עיצוב פנים: אדריכל שלמה פרנקל, "שלמה פרנקל אדריכלים"
קבלן ביצוע: פאיז אבו נאסר
"קשה היה שלא ללכת שבי אחרי נוף הים המרהיב שהמבנה חשוף אליו, אבל נדרש גם הרבה מאד דמיון על מנת להפוך את מה שהיה פה לבית" אומרים האדריכלים איתי ליננברג ורון רוזן על פרויקט תכנון-שיפוץ הבית שביצעו ביפו העתיקה, והכניסה אליו, שאכן פורשת מראה סוחף ביופיו של ים כחול, מבהירה היטב נוף מרהיב מהו. אך מה שהיום מתגלה כבית מרשים, השוכן בשטח המוגדר כשמורה ארכיאולוגית, מול סלע אנדרומדה המיתולוגי ובלב גן שתכנן אדריכל הגנים של תל אביב אברהם קרוון (אביו של האמן דני קרוון), "הגיע" לידי המתכננים כחורבה של ממש: מבנה עתיק בן כמה מאות שנים ומעליו קומה בנויה נוספת, שניכר בה כי נבנתה בתקופה מאוחרת יותר. המבנה התחתון היה בנוי מאבן כורכר ומאופיין בחללים קטנים ומקומרים, ואילו הקומה שמעליו הייתה בנויה מטיח ולבנים, ושטחה כלל שני חדרים ומעין משטח בטון מחורר ולא ברור, שהיה צמוד אליה. "על פניו" נראה היה כי כל קומה תפקדה כיחידה עצמאית ללא כל קשר בין אחת לשנייה, והמבנה ככלל זעק מהזנחה של שנים.
הבית היום. תכנון שהתבסס על המתווה העתיק, בהתאם למסקנות שהעלו החפירות.
עם רכישת הנכס, ואחרי דרך חתחתים שעבר על מנת להסב את ייעודו הרשמי לדיור, הפקיד בעליו, משה דדש, את פרויקט הפיכתו ל"בית כמו בית" בידי רוזן וליננברג, ורק הצצה בתמונות שצולמו בראשית הדרך יכולה לתת מושג כלשהו על מורכבותם של הפרויקט ושל התהליך לו נדרשו.
לתהליך התכנון קדם מחקר ארכיאולוגי מעמיק שנועד להתחקות אחר עברו של המבנה ולצורך זה אף בוצעו במקום חפירות מטעם רשות העתיקות, ששפכו אור על מקורותיה של החורבה העלומה: המבנה העתיק שויך על פי הממצאים לתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת ולתקופת הברזל א', ואילו התוספת המאוחרת שויכה לתקופה העותומאנית.
הממצאים הארכיאולוגיים, כמו גם הים הסמוך כל כך, היוו בסיס לטווית קונספט רעיוני שעיקרו חבירה - לרוח הערכים ההיסטוריים של המבנה העתיק ולנופה הכחול של הסביבה "בהיבט הטיפוגרפי, מדובר במיקום ייחודי מסוגו בארץ. הבית "יושב" על מצוק מול קטע חוף קצרצר שפונה גם לכיוון צפון, כך שהוא פורש טווח ראיה המשתרע מיפו העתיקה עד נתניה, כאשר המפנה הצפוני "מנטרל", למעשה, את הבעייתיות המוכרת של רוחות, חום וסנוור שמזמנת הקרבה לים". מסבירים רוזן וליננברג, ודבריהם מקבלים חיזוק נוכח התנאים הנוחים להפתיע ששוררים במרפסת למרות החום העז של יום קיץ ישראלי טיפוסי.
התכנון הארכיטקטוני של רוזן וליננברג התבסס על המתווה הקדום כפי שעלה מהמסקנות הארכיאולוגיות, וביקש להמשיכו במידת הניתן ולהשלים "חלקים" חסרים שנהרסו במהלך הזמן, דוגמת חיפוי המעטפת החיצונית באבן כורכר מנוסרת שנעשה כהמשכיות וזיקה לאבן הכורכר הטבעית-פראית ששימשה במבנה העתיק. אף תהליך "ניקוי השטח" זימן נתונים מסייעים, וכך, למשל, הסברה כי שתי הקומות היו מנותקות הופרכה, כאשר במקום נתגלתה פריצה שעל פי כל הנתונים חיברה ביניהן, וגילויה הכתיב את מיקום בנייתו של גרם המדרגות החדש.
החלל הציבורי ותמונת הנוף הנגלית לעין הנכנסים אליו- מיקום טופוגרפי מנצח וייחודי מסוגו בארץ.
נוכח יופייה של הסביבה חלוקת הפנים של הבית הייתה ברורה מאליה: הקומה העליונה יועדה לשמש כחלל ציבורי ולנצל מקסימאלית את בונוס המיקום הייחודי ותמונת הנוף שהוא מייצר, והקומה תחתונה יועדה לחדרי שינה.
מטבע הדברים, תכנון שמתבסס על עבר ומבקש לשמר זיקה אליו מחד, ולייצר חלל מגורים עכשווי ונוח מאידך, הוא בבחינת הזמנה להפתעות, וכאלה לא חסרות כאן. הראשונה מתגלה כבר בכניסה הישירה לבית מהרחוב, כשהיא מפגישה את הבאים באחת עם מראה לא צפוי בעליל, שעיקרו מלוא חופניים ים כחול. אך ההפתעה המשמעותית טמונה בהבדל בין הקומות, שמגלם את שתי התקופות ההיסטוריות השזורות בעברו של הבית ואת מלאכת החיבור המושכלת של התכנון. הקומה הראשונה היא חלל מאורך ורחב ידיים חף מכל מחיצות חלוקה, מרוצף באבן חלילה שאינה "משתלטת" עליו, ומרכז בשטחו את הפונקציות המשותפות ואת פינת העבודה של בעל הבית.
חזיתו הפונה לים מורכבת כולה מפתחים גדולים ושקופים ה"מגישים" לו את הנוף ביד נדיבה ומובילים אל מרפסת הנמשכת במקביל אליו, משובצת באדניות עם צמחייה עונתית צבעונית ותחומה במעקה שקוף על מנת לא לחסום אף פירור יופי. ב"שני שלישו" של החלל, כשקיומו כמעט ואינו מורגש בשל יחידת אי מטבח התוחמת אותו בצד אחד ומעקה שקוף בצדו השני, נמצא גרם המדרגות המוביל לקומה התחתונה ולעולם אחר בתכלית- למפגש עם התוכן ההיסטורי-קדום של הבית.
יחידת השינה המרווחת מרוצפת בפרקט, ואינה מקופחת מבחינת הנוף החודר אליה מבעד פתחים גדולים ומקושתים שמצטטים את המוטיב המקומר.
חדר הרחצה של יחידת השינה: מרווח, מפנק ומרשים בעיצובו הדרמטי משהו.
בעוד מהלכו הראשון הוא ישר ו"רגיל", המשכו המתעקל מטה מפתיע לחלוטין, כאשר החלל המרווח של הקומה העליונה מתחלף בתמונת כוכים מקומרים בנויים אבן, המעניקים תחושה כלשהי של הימצאות במערה. אזור זה, שהינו, למעשה, תמצית העבר ונקודת המוצא המשמעותית של התכנון, מהווה מעין מבואה של הקומה, בה מצוי פתח כניסה לחדר אחד וממנה מוביל מעבר קצר ליחידת שינה מרווחת הכוללת חדרי רחצה וארונות. פתחי הקומה התחתונה אינם מקפחים אותה מבחינת הנוף, והם תוכננו כפתחים גדולים שעיצובם המקושת מייצר רצף רעיוני-ויזואלי עם המבניות הקמורה.
עיצוב הפנים שביצע האדריכל שלמה פרנקל התמקד בעיקר בבחירת חומרים ובתכנון אלמנטים קבועים ומבניים. כך, למשל, גומחות אבן מקושתות עם תאורה הבוקעת מאחוריהן, שתוכננו בחלל הציבורי כאזכור של הערך ההיסטורי השזור בבית והמוטיב המקומר של כוכי המבנה העתיק; המטבח המודרני שעיצובו הנקי נרקם מזכוכית וגון שחור; ריצוף הפרקט ששולב בחדרי הקומה התחתונה; או עיצובו המרשים של חדר הרחצה המרווח ביחידת השינה: ריצוף וחיפוי באריחי שיש בגון חום כהה המשמש גם במשטחה של יחידת הכיור המרחפת, מקלחון שקוף, אמבט Free standing על רקע משטח אוניקס בגון דבש ששקיפותו מעבירה את אורם של גופי תאורה המותקנים מאחוריו, ומסך פלסמה כקינוח המשלים את הפינוק.
פריטי הריהוט וחפצי הנוי שבבית הם כאלה שהיו ברשות בעליו עוד בביתו הקודם (ועתידים להיות מוחלפים באלה שתוכננו ונבחרו ע"י פרנקל), וכמו התכנון הארכיטקטוני שמחבר עבר והווה, כך גם הם מגלמים אוסף של "חיבורים" אישיים שמפתיעים לא פחות מהחלל עצמו ומדגישים היטב את שלל עיסוקיו ואהבותיו, כמו, למשל, ריהוט בסגנון עתיק, או ספרי קודש וחפצי יודאיקה לצד גביעי זכייה במשחקי כדורגל.
בעיקול המדרגות, בדרך לקומה התחתונה: אחד החללים האותנטים מנוצל לשמש כמרתף יינות.
בעוד חזיתו הקדמית מינורית וכמו "נעלמת" בנוף הרחוב, מלוא הדרו של הבית, נגלה מגן השמורה הפרוש למרגלותיו. וכך, כאשר ניצבים בשטחו ומסתכלים מעלה על המבנה שלעת ערב עוטה קסם מיוחד, מתעצם הפער הבלתי נתפס בין התוצר המרשים הזה לבין נקודת ההתחלה שלו. למעשה, כל סיפורו של הפרויקט יוצא הדופן הזה הוא בלתי נתפס, ולרצף ההפתעות שהוא מייצר אפשר להוסיף עוד אחת, ממש בלתי צפויה, שמגיעה מפיו של בעל הבית "הרבה פעמים, כשנכנסים לבית ומתפעלים מהנוף המדהים שואלים אותי אם אני מוכר אותו. כמובן שאני אומר לא, אבל האמת? לכל דבר, כידוע, יש מחיר...!"
מתוך מגזין 101: "מפגש נוף וארכיאולוגיה"