל היה שם מאז ומתמיד. תחושה זו מתגברת בחזית האחורית שם עוטפים צמחים מטפסים את הפרגולה הצמודה אליו, וחבירתו לטופוגרפיה העוטה מראה של פיסת טבע שיד אדם לא נגעה בה מייצרת רצף הרמוני.
מבט חוצה חלל מרחבת הגינה האחורית אל החצר הקדמית. פסי אבן אפורה (טרומל) משתלבים בכל קורות הפתחים, בספי החלונות, כפסי הפרדה המסמנים מעברים בין פנים וחוץ וכן בקופינג של המבנה. קומת הכניסה מכילה את האזורים הציבוריים ואת חדרו של הבן, ובקומה השנייה ממוקמים חדר עבודה ויחידת הורים המתנאה בחדר רחצה רחב ידיים במיוחד, כאשר זרימתה משמרת פתיחות בין אזור לאזור ללא כל דלתות החוצצות ביניהם. בקומת המרתף ממוקמות פונקציות פנאי כחדרי קולנוע וכושר, חדרי אירוח וחללי שירות, ופתחים גדולים הקושרים אותה אל חצר תחתונה גדולה מעניקים תחושה של קומה ככל הקומות ולא של מרתף. חזית זו, הנחשפת לחצר, היא היחידה בה נגלות שלוש קומות המבנה, אך גם כאן נשמר קנה המידה הידידותי שמאפיין אותו הודות לשטח הנפרש נכחה כמרחב מדורג ומגונן, ובכלל זה עצים גבוהי קומה הנושקים לו.
תכנון בית ביקש לפשט אלמנטים קלאסיים לכדי מוטיבים חוזרים, החומר והצורה הם המרכיבים המלבישים את שני המרחבים ורוקמים את שפתם הצורנית, ומעבר להיבט האסתטי הם מקפלים בהווייתם רציונלים כמעט "אקדמיים"- כל שימוש כזה או אחר שנעשה בגון או בחומר עבר דיון מעמיק באשר לשילובו, ודבר אינו אקראי. כך, למשל, אומרת דגן, "המבנה החובק פטיו כמייצר מקום, האורח בו תורגמו האלמנטים השונים לשפה עכשווית, או הגון תכלת, שאהוב על בעלת הבית ונתפס על ידה גם כמייצג חיבור מקומי, אכן עוברים כחוט השני בכל המרחב, ומייצרים את התחושה המבוקשת".
חללי הפנים המאופיינים בקשרים ישירים אל החוץ הנשקף דרך הפתחים הרבים. שפת עיצוב חמימה נרקמת מהמטען התרבותי של הדיירים ומושתתת על תכנים אישיים. ריצוף בבטון מוחלק וקירות בצביעת טיח מינראלי בגווני תכול ואפרפר-חקי. הגון התכול קיבל פרשנות רחבה יותר של פלטת צבע הכוללת גם גווני אפור וירוק לסוגיהם, והם שבים ומופיעים באלמנטים השונים ובחומרי הגמר: פסי אבן אפורה (טרומל) משתלבים בקורות הפתחים, בספי חלונות, כפסי הפרדה המסמנים מעברים בין מרחבי הפנים והחוץ, וכן בקופינג של המבנה; ריצוף החללים הציבוריים בקומת הקרקע נעשה בבטון מוחלק; הקירות נצבעו בטיח מינראלי בגווני תכול ואפרפר-חקי, הפרופיל הבלגי המשמש בפתחים בגון ירוק מרווה, וריצוף אבני הטרקוטה של החצר הפנימית מאחד בשיבוצו את כלל הגוונים עם תוספת מדודה של אבנים בגון חום-שוקולד.
בחלל הפנים נוספו למערך החומרי פרקט עץ אלון מיושן, שגוון לצבע כהה ומשמש בריצוף החללים הפרטיים ובגרם המדרגות, וכן אריחים מצוירים לריצוף חדרי הרחצה, שקירותיהם חופו במרבלייט במרקם טיח ייעודי לחללים רטובים.
בדומה לשפה האדריכלית, גם שפת העיצוב אינה שועה לאופנות כאלה ואחרות, אלא נרקמת מהמטען התרבותי העשיר של הדיירים ומאופיינת בחמימות ביתית יקרת ערך שתכנים אישיים מסוג זה מייצרים. כך, לדוגמה, ספרייה גדולה ומרשימה המכסה את כל פני שטחו של אחד מקירות חלל המגורים, פריטי ריהוט וגופי תאורה שנאספו במהלך השנים וכאן סדורים כפינות אינטימיות שונות, פסנתר, שטיחים ופריטי טקסטיל אתניים משהו, ויצירות אמנות משובחות המעידות על אהבה לתחום וטעם אנין. המטבח המרווח והמזמין מגלם זיקה כלשהי לטעם של פעם, ומשלב אי נדיב ממדים הניצב במרכז שטחו כשמעליו תלויים שלל מחבתות וסירים, חיפוי אריחים מצוירים מעל תנור הבישול, יחידת מדפים גדולה עשויה עץ כהה שבדומה לספרייה משתרעת מרצפה לתקרה וחושפת לראווה כלים גדולים צבעוניים ומצוירים, וכן פינת אוכל אינטימית. כמו מכל חללי הקומה, כך גם משטחו של המטבח ניתן לצאת אל החצר הפנימית, לעבור ישירות לחדרי הבנים הממוקמים בעברה השני, ופתח נוסף מקשר אותו אל רחבה נוספת המשתרעת בחזית צדדית של המבנה, כחלק ממרחב הגן הסובב אותו.
החזית האחורית: רצף הרמוני בין הבית והגן, ופרגולה עטופה מטפסים ירוקים נוסכת תחושת וותק של מבנה ה'רובץ' בשטח.
הבית ועצי הגן משתקפים בתנועת מי הבריכה. חלקה הפנימי של הבריכה מחופה מרבלייט שחור, והיא תחומה באבני קופינג וריצוף פרחי צפחה. אבני קופינג וצפחה: 'Parqueteam'.במקור, מספרים שדה ודגן," שטח המגרש היה ישר, אך בחיפוש אחר "תחושת מקום " טופל פיתוח השטח באורח שנועד לממשה". כך, בניגוד למקובל, הוא פולס באורח מדורג בכיוון מטה, אל החצר הגדולה שבפתח קומת המרתף, תוך יצירת טרסות, שבילי מעבר וזרימה טבעית, המקשים להאמין שנוצרו, למעשה, ביד אדם. בפיתוח השטח נעשה שימוש באבן בזלת שמקורה בגליל, והליכה בגן כמוה כטיול בחיק טבע, שמפגיש את הצועד בו עם קפלי קרקע; משעולים פסטוראליים; ספסלי אבן ועץ המאפשרים לתפוס רגע של שלווה נינוחה; עצים גבוהים ושופעים; צמחייה מגוונת במראה בר טבעי; ומדשאה "גלית". בריכת השחייה ממוקמת ב"מסלול הטיול", כמו מעל החצר התחתונה, ומתמזגת בנוף הירוק העוטף אותה ומשתקף בתנועת מימיה. חלקה הפנימי מחופה במרבלייט שחור ואבני קופינג וריצוף פרחי צפחה המקיפים-תוחמים אותה משווים לה חזות של אלמנט ותיק הניצב כאן מימים ימימה. ואמנם, רק שנה חלפה מאז נכנסו הדיירים לגור במשכנם החדש, וממד הוותק הנסוך סביב מפתיע בעוצמתו- התכנון שנרקם תוך "פירוק והרכבה" של כל רעיון, אלמנט, חומר וגון, ושזר אותם באורח מושכל בכל פינה, אכן הניב חוויית מקום מרשימה בתכנים העומדים בבסיסה, שמושגים כזמן ואופנה פוסחים עליה וכל הגדרה קשיחה של פנים וחוץ אינה רלוונטית לגביה.
מתוך 'מראה מקום'. גליון 124, מאי - יוני 2012