מעבר מנופש בבית ההבארה לבית מלון

 

מלבד בתי המלון הרבים שהוקמו בארץ בשנות השמונים, גם אלו הקיימים זכו לעיצוב חדש וחדשני. על פי המודל של בתי מלון משפחתיים באזורי הנופש האמריקאיים. גם כאן התבססו בתי המלון החדשים על סטנדרטים של תיירות נופש המציעה נופש הכולל מגוון פעילויות ובידור ולבושה בעיצוב מסוג חדש ואופנתי. המלון הישראלי של שנות השמונים הציע לאורחיו מזנוני בופה רחבי ידיים, חדרי אירוח גדולים ובריכות שחיה מוקפות צמחיה טרופית, ממש כמו המודל שהציע האדריכל האמריקאי מייקל גרייבס כשעיצב את בתי המלון של דיסני וורלד ועשה היסטוריה.

רשתות דוגמת ישרוטל וקיסר, וכן רשתות בינלאומיות שאך גילו את הפוטנציאל התיירותי הטמון בארץ, הגדירו מחדש את המונח חופשה ישראלית מפנקת והציבו רף גבוה מן המוכר. כך נולד לו המלון הישראלי החדש כששפת העיצוב משחקת בו את התפקיד המרכזי ומזמינה את הקהל הישראלי אל תוך חללי חלום: החדרים התהדרו בעיצוב צבעוני, בריכות השחייה הורחבו ועוטרו בצמחיה טרופית שנראתה כאילו נלקחה מן האיים הקריביים, לחדרי האוכל התווסף מגוון עצום של טעמים, ולמלון נוספו חנויות, מועדוני ספורט, מסעדות, צוות הווי ובידור ושלל אטרקציות מפנקות שהיום, בעידן מלונות הבוטיק ומלונות משל כוכבי האדריכלות העולמית, נראים כחוויה תיירותית ארכאית. האדריכלות המעודנת המלווה את הטופוגרפיה הטבעית, התחלפה בבנייה מאסיבית המזדקרת מעל פני השטח, שנבעה מסיבות נדל"ניות וכן מהגדלת כמות החדרים. המקומיות הישראלית שהייתה נוכחת בבתי המלון הקיימים הוחלפה בחוויות בינלאומיות והבטון, הזכוכית והצבעים הבהירים הוחלפו ב חומרים בסגנון יוקרתי ואירופאי- כגון שיש בוהק, מתכות, שטיחים ווילונות בשלל גווני הקשת.

אחד מבתי המלון המפוארים והמפורסמים שהוקמו באותן השנים ואשר אפשר לשייך לו את יצירת הסגנון החדש היה מלון "המלך שלמה". המלון, חלוץ מלונות הפאר של רשת "ישרוטל" שהוקם באילת בשנת 1984, תוכנן על ידי האדריכל יהודה פייגין. החברה שהייתה בחיתוליה זיהתה את הפוטנציאל התיירותי שטמון בעיר אילת, אשר עד שנות השמונים הייתה לא יותר מנקודת מעבר לסיני, והקימה את המלון ענק המימדים שחולל שינוי של ממש בתפיסת המלונאות האילתית בפרט, ובמלונאות הנופש בישראל בכלל. עם פתיחתו נחנכו 460 חדרים וסוויטות מהודרים ברמת חמישה כוכבים שהתפרשו על פני 13 קומות. המלון הציע לאורחיו שלל אטרקציות ובהן ממלכת ילדים, ספא יוקרתי, שתי בריכות שחייה וחדרי אוכל בשיטת "אכול כפי יכולתך". בשלושת הקומות העליונות שכונו "קומות המלך" נבנו סוויטות מרווחות במיוחד ובהן מרפסות שמש ענקיות ושלל פינוקים. הפתרון האדריכלי הורגש היטב במעברים הזורמים בין החללים הפנימיים והשטחים הציבוריים שמחוץ לבניין. בקומת הקרקע הנושקת לטיילת מוקמו שטחי פעילות ומסחר: מסעדות מועדוני לילה, קולנוע, חנויות ואטרקציות נוספות שהיוו מוקד עניין לכלל העיר. על עיצוב הפנים מונה משרד האדריכלים בלומנפלד פינצ'וק שיצר עיצוב מצועצע המבוסס על קירות מעוטרים בשטיחים ובלוחות נחושת צרובים בדוגמת מוטיבים תנ"כיים הקשורים לציטוטים מתקופת המלך שלמה. לעומת חלל הפנים, משטחי החוץ הסובבים את הבריכה רוצפו בחומרים קראמיים בצבעי המדבר שתאמו להפליא לטופוגרפיה המקומית. בשטחים הצמודים ללובי המלון נבנו מבני פרגולה ושולבו אזורי צמחייה ליצירת תחושת כפר  אקזוטי. הריהוט היה עשוי רובו ראטן שהיה למילה האחרונה בעיצוב הישראלי ברהיטי הישיבה, בתקרת חלל הכניסה ואף בגופי התאורה. 

לצידו נבנה מלון קיסר אילת שהציע יותר מ-200 חדרי אירוח מפוארים המשקיפים לנופים הקסומים של הלגונה והים האדום. בעיצוב המלון נעשה שימוש באריגים בגווני פסטל דוגמת ורוד-אפרסק וטורקיז-מעושן ובשיש מבריק בגווני אדמה. אלמנטים פיסוליים קישוטיים הופיעו במנורות וברהיטי הפנים והחוץ, ואילו צורות גיאומטריות מצולעות היו לשפת העיצוב של הקירויים המוזהבים. חיפוי מוזהב שובץ במעקות ובגופי תאורה במטרה לשוות מראה יוקרתי שצוטט מעיצוב מחו"ל ואשר לא היה בו שמץ מן הישראליות שכל כך טופחה בבתי המלון של ראשית המדינה.

דמותו של המלון הישראלי החדש של שנות השמונים שאב השראה ממגמות עיצוביות חדשות בעולם, והתבטא בצבעים, חומרים, וסדרי גודל חדשים שלא נראו בארץ עד אז. צבעי הפסטל, חומרים כמו נחושת ואלמנטים פיסוליים בעלי נוכחות דינאמית היו לאלמנטים השכיחים בבתי המלון הללו. המלונות עוטרו במגוון חומרים ודוגמאות שניצבו מול עייני המבקרים עוד בהיכנסם לטרקלין ועד הימצאותם בחדרי האירוח שהפכו למרווחים יותר והציעו לנופשים מרפסות שמש ושלל פינוקים- חוויה תיירותית מסוג חדש, שביטאה את אחד מסממני זהותו של עשור שנות השמונים.