מרפסת פורצת אל החלל החיצוני ויונקת ממנו, מעבה את החזית ומעניקה עניין ותוכן. עיצוב פנים הוא המחסה, והביקור בחוץ, במרפסת, הוא הצצה אל העולם. אדריכלים ראו במרפסת אלמנט ארכיטקטוני מרתק במבנה. לכל מרפסת הסיפור שלה, בין אם היא מצועצעת, מיושנת או מורכבת, היא תמיד גילוי וכיסוי.
בארץ העיר המזוהה ביותר עם מרפסות היא תל אביב, אך עוד משחר הבנייה ניתן לפגוש אותן. בתל אביב רב הגוניות של המרפסות מספרת סיפור של תרבות מיובאת מאירופה וממזרח אפריקה לצד מוטיבים מקומיים. במרפסות העיר תמצאו את המרפסת מסיפור האהבה הקלסי של רומיאו ויוליה לצד מרפסות עם עיטוריים מזרחיים, וגם המסורת היהודית מטביעה חותם עם סמלי מגן דוד ומנורה, ואיך ניתן לדלג על הבאוהאוס בעיר הלבנה, שהושפעו מזרם המודרניזם אחרי מלחמת העולם הראשונה, שמייצג פשטות, צורות ראשוניות – קובייה, עיגול וכדומה, ללא עיטורים, כמו שהרעיון המודרניסטי שמכתיב: עיצוב פנים כשהפונקציה קודמת בחשיבותה לצורה. מודרניזם שנבע מתוך רצון של אדריכלים לאדריכלות פונקציונאלית ורציונאלית שנותנת מענה לצרכים אנושיים באמצעים מנמליים, במטרה לאפשר איכות חיים של כל שכבות האוכלוסייה.
שנות השישים היוו פריחה למרפסות, שהיו חלק בלתי נפרד ממארג החיים, מהות שוקקת חיים שבה התקיימו משחקי קלפים, רביצות קיץ, אירוח, קשר עם השכנים ועמדת השקפה על הילדים המשחקים בחוץ. במסגרת עיצוב פנים בשנות השבעים רווחה התופעה של סגירת מרפסות, לשם הרחבת שטח הפנים, וניצול השטח למגורים. מגמה זו המשיכה אל תוך שנות השמונים והתשעים והפכה את חזיתות המבנים לשטוחות. אולם מרפסות הן מעבר לפונקציה, הן צורך אנושי וקשר עם החוץ. בשנות התשעים, מרפסות חזרו בפנים אחרות, חדשות. הפעם אדריכלים עיצבו אותן כך שהן הופיעו קומה כן קומה לא, על מנת למנוע את אפשרות הסגירה.
נשען על המאמר מרפסת מול מרפסת
נשען על המאמר המקורי:
http://www.baitvenoy.co.il/newsarticle/60,76,592.aspx