בדלת אמותיו - שיפוץ ושימור מבנים ודלתות

"כאשר שחזרתי את הבית ספר האנגלי, הבטחתי להם שאני אמסור אותו לפני הזמן. הייתי בפחד ממש, בלחץ. לא ישנתי בלילה כי פחדתי שאעשה איזה פנצ'ר ואז לא אעמוד במילה שלי, אבל בסוף הצלחתי, וסיימתי את העבודה שבוע לפני תחילת הלימודים. מאז אני מאמין שאם בן-אדם רוצה מספיק, הוא יצליח" אמנם עברו הרבה שנים מאז שיחזר פאיז אבו-נאסר את בית הספר, ואף על פי שמאז הוא ביצע עבודות שיפוץ רבות ביפו, הוא עדיין מתייחס ברצינות רבה למבנים אותם הוא משחזר- אומנות אותה למד מסבו ואביו, שהיו דמויות ידועות בעיר והורישו לו את האהבה אליה. הוא עצמו החל לעסוק בבניה מגיל שבו למד לאחוז בפטיש ומסמרים, ועיקר עבודתו היא בשיפוץ דלתות ישנות ושחזור מבנים ביפו העתיקה, העיר שעבורו היא בית.

 

לאבו נאסר אוספים רבים, אותם הוא משלב בבתים המשוחזרים, ובתוך כך הוא נוהג לקנות פריטי נוי עתיקים ולאסוף אבני כורכר ישנות "יש בה משהו, באבן הזאת," הוא מסביר את חיבתו לכורכר " בטון נשבר, הורסים אותו והוא הופך לזבל, אבל אבן הכורכר חוזרת שוב ושוב. עוברים דורות והיא לא נעלמת". בנוסף, הוא אוסף דלתות עתיקות שהוא מוצא בהריסות של בתים ישנים "לכל דלת יש סיפור מאחוריה. הבית ממנו היא הגיעה, מה היה בבית, איזו משפחה זאת הייתה".

 

הדלתות העתיקות עוברות תחת ידיו תהליך של שיפוץ ושחזור, שבסופו משתלבת האותנטיות של עברן עם ההווה במבנים חדשים. התהליך כולל מספר שלבים: תחילה מקלפים מעליהן את שכבת הצבע הישנה ולאחר מכן מלטשים את פני השטח באופן ידני. בהמשך בונים משקופים מיוחדים ומשלימים חלקים חסרים, ולבסוף מתאימים את הדלת הספציפית לדרישות הלקוח ע"י צביעה מחדש והתאמת ידיות בהזמנה אישית, כאשר לחלק מהדלתות מוסיפים גם חלקי ברזל וזכוכית להשלמת המראה הישן. אבו נאסר מעיד שעל אף העבודה הרבה לה זוכה כל דלת, ההשקעה משתלמת " הדלת אולי תעמוד אצלי חמש או עשר שנים,  אבל בסוף תמיד יבוא מישהו וייקח אותה. לכל סיר יש מכסה."

את עבודות השחזור והשיפוץ של אבו נאסר ניתן לראות בבתים רבים ברחובותיה של יפו העתיקה, ואחד מהם הוא בית המגורים של האמנית אילנה גור המשמש גם כמוזיאון ופתוח בחלקו לקהל הרחב. גור מספרת כי ההיכרות בינה לאבו נאסר החלה שנים רבות לפני ששיפץ את ביתה, כאשר הוא ובנה נהגו לשחק יחד כילדים. שיתוף הפעולה המקצועי, לעומת זאת, החל כאשר ביקשה גור לשחזר חלק מאגף החנות במוזיאון שעד אז לא נעשה בו שימוש.

 

שיפוץ האגף ארך חודש שבמהלכו שוחזר חלק מהמבנה ואלמנטים שונים בו שופצו. אחד מהם הוא, למשל, טאבון ישן, שעמד זנוח ועזוב, ותפס חלק גדול מחלל החדר. הטאבון ואבניו נוקו וחודשו, וכך הפך ה"מטרד הסביבתי" לפריט ייחודי, המציג את גלגולו הקודם של המוזיאון. פריט אותנטי נוסף הוא מחיצה עשויה מדלתות ברזל עתיקות, המשמשת כאלמנט עיטורי אך גם פונקציונאלי- ליצירת הפרדה בין החדר והמחסן, ואף הקירות זכו לטיפול מיוחד, כשקשתות המבנה שוחזרו בעזרת ציפוי מחודש המורכב מאבנים עתיקות. אך החלק המשמעותי ביותר בעבודת השחזור נחשף דווקא כשמביטים למעלה, לתקרה, המתגלה ככיפה משובצת בכלי אגירה שונים, דוגמת בקבוקים וכדים, שהתגלו במהלך השיפוץ.  במשך שנים היא כוסתה בטיח, ונדרשו חמישה פועלים ועבודת ניקיון עדינה ואיטית, על מנת לחשוף את תוכנה המעיד על עברו של המבנה, שיתכן ושימש כבית מלאכה. אבו נאסר גורס כי השימוש  היצירתי בכדים יצר בידוד תרמי ואקוסטי, ונחשב למורכב מאוד מבחינה אדריכלית ולוגיסטית יחסית לאמצעים הטכניים של אותה תקופה.

 

בית נוסף בו ביצע אבו נאסר עבודת שיחזור ושיפוץ מקיפה הוא ביתם של פאני וויקטור פוליטיס. מפאת הצרכים הייחודיים של בני הזוג, נדרש זמן רב עד שמצאו את ביתם: " ראיתי הרבה בתים ביפו העתיקה." מספר פוליטיס, " אלה היו חללים מאוד יפים,  אבל אי אפשר היה לשלב בהם מעלית." ואכן, האתגר הגדול ביותר של השיפוץ היה התקנת המעלית והתחשבות באורח החיים המודרני של בני הזוג ללא פגיעה בשחזור הבית, ובתוך כך נדרש תכנון ארכיטקטוני מדויק למניעת פגיעה בשיווי המשקל של קמרוני המבנה, שעלול היה לגרום להתמוטטותם.

 

בנוסף לשינוי האדריכלי בבניין, גם אופיו של חלל המגורים השתנה מקצה לקצה תוך הקפדה על שמירת הייחוד האותנטי. כך, למשל, הכניסה לבית הפכה מחלל שירותים לחדר כניסה מפואר, ומגן דוד שמצא אבו נאסר בהריסות של בית כנסת עתיק שובץ באחד מקירותיו. חדר השירות הוסב לחדר אורחים שבחללו הותקנה מזרקה שהביא אבו נאסר מאיסטנבול, ובתהליך שיפוץ מיוחד הוסיף לה יציאה למים חמים והפכה לכיור. במסגרת השיפוץ שינו גם אלמנטים קיימים את פניהם על מנת לשחזר את שימושיו הקודמים של הבית. בסלון, לדוגמה, צופו הקירות בטיח מיוחד כדי לשמור על חזותם האותנטית, ובמרפסת הוסבה קשת חסומה בקיר לחלון מעוגל. במטבח ובחדר השינה הותקנו דלתות עתיקות שהותאמו במיוחד לארונות ולחדרי הבית- דלתות עשויות מעץ ארז שיובא בעבר לארץ, המספקות עמידות נדרשת  לצד מראה עתיק ועשיר.

 
גם את ביתו הקודם של פשנל, שיפץ  אבו נאסר. אף על פי שזהו המקום בו הופיעו הגששים לראשונה, יתכן וכעת, בגלגולו הנוכחי, גם הם יתקשו לזהות אותו. אבו נאסר מספר כי הבית נבנה בסגנון יפואי קלאסי, ובתהליך השחזור ביקש לשמור ככל האפשר על סגנון ייחודי זה. בכניסה לבית ישנה כותרת מקורית, עליה מופיעים תאריך בניית הבית ושם המשפחה שהתגוררה בו. כותרות דוגמת אלה אופייניות למבנים נוספים ביפו העתיקה, בהם חיו בשיתוף בתי אב רבים השייכים לאותה חמולה. דיירי הבית הקפידו לשמור על פרטיותם ולכן נבנה פאטיו רחב ידיים, היוצר הפרדה בין בית המגורים לרחוב הציבורי, כאשר בנוסף לפאטיו גם פתח הבית מצניע את הדיירים באמצעות שתי דלתות החושפות את הבית באופן חלקי בלבד. דלת הכניסה הנוכחית היא דלת משוחזרת שעברה תהליך שיפוץ ושימור, ונצבעה ע"י בעלת הבית, ציירת במקצועה, שביקשה להעניק לה אופי אישי. בחצר ניצבת באר שסיפקה מי שתייה לחמולה שהתגוררה בבית, וכיום משמשת כפריט נוי משופץ ומשוחזר, השומר על טעמו האותנטי. כאשר נכנסים למבנה, מבחינים מיד בעמודים המפארים את הסלון, האופייניים גם הם לסגנון הבנייה היפואי, ואת מרצפות המטבח שיחזר אבו נאסר בעזרת ריצוף חדש שהורכב מאבנים עתיקות.

 

עבור אבו נאסר, כל מבנה הוא עולם ומלואו, המצריך השקעה מרובה על מנת לחשוף את מה שנסתר מהעין, "לכל בית יש יופי אחר. מיקום אחר. כיוון אחר, ולמעשה, הכול אחר ושונה. אין בית ישן שדומה למשנהו." אך דווקא כשמדובר בבית הפרטי שלו, המבנה נשאר עומד על תילו, ממתין בסבלנות שיתגלה העולם שטמון בו: "הבית שלי מאוד יפה. הוא ישן, אבל צריך לשפץ אותו. קצת קשה לי להתחיל עם הבית, ואני מאמין שבאיזשהו שלב ארצה לשחזר אותו, אבל אני מעדיף קודם שיהיה טוב לילדים ולדאוג לפועלים. יש אנשים שרודפים אחרי  החומר, ויש שרודפים אחר היצירה. אני מעדיף את האומנות והיצירה."

 

מתוך מגזין בית ונוי 115: "בדלת אמותיו"